[ד, א]
כי -
בעבור זה הכתוב חשבו רבים כי הנבואה לעתיד, אולי כן הוא.

ורבי משה אמר:

מצאנו שנפל פחד השם על כל הגוים שהם סביבות ירושלם בימי יהושפט, ויביאו לו מנחות. והנה בימיו שבו השבויים בימי אבותיהם.

[ד, ב]
וקבצתי -
זאת היא המלחמה שהתחברו בני מואב ובני עמון ושעיר חיל כבד לרוב מאוד, ויהושפט היה לו מיהודה ומבנימן אלף אלפים ומאה וששים אלף גבורי חיל, ועמק יהושפט - היא עמק ברכה, כי יהושפט קרא שמו כן.

[ד, ג]
ואל, ידו -
פועל עתיד תחת עבר, והעד: וידו אבן בי.
גם נכון הוא להיותו עבר, רק יהיה מפעלי הפעל. והנה מצאנו לידות, שיורה על עלומי הה"א.

ויתנו -
הילד הישראלי במחיר זונה, בעבור זנות.

והילדה מכרו ביין -
בדמי יין להשתכר עם הזונה, כי כל זונה במקרא היא כמשמעה, חוץ מן: והזונות רחצו, שהוא כמו אזניך כי האלף נוסף.

[ד, ד]
וגם מה אתם לי -
מתנבא על צר וצידון ופלשתים שיבא יום אידם, והנה מצאנו כתוב כי הפלשתים היו מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא וזה לאות שגברה ידו עליהם.

וטעם הגמול –
כאילו גמלתי לכם רע, או אתם תחלו לגמול לי, כמו: אשר גמלנו אותו.

[ד, ה]
אשר כספי וזהבי -
שנתנו מלכי יהודה להם שוחד, או לפדיון השבויים ובני שלקחתם במלחמה, או בגניבה.

[ד, ז]
הנני -
הם ישובו וינקמו מכם.

[[ד, ח]
ומכרתי -
הוסיף על המדה.

ואת בנותיכם -
שאינן יוצאות למלחמה.

שבאים -
גוי רחוק שהוא ממלכות שבא.

[ד, ט]
קראו -
שב עתה להגיד דברי החיל הגדול, הבא על יהושפט.

קדשו -
הכינו.

[ד, י]
כתו אתיכם -
כמו: את מחרשתו ואת אתו.

ומזמרותיכם -
שיזמרו בהם הזמורה.

החלש -
יתחזק.

[ד, יא]
עושו -
התקבצו ומגזרת עיש שהם ז' כוכבים, לעולם לא יתפרדו כי הם בגלגל העליון והם נראים בקיץ ובחורף בארץ.

הנחת -
כמו הורד, ואלה דברי הנביא והטעם הוריד השם.

גבוריך -
שם, והם המלאכים כנגד העירו הגבורים וזאת המלה ידועה בתרגום, וככה נחת גדודיה על עפר נחת.

ויפת אמר:

שמה ישבר השם גבוריך אתה האויב הבא כמו ונחתה קשת נחושה.

[ד, יב]
יעורו -
כמו העירו.

[ד, יג]
שלחו מגל -
דרך משל, כי כתוב כי העמונים והמואבים השמידו יושבי הר שעיר והחרימום ואח"כ הרג איש אישו ואין פליט.

השיקו -
דרכו, דרך משל ונקרא עמק החרוץ - כי כלה ונחרצה היתה עליהם והמפרש יהושפט כי השם ישפטם, זה דרך דרש הוא, כי על דרך הפשט נכון הוא שיקרא שם אדם בשם עושהו, כמו צורישדי, רק השם הנכבד לא יקרא בשם אדם, ע"כ פירשתי כי שלמה בשיר השירים שהוא חול.

[ד, יד]
המונים -
יפלו.

כי קרוב יום ה' -
להנקם מהם.

[ד, טו]
שמש -
קדרו עליהם, כאשר היה לפני בא יום ה'.

[ד, טז]
וה' מציון ישאג -
רעם גדול, כמו קול רעמך בגלגל כדרך וה' השמיע את מחנה ארם וככה כתוב: נתן ה' מארבים.

ורעשו -
דרך משל, כי הכל יפחדו.
והשם יתן מעוז לעמו כדרך: ה' עוז לעמו יתן כאשר פירשתיו.

וטעם מציון –
הוא אשר פירש.

[ד, יז]
וידעתם כי, שוכן בציון וזרים לא יעברו בה עוד -
אם ישמרו תורת השם וככה דברי זכריה: ושכנתי בתוכך וככה אמר בסוף: והיה אם שמוע תשמעו בקול ה', אז יתקיים כל זה.

[ד, יח]
והיה, יטפו -
יזלו, דרך משל כשמן מחלמיש צור.

וכל אפיקי -
מקומות חזקים ואינם רבים.

[ד, יט]
מצרים, ואדום -
היו שממה בימי נבוכדנצאר וזאת מצרים היום איננה הקדמונית.

[ד, כ]
ויהודה לעולם תשב -
אם לא תמרה פי השם והכבוד ישכון בקרבה כאשר חתם ספרו, וכל רעה שעשו העכו"ם לישראל לא ינקם מהם, כי רחמיו גדולים על כל מעשיו רק דמיהם ששפכו שאין להם פדיון, לא ינקה.