פרק ה, א
כי לכם המשפט. משפט היסורין עליכם בית המלך כי אתם הייתם פח על המצפה ורשת על תבור על שני הרים הללו הושיבו פרדסיאות לשמור שלא יעלו ישראל לרגל לבית המקדש.

פרק ה, ב
ושחטה שטים העמיקו. משך שטיותם העמיקו אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה והם גזרו כל העולה לרגל יהרג, הרי שהעמיקו יותר ממני ושחטה לשון זהב שחוט (מלכים א י) נמשך ונטוה. ויונתן תרגם לשון שחיטת זבחים לעכו"ם. ואני מוסר לכולם. ואף אני אייסרם ביסורין אכין מוסר לכולן.

פרק ה, ג
כי עתה הזנית אפרים. עד הושע בן אלה היו תולין הקלקלה במלכיהון שהיו מעכבין אותן מלעלות לרגל עמד זה ובטל פרדיסאות ולא עלו, לפיכך גלו כי עתה הזנית אפרים ואין להם לתלות במלך כן למדתי בסדר עולם.

פרק ה, ד
לא יתנו מעלליהם. לא יעזבו דרכם הרעה כמו (שיר השירים ב) נתן ריחו, (בראשית לא) ולא נתנו להרע עמדי, (במדבר כא) ולא נתן סיחון.

פרק ה, ה
וענה גאון ישראל. וימאך יקר דישראל כמו (שמות י) לענות מפני לשון עוני והכנעה. בפניו. ואינון חזן ודונש בן לברט פירשו לשון עדות, בבא להם פורענותם יעיד בהם ובפניהם גאוה וגובה שהיו מתגאין ועוברין על רצוני.

פרק ה, ו
בצאנם ובבקרם. בקרבנותיהם. חלץ. נשמט כמו (שמואל ב ב) וקח לך את חליצתם בגדים שתשמיט מעליהם.

פרק ה, ז
בנים זרים ילדו. שנתחתנו עם עכו"ם. יאכלם חדש. חדש אב.

פרק ה, ח
תקעו שופר. שיזהרו להשמר מן חרב הגייסות שיבואו עליהם. הריעו בית און. אחריך הגייס הולך אתה בנימין זאת הריעו בבית און, ויונתן תרגם תקעו שופר בשורת חרב באה בעון שהמליכו עליהם את שאול שהיה בגבעה ולא שמעו לקול שמואל שהיה מן הרמה ומלכיהם גרמו להם לסור מאחרי כגון ירבעם וחביריו הריעו עליהם און ושבר גדול. אחריך בנימין. על שאחרתם וחזרתם אחור מלעלות לרגל לבהמ"ק שהוא בחלקו של בנימין. אחריך בנימין. על איחורך את בנימין.

פרק ה, ט
לשמה תהיה ביום תוכחה. וכשאבא להתווכח עמהם ישומו ויהיו תוהים ואין מענה בפיהם, למה, כי בשבטי ישראל הודעתי תורה נאמנה והם עברו עליה. אפרים לשמה וגו'. בשבטי ישראל הודעתי נאמנה ר' אבוהו בשם ר' אחא ב"ר חנינא אמר ביום שיתווכח עמהם הקב"ה בדין לא יהיה להם פתחון פה, שהרי בשבטים הודעתי שהדין דין אמת. אתה מוצא כשגלו עשרת השבטים לא גלו יהודה ובנימין והיו עשרת השבטים אומרים מפני שהם בני פלטין שלו לא הגלה אותן משוא פנים יש בדבר, וחס ושלום אין משוא פנים אלא עדיין לא נתמלאה סאתם, כיון שחטאו גלו אז שממו עשרת השבטים מאין מענה בפיהם ואמרו הא אלהא הא תקיף הא קשוט דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין, לקיים מה שנאמר: בשבטי ישראל הודעתי נאמנה.

פרק ה, י
כמסיגי גבול. כאדם המדביק גבול חבירו כך הם מהרו לאחוז בדרכי ישראל חבריהם המלכים לפיכך עליהם אשפוך וגו', וכמשמעו היו גוזלים שדות אך קשה בעיני כי היה לו לכתוב מסיגי גבול ולא כמסיגי.

פרק ה, יא
עשוק אפרים. ביד האומות. רצוץ משפט. מיוסר ביסורים ולמה לו כל זאת כי הואיל ורצה והלך אחרי צוואות חדשות של נביאי הבעל.

פרק ה, יב
וכרקב. תולעת האוכל העץ ושוחקו.

פרק ה, יג
מזורו. לשון חולי. וילך אפרים אל אשור. זה הושע בן אלה שהיה לו לעבד וישב וימרוד (מלכים ב ח). וישלח. יהודה. אל מלך ירב. זה אחז שנתן שוחד לתגלת פלאסר לעוזרו על רצין מלך ארם ופקח בן רמליה (מלכים ב טז). והוא לא יוכל לרפוא לכם. מהרבה גדודים מפלשתים וערביים שבאו על אחז כמו שמפורש בדברי הימים (ב כד) כי חלק אחז את בית ה' ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו. ולא יגהה מכם מזור. לא יסור מכם מכאוב ואומר אני שהוא מן התיבות ההפוכות לשון כאשר הוגה מן המסלה, (שמואל ב כ) הורו והוגו מלב, (ישעיה נט) הגו סיגים מכסף (משלי כה).

פרק ה, יד
אשא ואין מציל. אשא את הטרף.

פרק ה, טו
אלך. אסתלק מהם ואשובה אל השמים. עד אשר יאשמו. יחזיקו עצמם כאשמים להודות על אשמתם. ישחרונני. יבקשונני.