אל תשמח ישראל אל גיל כעמים -
שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסיר?
שרטט וכתב: אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, ולישלח להו מהכא: בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו.
אי מההיא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אבל בפומא שרי, קא משמע לן.

כענבים במדבר מצאתי ישראל -
מדבר בישראל, בשעה שעמדו על הר סיני נמשלו כענבים.
מה הענבים מבחוץ נאות וכעורות מבפנים,
כך היו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - הרי בפיהם, אבל לבם לא היה נכון, שנאמר: ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו.

דבר אחר:
מה הענבים הללו החרצנים מבפנים,
כך ישראל והאספסוף אשר בקרבו.

מה הענבים הללו יש בהם מאכל ומשקה,
כך ישראל יש בהם בני אדם בני תורה ויש בהם בני מעשים.

דבר אחר:
כענבים במדבר -
למה במדבר ולא בישוב?
אלא כשאדם מהלך במדבר והוא צמא, אם נותנים לו פת אוכל ומבקש לשתות, ואם נותנים לו מים או יין לשתות, שותה ומבקש לאכול, אבל אם נותנים לו ענבים, הוא אוכלם ואינו מבקש מאומה.
למה?
שיש בהם אכילה ויש בהם שתייה.
כך קבלו ישראל את התורה במדבר, דכתיב: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.
וכתיב: הוי כל צמא לכו למים לכו שברו ואכלו.

א"ר סימון:
שלש מציאות מצא הקב"ה:
אברהם, דכתיב: ומצאת את לבבו נאמר לפניך.
דוד, דכתיב: מצאתי דוד עבדי.
ישראל, דכתיב: כענבים במדבר מצאתי ישראל.

מתיבין חברייא לר' סימון:
ונח מצא חן?!
אמר לון: הוא מצא הקב"ה לא מצא.
והכתיב: מצא חן במדבר?
בזכות דור המדבר.

כבכורה בתאנה בראשיתה -
א"ר יודן:
התאנה הזאת בתחלה אורין אותה אחת אחת, ואחר כך שתים, ואחר כך שלש, עד שאורין אותה בסלים ובמגרפות, כך בתחלה: אחד היה אברהם ואחר כך אברהם ויצחק, ואחר כך שלשה, אברהם יצחק ויעקב, עד ובני ישראל פרו וישרצו.

אמר רבי יודן:
התאנה הזו אין בה פסולת אלא עוקצה בלבד, כך לא היה פסולת באברהם אלא הערלה בלבד, אמר לו הקב"ה: העבר אותה ובטל המום: התהלך לפני והיה תמים.

המה באו בעל פעור וינזרו לבשת -
א"ר אבא בר כהנא:
אמר לו בלעם לבלק: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, והם מתאוים לכלי פשתן, בוא ואשיאך עצה, עשה להם קעילים והושב בהם זונות, זקנה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להם כלי פשתן, עשה להם קעילים מהר שלג, עד בית הישימון והושב בהם זונות, זקנה מבחוץ וילדה מבפנים, ובשעה שישראל אוכלים ושותים ושמחים ויוצאים לטייל בשוק, זקנה אומרת לו: אי אתה מבקש כלי פשתן, זקנה אומרת לו: בשוה, וילדה אומרת לו בפחות שנים או שלשה פעמים בפחות, ואחר כך אומרת לו: הרי אתה כבן בית, שב וברור לעצמך וצרצור של יין העמוני מונח אצלה, ועדיין לא נאסר יינם של עו"א.
אומרת לו: רצונך לשתות כוס של יין, כיון ששותה בוער בו יינו, אומר לה: השמעי לי, הוציאה יראתה מתוך חיקה.
א"ל: עבוד לזה!
אומר לה: הלא יהודי אני.
אמרה לו: מה איכפת לך, כלום מבקשים ממך אלא שתפעור עצמך לו, ולא עוד, אלא שאיני מניחך עד שתכפור בתורת משה רבך, שנאמר: המה באו בעל פעור וינזרו לבשת.

ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נודדים בגוים -
אמר הקב"ה: אני בקשתי שתהיו נתונים בשלוה, שנאמר: ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם.
אימתי?
אם בחקותי תלכו וגו' וישבתם לבטח בארצכם - ואתם לא עשיתם כן, אלא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' - ואשר לא היו כן נתתם עלי, אף אני דברים אשר לא כתבתי בתורה נתתי עליכם: גם כל חלי וכל מכה.
ומה ואשר לא היו כן נתתם עלי, דכתיב: עזבו את ה' - אל תקרי עָזְבוּ אלא עִיזְבוּ.
אני נקראתי: ה' אל רחום וחנון ומפני עונותיכם עשה עצמו אכזר, שנאמר: היה ה' כאויב.
וכן הוא אומר: ויהפך להם לאויב, לכך אמר הושע: ימאסם אלהי.