פרק ז, א
כרפאי לישראל. כשאני חפץ להושיעם ולרפאות עוונותם נגלו לפני כי פעלו תמיד שקר וגנבים מהם, תמיד באים וגונבים ממון חבריהם ואף פושטים גדודיהם בלסטיות ללסטם את הבריות.

פרק ז, ב
ובל יאמרו ללבבם. אינן נותנין אל לבם שכל רעתם כתובה לזכרון לפני.

פרק ז, ג
ישמחו מלך. מלכם חפץ ברעה שהם עושים.

פרק ז, ד
בוערה מאופה. שהוסקה מיד הנחתום כן יצרם בוער בקרבם. ישבות מעיר. יונתן תרגם מה שתירגם ואיני יכול ליישב בו לשון המקרא, ולפי משמעו ישבות יצרם הרע שהוא מעירם. מלוש בצק עד חומצתו. משחשב בלבו את הרעה כיצד יעשה אותה הוא שובת וישן עד הבוקר, שהוא יכול לעשותה כמו שהאופה שובת מלוש בצק עד שהחמיצה שהוא יכול לאפות. וכן הוא אומר (במיכה ב) הוי חושבי און ופועלי רע כל משכבותם כאור הבקר יעשוה.

פרק ז, ה
יום מלכנו. ביום שהיה ממליכין את מלכיהם. החלו שרים. נעשו שרינו חולים. חמת מיין. מחום היין הבוער בם, והמלך מושך ידו מן הטובים והכשרים להתחבר את לוצצים.

פרק ז, ו
כי קרבו כתנור לבם בארבם. הכינו והזמינו את לבם במעשה אורב שלהם כתנור זה שמכינים ומסיקין אותו לאפות. כל הלילה ישן אופיהם. נחתום שלהם המסיק את התנור לאחר שהכינו לבם וחשבו את גמר הרעה איך יעשוה. ישן אופיהם. כלומר עד הבוקר ישנים ולבוקר בוערים כאש עד שגמרו את רעתם.

פרק ז, ז
ואכלו את שופטיהם. הרגו את סנהדרין שלהם לפי שהיו מוחים בידם ומה עלתה להם כל מלכיהם נפלו לפי שאין קורא בהם אלי ובירושלמי במסכת עבודה זרה דרשו ביום שהמליכו את ירבעם החלו שרים חמת מיין כמו שמפורש אתון לגביה אמרין ליה: קום עבד לן עבודת אלילים, אמר לון: השתא עתי רמשא הוא וכל עמא שתיין, כלומר עת שכרות הוא שמא עכשיו שכורים אתם ומחר תחזרו בכם איזלון ואיתו בצפרא אזלו ואתו בצפרא הדא היא כי קרבו כתנור וגו'. אמר לון: אנא דחיל מן סנהדרין דילכון אמרון ליה אנן קטלינן לון הדא היא ואכלו את שופטיהם, משך ידו וגו', כד הוה חמי בר נש כשר הוה מותיב גבוי תרין ליצנין ואינון אמרין לו איזה דור חביב מכל הדורות והוא אמר לון דור המדבר, ואינון אמרין לו ולא עבדין עבודת אלילים והוא אמר לון אגב דהוו חביבין לא איתענשון ואינון אמרין לו חש דמלכא בעי למעבד כן דום שהמלך רוצה לעשות כן.

פרק ז, ח
יתבולל. יבולבל בגולה בין האומות. עוגה בלי הפוכה. תירגם יונתן כחררה דעד דלא איתהפכת אתאכלת עוגה חררה שאופין על הגחלים.

פרק ז, ט
והוא לא ידע. לא שם אל לבו שאכלוהו מלכי ארם בימי יהואחז, שנאמר: (מלכ"ב יג) כי לא השאיר ליהואחז וגו' וישימם כעפר לדוש ואעפ"כ לא חזר ירבעם בנו מדעת (מרעת ס"א) אביו. גם שיבה זרקה. תרגום יונתן: אף חלישותא מטתינון ואינון לא מסתכלין.

פרק ז, י
וענה גאון ישראל בפניו. וימאך יקרא דישראל ואינון חזן לשון עוני ואין וענה זה לשון עתיד אלא לשון עבר כמו וקרא זה אל זה (ישעי' ו), שמעתי שקרא זה אל זה וכמו ועשה לו כתונת פסים (בראשי' לז) ואף זה לשון עבר כבר נמעטו ונשפלו ובכל זאת לא שבו אל ה'.

פרק ז, יא
אין לב. להבחין מה טוב להם ומה רע להם. מצרים קראו. לאותם שהרעו להם מעולם הם קוראים לעזרה. אשור הלכו. אל מלך אשור הלכו שיעזור להם.

פרק ז, יב
כאשר ילכו. למצרים. אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים. שהנשר והנץ עולין למעלה ממנו ומורידין אותו לארץ כן אורידם במצרים על ידי נבוכדנצר. לשון אחר: כעוף השמים הנלכד ברשת התלויה על כלונסות ולאחר שהם ברשת מורידין הרשת. איסירם כשמע לעדתם. אביא עליהם יסורים ככל אשר אני משמיע לעדתם ביד ירמיה הנביא, שעתידין הם לומר לו התפלל נא בעדנו וגו' (ירמיה מב) ויגד לנו ה' אלהיך וגו' אם טוב ואם רע וגו' ואמר להם אם שום תשימו נפשיכם לשוב מצרים והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם וכל הענין. איסירם. לשון ייסורין. ומנחם פירש לשון קשר ומוסרותיך אנתק (ירמי' ל), אבל דונש פתר לשון ייסורין כמו (ויקר' כו) ליסרה אתכם, ונוסף היו"ד השני באיסירם כאשר נוסף ביישירו ועפעפיך יישירו נגדך (משלי ד).

פרק ז, יג
ואנכי אפדם. אני הייתי חפץ לפדותם מרעה אשר הם בה. והמה דברו עלי כזבים. אמרו אל ירמיהו שקר אתה מדבר (שם מג) לא שלחך ה' לאמר אל תבואו מצרים.

פרק ז, יד
כי יילילו על משכבותם. כי על כן תבא להם יללה כך תרגם יונתן. יתגוררו. יש להם מגורות מגורות של דגן לפיכך יסורו וימרדו בי.

פרק ז, טו
ואני יסרתי חזקתי זרועותם. ביראתי על ידי נביאי לשמוע אליהם במה שהם מייסרים אותם ויתחזקו זרועותם.

פרק ז, טז
ישובו לא על. שבו למצרים ולא להועיל להם לכך נקוד על בקמץ כמו (שמואל ב כג) נאם הגבר הוקם על שהוא לשון עילוי ואינו דבוק לתיבה שלאחריו. היו כקשת רמיה. כשרוצה לירות בו חץ לצפון הוא יורה לדרום. יפלו בחרב שריהם. יוחנן בן קרח (ירמיה מג) וכל החיילים ששבו למצרים. מזעם לשונם. לשון קשה שהשיבו לירמיה. זו לעגם. אשר ילעיגו להם בארץ מצרים למה שבתם אצלנו כדי להביא עלינו פורעניות והלא כתוב לכם לא תוסיפו לראותם עוד (שמות יד).