שובה ישראל עד ה' אלהיך -
א"ר לוי:
גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר: שובה ישראל עד ה' אלהיך.

ור' יוחנן אמר:
עד ולא עד בכלל.

ומי אמר רבי יוחנן הכי?
והא א"ר יוחנן:
גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר: לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו וגו' ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה'?!
לא קשיא, כאן ביחיד כאן בצבור.

ואמר ר' שמעון בן לקיש:
גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר: כי כשלת בעונך.
והא עון מזיד הוא, וקרי ליה מכשול?!
איני, והא אמר רשב"ל:
גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר: ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם חיה יחיה?!
לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה.

א"ר יצחק:
אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי:
בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם.
מדת בשר ודם אדם מתקוטט עם חברו ספק מתפייס ממנו ספק אינו מתפייס ואם תמצא לומר מתפייס ספק מתפייס בדברים ספק אינו מתפייס, אבל הקב"ה אינו כן, ודאי מתפייס בדברים, שנאמר: קחו עמכם דברים ושובו אל ה'.
ואל עוד, אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר: וקח טוב.
ולא עוד, אלא דומה כמי שבנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ונשלמה פרים שפתינו.

ושמא תאמר פרי חובה?
ת"ל: אוהבם נדבה.
אמר לו הקב"ה לראובן: מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך, שבן בנך הושע פותח בתשובה, שנאמר: שובה ישראל.

אומרים על אליהו והושע, אכזרים היו, ח"ו לא היו אכזרים, האכזרי היה מציל, אלא למה הדבר דומה?
לבן מלך שדנו המלך ונתחייב שרפה.

מה עשה סנקתדרו?
אמר למלך: חבשהו בבית האסורים וירעב ואח"כ אתה שורפו והוא חשב לומר עד שתשוב חמתו.
כך כשראה אליהו את ישראל טועים אחר ע"א, אמר אליהו: מוטב שלש שנים ברעב ולא יפלו לבאר שחת, הרי באהבה עשה אליהו כך.
וכן הושע אמר: תן להם רחם משכיל ושדים צומקים, ברחמים אמר כך.

משל למה הדבר דומה?
לאדם שנדון ונכנס כל אשר לו לטמיון, עמד אוהבו ובקש עליו רחמים ופייסו.
אמר המלך: ובשבילך יכנסו השדות בלבד לטמיון ויהיו הקרקעות במקומן.
כך הקב"ה דן את ישראל, אמר: כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם.
אמר הושע: בבקשה ממך, לא, כי אלא רוח יזרעו וסופתה יקצרו (ה) קמה אין לו וגו'.
משהן מגדלין בניהם אתה מאבדן?
א"ל: הכתבתי בתורה: ואל אישך תשוקתך, וכאן כתיב: קמה אין לו.
א"ל הושע: אם כן בבקשה ממך, תן להם רחם משכיל ושדים צומקים - שאינו דומה צערו של קטן לאבלו של גדול.
אמר לו הקב"ה: וכן גזרתי: ושכלתים מאדם.
כשראה שאין הקב"ה שומע לו, בא לו אצל ישראל, א"ל: הרבה בקשתי ולא נשמע לי, לכו אתם בקשו על עצמכם! לכך נאמר: שובה ישראל.

דבר אחר:
משל לבן מלך שא"ל: אביך עתיד להכותך ולחבשך בבית האסורין ולמסרך ביד העבדים ולהמיתך ברעב, ובאחרונה אתה חוזר ומבקש ממנו והוא מקבלך, אלא אם תשמע לי, עשה אחרונה ראשונה, לך ובקש ממנו והוא מקבלך ונשתכרת.
כך אמר הושע לישראל: הוו ידעין, עתיד הקב"ה להכותכם: עליכם אשפוך כמים עברתי ומוסר אתכם למלכויות: יפלו בחרב שריכם ולקחתי דגני בעיתו - עשו אחרונה ראשונה: שובה ישראל.

כי כשלת בעוונך -
כל הנביאים שהכו את ישראל, הכום בנפילה:
ירמיה אמר: ידחו ונפלו בה.
עמוס אמר: ונפלה לא תוסיף.
אבל הושע עשה אותה מתוקלת שנאמר: כי כשלת בעוונך.
אדם הולך לכבד את השלטון הולך מלא וחוזר ריקם, אבל הקב"ה אינו כן, אלא הולכים אליו ריקנים וחוזרים מלאים שנאמר: כל תשא עוון וקח טוב.
הם אמרו לו: כל תשא עוון.
והוא אמר להם: וקח טוב.

דבר אחר:
שובה ישראל -
משל לליסטים הנדון לפני הקוסטינר, בתחילה קורא האוליגין שלו,
ואחר כך מכה אותו,
ואחר כך נותן לו כמס,
ואחר כך נותן לו פרקולה,
ואחר כך יוצא להורג.
אבל הקב"ה אינו כן, בתחילה קורא אוליגין של שבטים: ועתה יסיפו לחטא ויעשו להם מסכה.
ואחר כך מכה אותם: הכה אפרים שרשם יבש.
ואחר כך נותן להם כמס: צרור עוון אפרים.
ואחר נותן להם פרקולה: מיד שאול אפדם וגו'.
ואחר כך: ותאשם שומרון.
ואחר כך מחזירן בתשובה: שובה ישראל.

ר' אלעזר בשם ר' שמואל בר נחמני אומר:
משל למדינה שמרדה במלך, ושלח המלך פלומרכוס בקי ומיושב.
אמר להם: טלו לכם [זמן], שלא יעשה לכם המלך כמו שעשה למדינה פלונית ולחברותיה.
כך אמר הושע: עשו תשובה שלא יעשה לכם כדרך שעשה לשומרון ולחברותיה.

ר' יודן נשיאה בשם ר' יודא ברבי סימון:
מנהגו של עולם אדם יורה חץ כמה מהלך בית כור או כורים, כמה גדול כחה של תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר: שובה ישראל עד ה' אלהיך.

רבי יודא בר ר' סימון:
שובה ישראל עד ה' אלהיך -
אפילו כפרת בעיקר.

אמר ר' אלעזר:
בנוהג שבעולם אדם המבזה את חברו ברבים ולאחר זמן מבקש לרצות לו, הוא אומר: אתה מבזה לי ברבים, ומתרצה לי ביני ובינך?
לך והבא אותם אנשים שבזיתני בפניהם ואני מתרצה לך.
אבל הקב"ה אינו כן, אלא אדם עומד ומחרף ומגדף בשוק והקב"ה אומר לו: עשה תשובה ביני לבינך ואני מקבלך: שובה ישראל עד ה' אלהיך.

בשם ר' מאיר תני:
עד ה' -
עד - שהוא במדת רחמים, ואם לאו - אלהיך, עד לא יתעביר סניגוריא קטיגורא.

רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
עד ה' אלהיך -
אומרים ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אם אנו עושים תשובה מי מעיד עלינו?
אמר להם הקב"ה: לרעה נעשיתי לכם עד, שנאמר: וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים, ולטובה, איני נעשה לכם עד, הוי, שובה ישראל עד ה' אלהיך.

כי כשלת -
אמר רבי סימאי:
משל לצור גבוה שהיה עומד על פרשת דרכים ובני אדם נכשלים בה.
אמר המלך: סתתוהו קימעא קימעא, עד שיבא השעה ואני מעבירו מן העולם.
כך אמר הקב"ה לישראל: בני, יצר הרע מכשול גדול הוא, אלא סתתוהו קימעא קימעא, לסוף אני מעבירו מן העולם, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם.


אמר רבי יצחק:
בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא מתחייב עליה מיתת שמים, מת שורו, אבדה תרנגולו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו, מקצת נפש ככל הנפש.

קחו עמכם דברים -
ר' יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר:
(ח) בדברים פתיתם אותו בסיני, שנאמר: ויפתוהו בפיהם.

ר' נחמיה אומר:
קחו עמכם קראים טובים דרשנים טובים, כגון: לוי בר סיסי וחבריו.

רבי לוי בר סיסי באו גייסות לעירו ונטל ס"ת ועלה לראש הגג.
אמר: רבש"ע, אם בטלית חדא מלתא מן דין ספרא יעלון להון לסטים, ואי לא יזלון להון, מדאיתבעון ולא ישתכחון. תלמי עבד כן, ויבשת ימיניה, תלמידיה עבד כן ולא יבשת ימיניה ולא אזלין להון ליסטיא, סברין מימר: אין שוטה נפגע, ולא בשר המת מרגיש באיזמל.

אמרו אליו כל תשא עון -
ר' יודן אמר:
כל תשא - ועונותינו לא תשא?!

ר' נחמיה אומר:
כל תשא כולהון שבוק, ואי לא (ט) תסב פלגא ותשבוק פלגא.

וקח טוב -
ר' נתן ור' אחא בש"ר סימון:
גימטריא דידיה וקח טוב - וקח נפש.
אמרו ישראל:
הרי חלבנו דמנו ונפשותינו, יהי רצון מלפניך שתהא כפרה עלינו.

ונשלמה פרים שפתינו -
אמר ר' אבהו:
מי משלם אותם פרים שהיינו מקריבים לפניך?
שפתים שאנו מתפללים לפניך.

אהיה כטל לישראל -
כשם שאין הטל מזיק לכל בריה, כך צדיקים עתידים לשבוע מזיו השכינה אינם ניזוקין, שנאמר: שובע שמחות את פניך.
אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אימתי אתה גואלנו?
אמר הקב"ה: לכשתרדו במדרגה התחתונה אותה שעה אני גואל אתכם, דכתיב: ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ.
וכתיב: כי שחה לעפר נפשנו.
מה כתיב בתריה?
קומה עזרתה לנו.
אמר הקב"ה: הכל מכם.
כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה, כך אתם כשתעשו תשובה ויהי לבבכם למעלה מכוון כשושנה הזו למעלה, אני גואל אתכם, שנאמר: אהיה כטל לישראל.
אימתי?
כשיפרח כשושנה.

ילכו יונקותיו וגו' -
אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב:
עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח כלבנון, שנאמר: ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון.

ישובו יושבי בצלו -
אמר ר' אבהו:
אלו הגרים שבאים וחסים בצלו של הקב"ה.

יחיו דגן -
נעשו עקר בישראל, כמה דאת אמר: דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות.

ויפרחו כגפן -
כמה דאת אמר: גפן ממצרים תסיע.

דבר אחר:
יחיו דגן -
בתלמוד.

ויפרחו כגפן -
באגדה.

זכרו כיין לבנון -
אמר הקב"ה: חביב עלי שמותן כיין המתנסך על גבי המזבח.
ולמה נקרא שמו לבנון?
על שם: ההר הטוב הזה והלבנון.

תני ר' שמעון בן יוחאי:
על שם שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג.

רב טביומי אמר:
על שם שכל לבבות בו שמחים, הדא הוא דכתיב: יפה נוף משוש כל הארץ.

ורבנן אמרין:
על שם: והיו עיני ולבי שם כל הימים.

כי ישרים דרכי ה' -
שנו רבותינו:
אין עושין מחק של דלעת מפני שהוא מיקל, ולא של מתכת מפני שהוא מכביד, אבל הוא עושה של זית של אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע, ואין עושין המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר, ולא ימחוק בבת אחת שהוא רע למוכר ויפה ללוקח, ולא ימחוק מעט מעט, שרע ללוקח ויפה למוכר,
ועל כלן א"ר יוחנן בן זכאי:
אוי לי אם אומרה אוי לי אם לא אומרה.
אוי לי אם אומרה שמא ילמדו הרמאים.
אוי לי אם לא אומרה שמא יאמרו הרמאים: אין תלמידי חכמים בקיאים במעשה ידינו.
אמרה או לא אמרה?

אמר ר' שמואל:
אמרה, מהאי קרא: כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

דבר אחר:
מי חכם -
זה הקב"ה, שנאמר: ה' בחכמה יסד ארץ.

ויבן אלה -
ויבן ה' אלהים את הצלע.

נבון וידעם -
זה הקב"ה.

מגיד מראשית אחרית - כי ישרים וגו' - אלו דברי תורה שנאמר: פקודי ה' ישרים, כשם שהוא ישר, להגיד כי ישר ה', וברא ישרים.

אשר ברא את האדם ישר - וצדיקים ילכו בם - כגון אבות העולם: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.

ופושעים יכשלו בם -
אלו שמרדו עליהם, כגון:
נמרוד באברהם,
ישמעאל ביצחק,
עשו ביעקב,
עמלק ביהושע,
פרעה במשה.

דבר אחר:
וצדיקים ילכו בם -
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן:
משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם, אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה.
זה שאכלו לשם מצוה: וצדיקים ילכו בם.
וזה שאכלו לשם אכילה גסה: ופושעים יכשלו בם.

אמר ליה רבי לוי:
האי רשע קרית ליה?
נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר, פסח מיהא קא עביד.
אלא משל לשני בני אדם, זה אשתו ואחותו עמו וזה אשתו ואחותו עמו.
אחד נזדמנה לו אשתו ואחד נזדמנה לו אחותו.
זה שנזדמנה לו אשתו: וצדיקים ילכו בם.
וזה שנזדמנה לו אחותו: ופושעים יכשלו בם.
מי דמי, אנן קאמרינן חדא דרך הכא שני דרכים?
אלא משל ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם שמים: וצדיקים ילכו בם.
הוא שנתכוון לדבר עבירה: ופושעים יכשלו בם.

ודילמא הוא נמי לשם מצוה איכוון?
א"ר יוחנן:
כל הפסוק הזה לשם עבירה. נאמר: וישא לוט את עיניו וגו' כו'.

והא מינם קא ניים?
תאנא, משום ר' יוסי בר חוני:
למה נקוד על ה"א שבקומה?
מלמד, שבשכבה לא ידע ובקומה ידע.

מאי הוה ליה למיעבד, מאי דהוה הוה?
נפקא מינה בפניא אחרינא לא איבעי ליה למשתי חמרא.