כי נער ישראל ואהבהו -
(כתוב ברמז רס"ב).
זה שאמר הכתוב: ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ.
אמר משה: עם זה שאני מוסר לך עדין גדיים הם, עדין תינוקות הם, אל תקפיד עליהם על מה שהם עושים, שאף ריבונם לא הקפיד עליהם על מה שעשו, שנאמר: כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני.

ר' יהודה אומר:
אין לי רשות, הא יש לי רשות אכניסם בצד אהלי רועים.
את מוצא, כשעמדו על הים היו ממרים, שנאמר: וימרו על ים בים סוף.
אמרו המלאכים: הם ממרים ומכעיסים ואתה שותק?!
אמר להם: נערים הם ואין מקפידין על הנערים.
מה דרכו של תינוק יוצא מלוכלך ממעי אמו והם שוטפים אותו, אף ישראל: ואשטוף דמיך מעליך.
וכן: ואסוכך בשמן ואלבישך רקמה ואנעלך תחש.
אתה מוצא שירת הים לא אמרו לעצמם, אבל שירת הבאר אמרו לעצמם: אז ישיר ישראל.
ואנכי תרגלתי לאפרים -
כתיב: ויסע מלאך האלהים וגו',
ר' יהודה אומר:
משל למה הדבר דומה?
לאחד שהיה בדרך והיה בנו מנהיג לפניו, באו לסטים לשבותו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, בא זאב נטלו מאחריו ונתנו לפניו, באו לסטים לפניו זאב לאחריו, נטלו על זרועותיו, שנאמר: ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו.
התחיל הבן מצטער מפני החמה - פרש עליו בגדו, שנאמר: פרש ענן למסך.
רעב - האכילו לחם: הנני ממטיר לכם לחם וגו'.
צמא - השקהו מים, שנאמר: ויוציא נוזלים מסלע.

דבר אחר:
תרגלתי לאפרים -
ר' הונא ור' ברכיה בריה דר' אבהו:
משל למלך שהיה לו בן.
בכה - נתנו על ארכבותיו: ואנכי תרגלתי לאפרים.
בכה - נתנו על זרועותיו, שנאמר: קחם על זרועותיו.
בכה - נתנו על כתפו, שנאמר: ארכיב אפרים.
טנף עליו - השליכו לארץ. לא היה אסקותיה כמחתותיה, מסקותיה צבחר צבחר, מחתותיה כוליה כחדא: השליך משמים ארץ תפארת ישראל.

דבר אחר:
תרגלתי -
תרתי ורגלתי רוח הקדש לברך לאפרים.
אימתי?
קחם על זרועותיו - בשעה שאמר יעקב ליוסף: קחם נא אלי ואברכם.
בזכותו של מי?
בזכותו של יוסף, בחבלי אדם אמשכם.

בחבלי אדם אמשכם -
אלו ישראל, שנאמר: משכני אחריך נרוצה.

בעבותות אהבה -
דכתיב: אהבתי אתכם אמר ה'.

ואהיה להם כמרימי עול -
שרוממתי עליהם צרות.
כל כך למה?
על לחייהם - בשביל שהוציאו דבר מלחיים ואמרו לעגל: אלה אלהיך, וסוף ואט אליו אוכיל - אני מטה עליו אכילות הרבה, שנאמר: יהי פסת בר בארץ.

דבר אחר:
בחבלי אדם אמשכם -
[זה יוסף], שנאמר: וימשכו ויעלו את יוסף וגו' וימכרו אותו לישמעלים.

בעבותות אהבה -
דכתיב: וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו.

ואהיה להם כמרימי עול -
שרוממתי צרות עליו.
ואי זו?
זו אשת פוטיפר.

כל כך למה?
על לחיהם - בשביל דבר שהוציא מלחייו, שנאמר: ויבא יוסף את דבתם רעה וגו', וסוף - ואט אליו אוכיל - אני מטה עליו אכילות הרבה: ויוסף הוא השליט על הארץ.

דבר אחר:
בחבלי אדם אמשכם -
זה יעקב.
א"ר ברכיה בש"ר יודא בר' סימון:
ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים שלול בקולרין.
אמר הקב"ה: בני בכורי הוא, ואני מורידו בבזיון?!
הריני מוריד בנו לפניו, הה"ד: ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה - הוריד את יעקב למצרים. לפרה שמושכין אותה למקולין ואינה נמשכת.
מה עשו?
משכו את בנה לפניה והיתה הולכת בעל כרחה, שלא בטובתה.

בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר -
א"ר יוחנן:
אמר הקב"ה:
לא אבוא בירושלים של מעלה, עד שאבוא בירושלים של מטה.
ומי איכא ירושלים למעלה?
אין דכתיב: ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו.