אלה וכחש ורצוח -
אמר רב יהודה אמר שמואל:
כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין, לא יהא לו עסק עימהם.

אמר רבי ייוסי אמר רבי יוחנן:
וקשים לעולם יותר מדור המבול, שנאמר: אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו.
מאי משמע?
כדמתרגם רב יוסף:
מולידים בנים מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין.
וכתיב: על כן תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו - ואלו בדור המבול לא נגזרה גזרה על הדגים, שנאמר: מכל אשר בחרבה מתו - ולא דגים שבים.

ועמך כמריבי כהן -
אמר ר' אלעזר:
אם ראית כהן שיש בו עזות פנים אל תהרהר אחריו, שנאמר: ועמך כמריבי כהן.

ופליגא דשמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל:
ארבע מאות עבדים, ואמרי לה: ארבעה אלפים היו לו לפשחור בן אמר, וכלם נטמעו בכהונה גדולה, וכל כהן שיש בו עזות פנים, אינו אלא מהם.

וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה -
אמר רבי שמעון בן לוי:
תלמיד חכם שסרח אין מבזין אותו בפרהסיא, שנאמר: וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה - כסהו כלילה.

ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני -
אמר ר' אלעזר:
כל המשכח דבר מלמודו - גורם גלות לבניו, שנאמר: ותשכח תורת אלהיך וגו'.

אמר רבי אבהו:
אף מורידין אותו מגדולתו, שנאמר: כי אתה הדעת מאסת (כתוב ברמז רס"ז):

כרובם כן חטאו לי כבודם בקלון אמרי -
א"ר שמואל בר נחמני:
שכל מה שהגדולים עושים העם עושים.
כיצד?
הנשיא מתיר.
ואב בית דין אומר: הנשיא מתיר ואני אוסר?!
והדיינין אומרים: אב בית דין מתיר ואנו אוסרים?!
ושאר הדור אומרים: הדיינין מתירין ואנו אוסרים?
מי גרם לכל הדור שחטא?
הנשיא שחטא תחלה.

דבר אחר:
כרובם כן חטאו לי -
אמר רבי:
כל שהרביתי להם אדנות, כן חטאו לי, שנאמר: גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי.

דבר אחר:
כל שהרביתי להם עושר, כן חטאו לי, שנאמר: כספם וזהבם עשו להם עצבים.

והיה כעס ככהן -
(כתבו בישעיה):

זנות ויין ותירוש יקח לב -
למה נקרא שמו יין?
א"ר יצחק:
שמביא יללה לעולם.

תירוש -
שכל המתגאה בו נעשה רש.
כתיב: תירש וקרי תירוש.
זכה נעשה ראש, לא זכה נעשה רש.

רבא רמי:
כתיב: יְשַׂמַח וקרינן יְשַׁמַּה.
זכה משמחו, לא זכה משמהו.

והיינו דאמר רבא:
חמרא וריחני פקחין.

עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו -
קרי עליה רב יוסף:
כל המקיל לו יגיד לו.

רוח זנונים התעה -
רב הונא רמי:
כתיב: רוח זנונים התעה.
וכתיב: רוח זנונים בקרבם.
בתחלה התעה ולבסוף בקרבם.

לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה -
משרבו המנאפים פסקו מים המרים, וריב"ז הפסיקן, שנאמר: לא אפקוד על בנותיכם.
וכתיב: ונקה האיש מעון - בזמן שהאיש מנוקה מעון, המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון, אין המים בודקין את אשתו.
ואומר: לא אפקוד על בנותיכם.
מאי ואומר?
וכי תימא עון דידיה אין, דבניה ודבנתיה לא?!
תא שמע: לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה,

וכי תימא עון אשת איש אין עון דפנויה לא?!
תא שמע: כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו:

ועם לא יבין ילבט -
א"ר אליעזר:
א"ל נביא לישראל: אם אתם מקפידים על עצמכם, מים בודקין נשותיכם ואם לאו, אין המים בודקין נשותיכם.

חבור עצבים אפרים הנח לו -
רבי אומר:
גדול השלום, שאפילו עובדים אלילים ושלום ביניהם, כביכול אינו יכול לשלוט בהם, שנאמר: חבור עצבים אפרים הנח לו.
אבל משנחלקו מהו אומר?
חלק לבם עתה יאשמו = הא גדול השלום ושנואה המחלוקת.

א"ר אלעזר:
אי זה קשה, מי שאמר למלך: או אני או את בפלטין, או זה שאומר: אני ולא את בפלטין?
הוי אומר: זה שאומר אני ולא את בפלטין.
כך דור המבול אמרו: מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו.
דור הפלגה אמרו: לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונתן ע"א בראשו, ונתן חרב בידה ותהא נראית כעושה עמו מלחמה.
אותם לא נשתייר מהם פליטה ואלו נשתייר מהם, אלא דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל, שנאמר: גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו - לפיכך לא נשתייר מהם פליטה.
אבל אלו, על ידי שהיו אוהבים זה לזה, שנאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת - לפיכך נשתייר מהם פליטה.