והיה מספר בני ישראל =
ר' יונתן רמי:
כתיב: אשר לא ימד ולא יספר.
וכתיב: והיה מספר בני ישראל?!
לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום.

ר' יוסי אומר:
כאן בידי אדם כאן בידי שמים.

א"ר אלעזר:
כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר: אשר לא ימד ולא יספר.

רב נחמן אמר:
עובר בשני לאוין, שנאמר: אשר לא ימד ולא יספר.

כתיב: והיה מספר בני ישראל.
וכתיב: כי אתם לא עמי.
מה ענין זה לזה?
אלא משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר סופר לכתוב את גטה, עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו.
אמר המלך: אפשר שיצא סופר זה מכאן חלוק, אלא אמר לו: בוא כתוב שאני כופל כתובתה.

כיוצא בו: תאשם שומרון כי מרתה באלהיה.
ואומר: שובה ישראל עד ה' אלהיך.
וכי מה ענין זה לזה?
משל למה הדבר דומה?
למדינה שמרדה במלך, שלח (במלך) [המלך] פולמרכוס אחד להחריבה, היה אותו פולמרכוס בקי ומיושב, המתין להם ימים.
א"ל: חזרו בכם ואם לאו הריני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה, לכך נאמר: תאשם שומרון, שובה ישראל.

כיוצא בו: ובת איש כהן כי תחל לזנות.
והכהן הגדול.
מה ענין זה לזה?
משל למה הדבר דומה?
לקטרון שהשלים [שניו] ולא שמש פלומופילון שלו, אלא ברח והלך לו, שלח המלך והביאו וחייב לקטע את ראשו, עד שלא יצא ליהרג, אמר המלך: מלאו מדה של דינרי זהב והוציאו לפניו.
אמרו לו: אלו עשית כדרך שעשו חבריך, היית נוטל מדה של דינרי זהב ונפשך שלך, עכשו אבדת את נפשך ואבדת את ממונך.
כך בת כהן שזנתה יצא כהן גדול לפניה, ואומר לה: אלו עשית כדרך שעשו אמותיך, זכית ויצא ממך כהן גדול כיוצא בו, ועכשו אבדת את עצמך ואת כבודך, לכך נאמר: ובת כהן והכהן הגדול.

והיה מספר -
(כתוב ברמז קע"ו וברמז ת"צ).

והיה מספר -
מהו הדבר משהוא נותן קצבה?
והיה מספר בני ישראל - חוזר ואומר: אשר לא ימד ולא יספר?!
אלא שהראה הקב"ה להושע, כשם שהראה לאברהם: הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם.
להודיעך, שהראה אותם במספר וחזר והראה לו שלו, מתחלה הראה לו מזל אחד, ואח"כ הראה לו שנים, ואח"כ הראה לו שלשה, ואח"כ הראה לו י"ב, ואח"כ שבעים, ואח"כ הראה לו מזלות שאין מספר להם, וכן הראה להושע.

והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם -
(ברמז רע"ג):

ונקבצו בני יהודה ובני ישראל וגו' עד כי גדול יום יזרעאל -
אמר רבי:
גדול יום קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ.
כתיב הכא: יום.
וכתיב התם: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.

כי זנתה אמם הובישה הורתם -
אמר רבי שמלאי:
אמר הקב"ה: הדיינים מביישין דברי בפני עמי הארץ.
כיצד?
יושב ודורש:
לא תלוה ברבית והוא מלוה ברבית,
לא תגזול והוא גוזל,
לא תגנוב והוא גונב.

וא"ר ברכיה:
מעשה באדם אחד שנגנב טליתו והלך לקבול לדיין עליה, ומצאה פרוסה על מטתו.

וא"ר ברכיה:
מעשה באדם אחד שנגנב קומקומין שלו והלך לדיין לקבול עליה, ומצאו על הכירה שלו, לכך נאמר: זנתה אמם הובישה הורתם (כתוב ברמז תקצ"ח):

ורדפה את מאהביה ולא תשיג אותם -
א"ר יוחנן משום ר' יוסי:
טובה מרדות אחת בלבו של אדם מכמה מלקיות, שנאמר: ורדפה את מאהביה וגו'.

וריש לקיש אמר:
יותר ממאה מלקיות, שנאמר: תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה.

אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי וגו' -
א"ר אלעזר:
אין פוסקין יינות לאשה.
ואי תימא אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי וגו' שמני ושקויי?
דברים שהאשה משתוקקת עליהם.
ומאי ניהו?
תכשיטין.

והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה וגו' -
(כתוב ברמז רע"ב):

וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל -
אמר משה לפני הקב"ה: בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל, עד שאמרו די, שנאמר: ודי זהב - גרם להם לעשות העגל.

אמרי דבי ר' ינאי:
אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר.

א"ר הושעיא:
משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה כרשינים והיתה מבעטת בו.
א"ל: מי גרם לך שאת מבעטת בי, לא כרשינים שהאכלתיך?!

א"ר חייא בר אבין, א"ר יוחנן:
משל לאדם שהיה לו בן אחד והאכילו והשקהו והלבישו וכסהו ותלה לו כיס בצוארו והושיבו בפתח של זונות, מה יעשה הבן שלא יחטא?!

רב נחמן אמר מהכא:
ורם לבבך ושכחת.

ואי תימא, מהכא:
וישמן ישורון ויבעט.

א"ר שמואל בר נחמני:
מנין שחזר הקב"ה והודה למשה?
שנאמר: וכסף הרביתי לה.

לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו -
וכתיב: ואספת דגנך?!
לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום.

ועתה אגלה את נבלותה -
מאימתי תמה זכות אבות?
אמר רב:
מימי הושע בן בארי, שנאמר: ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי.

שמואל אמר:
מימי יחזקאל, שנאמר: ויחן אותם וירחמם למען בריתו את אברהם וגו'.

ר' יהושע בן לוי אמר:
מימי אליהו, שנאמר: ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו ויאמר וגו' היום יודע.

רבי יוחנן אמר:
בימי חזקיה, שנאמר: למרבה המשרה וגו' קנאת ה' צבאות תעשה זאת.

והשבתי כל משושה -
א"ר יוחנן:
מפני מה מועדים שבבבל שמחים?
מפני שלא היו באותה קללה (רמז שפ"ח בפס' חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי).

תני:
נוהג אבל מראש חדש עד תענית דברי ר' מאיר.

ר' יהודה אומר:
כל החדש כלו אסור.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אינו אסור אלא אותו שבת בלבד.

א"ר יוחנן:
ושלשתם מקרא אחד דרשו: והשבתי כל משושה וגו'.
מאן דאמר מר"ח ועד תענית: מחגה.
מאן דאמר כל החדש כלו אסור: מחדשה.
מאן דאמר אין אסור אלא אותו שבת, משבתה.

אמר רבא:
הלכה כר' מאיר.

ואמר רבא:
הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ותרויינו לקולא.

לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר -
רבי ברכיה בש"ר לוי:
כגואל הראשון כך גואל האחרון.
מה גואל הראשון נגלה להם וחזר ונכסה מהם, כך גואל האחרון.

וכמה הוא נכסה מהם?
ר' ברכיה בש"ר חמא בר חנינא:
מ"ה ימים, הה"ד: ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים.
וכתיב: אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה - אלין מותרי מ"ה אינון אלין מ"ה יום שנגלה להם וחזר ונכסה מהם.

להיכן הוא מוליכן?
אית דאמרין:
למדבר יהודה.

ואית דאמרין:
למדבר סיחון ועוג, הה"ד: לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר - מי שמאמין בו אוכל מלוחים ושרשי רתמים, הה"ד: הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם.
ומי שאינו מאמין בו והולך לאומות העולם הם הורגים אותו.

א"ר יצחק בר מריון:
לסוף מ"ה יום נגלה להם ומוריד להם את המן.
למה?
שאין כל חדש תחת השמש.

ומה טעם?
(אנכי ה' אלהיך המעלך) [וכיום עלותה] מארץ מצרים וגו'.

ונתתי לה את כרמיה משם -
מדבר בסדום ועמורה, לפי שנאמר: ויהפוך את הערים האל.
וכתיב: בחלמיש שלח ידו הפך משורש הרים.
לעוה"ב הקב"ה מרפא את ישראל ומרפא אותם, שנאמר: ונתתי לה את כרמיה משם - אלו הנביאים.
ואת עמק עכור -
עמק שעכרתי באפי.

לפתח תקוה -
אותה שעה הם אומרים שירה, שנאמר: וענתה שמה כימי נעוריה - ואין ענתה אלא שירה, שנאמר: ותען להם מרים.

וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים -
תניא, ר' סימאי אומר:
נאמר: ולקחתי אתכם לי לעם וגו'.
ונאמר להלן: והבאתי אתכם אל הארץ וגו' ונתתי אותה לכם.
מקיש יציאתם ממצרים לביאתם לארץ.
מה ביאתן לארץ שנים מס' רבוא, אף יציאת מצרים שנים מס' רבוא.
וכתיב: וענתה שמה כימי נעוריה וגו' - מה יציאתם ממצרים בס' רבוא וכניסתן לארץ בס' רבוא, כן לימות המשיח בששים רבוא.

והסירותי את שמות הבעלים -
(ברמז תק"ו).

והיה ביום ההוא וגו' תקראי (לי) אישי וגו' -
א"ר יוחנן:
ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה.

וארשתיך לי באמונה -
את מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמונה.
וכן הוא אומר: אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבאי תשורי מראש אמנה.
וגדולה האמנה לפני מי שאמר והיה העולם, שבשכר האמנה שהאמינו ישראל - שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל.
וכן את מוצא, שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות האמנה, שנאמר: ויאמן העם.
וכן אתה מוצא, שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא, אלא בזכות אמונה שהאמין, שנאמר: והאמין בה'.
וכן הוא אומר: אמונים נוצר ה' (כתוב ברמז תשי"ז).
וכן הוא אומר: ואהרן וחור תמכו בידיו ויהי ידיו אמונה - מזכירין זכות אבות.
ואומר: זה השער לה' צדיקים יבאו בו.

בבעלי אמנה מהו אומר?
פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים - השער הזה כל בעלי אמנה נכנסים בו.
וכן הוא אומר: טוב להודות לה' וגו' ואמונתך בלילות וגו'
כי שמחתני ה' בפעלך.

מי גרם לנו לבא לידי שמחה זו?
אלא בשכר אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכלו לילות, לכך נאמר: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות.
וכן יהושפט אומר לעם: האמינו בה' אלהיכם האמינו בנביאיו והצליחו.
ה' עיניך הלא לאמונה,
וצדיק באמונתו יחיה,
חדשים לבקרים רבה אמונתך.
וכן הוא אומר: ויאמינו בדברו ישירו תהלתו.

והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים וגו' והארץ תענה וגו' [והם יענו] את יזרעאל -
היה ר' בנאה אומר:
בזמן שאדם מתחייב אין פושטין בו יד אלא עדיו, שנאמר: יד העדים תהיה בו בראשונה.
כך כתיב: העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ - בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום.
מה כתיב?
ועצר את השמים וגו' ואח"כ פורענות ממשמשת ובאה: ואבדתם מהרה.

ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם?
והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים וגו'.

וזרעתיה לי בארץ -
אר' אלעזר:
לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל, אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר: וזרעתיה לי בארץ.
כלום אדם זורע סאה, אלא להוציא ממנה כמה כורים.