[ב, א]
תקעו -
זה הנביא אמר חגרו לפני בא זה היום ובבא היום אמר: תקעו שופר ובעבור זה אמר גם עתה, שבא יום ה' ישובו אל ה', כי הוא יפליא לעשות עמכם.

[ב, ב]
יום -
כדרך: וכסה את עין הארץ וטעם כשחר רגע אחד הפרוש.

עם -
חבור וכמוהו ארזים לא עממוהו לא התחברו עמו במערכת אחת, וככה קראו גוי.

לא נהיה -
לבוא ארבעה מינים יחד.

[ב, ג]
לפניו -
דרך משל על הארבה.

וגם פליטה -
אין דבר שנפלט ממנו.

[ב, ד]
כמראה -
כמרוצה.

[ב, ה]
כקול -
הטעם כי המרכבה איננה הולכת על מקום גבוה ואלה על ראשי ההרים.

בקול להב אש -
שיראה למעלה.

ערוך מלחמה -
מערכה אחר מערכה.

[ב, ו]
מפניו יחילו עמים -
רבים, מפני זה העם העצום.

ומלת פארור באל"ף מגזרת פאר והרי"ש כפול, כמו סגריר.
והטעם שיתקבץ ויתאסף הפך יתפשט, כמו: אספו נגהם.

ויפת אמר:

לשון שחרות והאל"ף נוסף.

[ב, ז]
כגבורים, יעבטון -
כמו יעותון וככה בלשון ישמעאל.

[ב, ח]
ואיש -
דרך משל.

גבר -
מין הזכר ובעבור שהזכיר כגבורים ירוצון.

ובעד השלח -
כלי מלחמה כמו מעבור בשלח ואין משלחת במלחמה.

לא יבצעו -
כמו ולא יפצעו וכמוהו: ובצעם בראש כולם.

[ב, ט]
בעיר ישקו -
מגזרת שוק.

[ב, י]
לפניו -
רגזו אנשי הארץ.

שמש וירח -
קדר עליהם, כמו: עד אשר לא תחשך השמש.

[ב, יא]
וה' -
הטעם שיש להם קול גדול על כן רגזה ארץ בקול התרועה, שאמר: ירגזו כל יושבי הארץ והמפרש כי פירש השם הודיעכם זה לפני בואו איננו על דרך הלשון, רק הטעם כאילו השם הרעיש הארץ כדרך מציון ישאג ומירושלם יתן קולו והוא מתנבא על הרעש, על כן אמר: שאוג ישאג על נוהו, ואין לתמוה איך הוא קולו כקול הרעש, כי רב מאד מחנהו כמו ושאון לאומים.

עושה דברו -
כמו: כי פי הוא קבצן.

[ב, יב]
וגם שובו עדי -
בלב להנחם ובצום, אולי יכופר העון לענות נפש ובבכי להודות הפשעים, ולבקש תחנה על זאת הרעה שבאה עליהם.

[ב, יג]
וקרעו -
ככה היה מנהגם בבוא עליהם רעה לקרוע בגדיהם, כמו: ויקרע יעקב שמלותיו וככה בדברי דוד וקריעת הלב, כדרך: ומלתם את ערלת לבבכם וכתוב: ואקרע סגור לבם והנה הטעם להסיר מכסה לב לקורעו, כי הוא ימנע שלא יבין הלב והטעם שיבין האמת, ובעבור זה כתוב:
כל ערום יעשה בדעת.

ונחם -
שם התואר ולולי אות הגרון היה העי"ן דגוש להתבלע הנו"ן.

[ב, יד]
מי -
הטעם אולי השם ישוב והשאיר זה החיל ברכה, שיעשו ממנו מנחה ונסך.

[ב, טו]
תקעו -
אחר ביאת הארבה.

[ב, טז]
אספו, יצא חתן -
לעשות מספד ובכי.

[ב, יז]
בין -
אין נכון לבכות בבית השם בהיכל לפניו.

לחרפה -
רעב.

למשל בם גוים -
כי הרעבים יברחו אליהם ואם באו אליהם, אין כח בהם להלחם.

[ב, יח]
ויקנא -
בעבור ארצו, כמו: פן יאמרו לי וכבר הזכרתי כי דבר נגזר להיות יאמרוהו הנביאים, על לשון עבר.

[ב, יט]
ויען -
את הכהנים הבוכים.

מלת ושבעתם –
כמו מלא גם חסר.

ולא אתן אתכם -
שיפוצו לבקש לחם כאשר אמרו מצרים נתנו יד.

[ב, כ]
ואת הצפוני –
חיל הארבה שבא מפאת צפון

וטעם אל ארץ ציה –
שלא ימצא מה יאכל.

הקדמוני -
הוא המזרחי והאחרון המערבי ושניהם כנגד ירושלם, והנה בהיותם בארץ שממה ימות.

צחנתו -
כמו באשו ואין ריע לו, רק הטעם כפול.

[ב, כא]
אל תראי -
כנגד ונורא מאד.

גילי -
כנגד מספד.

כי הגדיל השם לעשות –
טוב, כנגד כי הגדיל הארבה להרע.

[ב, כב]
אל תראו בהמות שדי -
כנגד: גם בהמות שדי תערוג אליך.

כי דשאו נאות מדבר -
הפך: ואש אכלה נאות מדבר.

כי עץ נשא פריו -
הפך: כל עצי השדה יבשו.

[ב, כג]
ובני -
אמר יפת:

כי המורה הוא הנביא שהוא מורה אותם בדרך צדק, על כן באה להם הטובה והזכיר מורה ומלקוש כמו: בלחי החמור חמור חמרתים שלשים עיירים ושלשים עיירים המבעיר את הבערה כי יבער איש.

ולפי דעתי: שהוא כמו יורה ואמר את המורה לצדקה כמו: שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

וטעם בראשון –
בחדש הראשון כי לעולם יהיו בין זמן היורה שהוא כמו המורה ובין זמן המלקוש ימים רבים, ובחדש ראשון יבאו שניהם וזה במעשה נס וגם הוא: כי הגדיל ה' לעשות.

[ב, כד]
ומלאו והשיקו היקבים -
כמו משיקות.

[ב, כה]
ושלמתי -
זה יורה שבכל שנה שעברה בא מין אחד ועתה באו ארבעתן, והיה להם שובע גדול.

[ב, כו]
ואכלתם, ולא יבושו -
הפך הובישו אכרים והם שנים שרשים והטעם אחד, וכמוהו: יעץ ועוצו עצה.

[ב, כז]
וידעתם -
לולי כבודי שהוא בתוככם לא היה זה, על כן יבטחו בי מהיום והלאה ולא יבושו לעולם.