[ג, א]
והיה אחרי כן -
מוסב על מה שאמר שיבא עת שידעו את ה' בידיעה ברורה שה' יהיה בקרבם שוכן בשכינה מתמדת שזה יהיה באחרית הימים, ינבא מה שיהיה בימים ההם.

והנה מהרי"א הוכיח מזה שגם הנבואה הראשונה הוא על ד' מלכיות, וד' מיני ארבה הוא משל ומליצה אל ד' מלכיות שונות אשר יאכלום בכל פה, ולכן דמה את הארבה כעם רב וגוי עצום וכסוסים ופרשים ומרכבות וחיילות מזוינים לוחמים וכובשים שהכל יצדק כפי הנמשל.

אולם פשטות כל הנבואה מורה שלא כפירושו, אם לא נאמר כי מדי נבא אל הארבה שהיה באמת בימים ההמה, שוטטה ברוחו פי שנים גם נבואת הד' מלכיות שדומה אליו במספר הארבעה, אולם למה שאמר אין כל קושיא מסמיכת הנבואה הזאת שנמשך למה שאמר: וידעתם כי בקרב ישראל אני, שזו נבואה עתידה, ועל זה אמר שבאחרית הימים שתרבה ידיעת ה' למטה תתער גם אתערותא דלעילא וישפוך את רוחו עליהם, אשפך את רוחי על כל בשר, רוח ה' כולל כל המעלות הנפשיות כמו שאמר: ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', שכל שפע רוחנית שתחול על האדם מאת ה', בין על כח הגוף בגבורה בין על כח המדמה בעצה והשערה אמתיית, בין על כח בשכל חכמה ובינה, בין השפע הנבואיית ברוח דעת ויראת ה' אשר למעלה מהשכל, יכונה בשם רוח ה', ואז ישפוך רוחו על כל בשר בשפע רב ועצום כשופך מים שהם מתפשטים בכל מקום ויכסו את הכל בשוה, אולם בכ"ז יהיה הבדל ביניהם לפי הכנת המקבלים, והוא ונבאו בניכם ובנותיכם, כי יש שלוש מדרגות:
א) הנבואה הגמורה,
ב) החזון שהוא למטה מהנבואה שיראה מחזות בהקיץ ע"י שיחול השפע על כח דמיונו,
ג) החלום הצודק שהוא למטה מן השפע, ומעורב בו תערובות תבן וסיגים יותר מן החזון, כמו שאמר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום וכו' מה לתבן את הבר (ירמיה כ"ג), ובזה יאמר שהבנים והבנות הצעירים שהם נולדו בדור המשיח המוכן לרוח אלהי, הם ינבאו נבואות גמורות, והזקנים שהם נולדו בדור קדום רחוק מדור המשיח, לא יושפע עליהם רק החלומות הצודקים שהוא למטה מן החזון וכ"ש מהנבואה, והבחורים שהם נולדו ג"כ לפני בא המשיח ולידתם היה קרוב לזמנו יותר מן הזקנים, הם חזיונות יראו שהוא שפע ממוצע בין הנבואה והחלום.

[ג, ב]
וגם על העבדים ועל השפחות -
אשר יהיו בימים ההמה, אשפך את רוחי הגם שלא ישיגו חלומות צודקים וכ"ש מה שלמעלה מזה, יחול עליהם רוח עצה וגבורה ויראת ה' וכדומה מהמעלות הנפשיות.

[ג, ג]
ונתתי מופתים -
אחר שבאר שאז תתגלה דעת ה' בארץ ע"י הנבואה ורוה"ק, אומר כי גם יכירו את ה' ע"י חידוש האותות והמופתים היוצאים מן הטבע. והמופתים יהיו כוללים בשמים ובארץ, וזה יהיה ע"י שני עניינים:
א) ע"י פורעניות הרשעים שיהיה דם ואש ותמרות עשן, המופת בארץ יהיה ע"י דם, שהוא החרב שתהיה בחיל גוג ומגוג כמו שאמר בס' יחזקאל, והמופת בשמים יהיה ע"י אש שימטיר עליו אש וגפרית ואבני אלגביש עד שיעלה העשן מרוב התבערה, עד כי -

[ג, ד]
השמש יהפך לחשך -
כי השמש משפיע האורה ואז יהפך לחשך מפני השריפה והעשן שיצאו מחומו הבוער, כמו שאמר הנה יום בא בוער כתנור וכו', והירח המושל על הליחות יהפך לדם תחת מים, רצה לומר שסדרי המערכה ישתנו להורות על הריגות ושריפות וחורבן וכ"ז יהיה לפני בא יום ה' הגדול שהוא יום הדין הגדול.

[ג, ה]
והיה -
והמופת השני יהיה ע"י הצלת הצדיקים שכל מי שיקרא בשם ה' ימלט ולא תשלוט עליו הרעה, וזה יהיה בשני אופנים, כי בהר ציון ובירושלים שם תהיה פליטה, ששם ינצלו כולם כמו שאמר: והיה הנשאר בציון וכו' כל הכתוב לחיים בירושלים, וגם בשאר מקומות ששם לא ינצלו כולם, תהיה פליטה בשרידים אשר ה' קורא, שהם הצדיקים. כל הקורא את ה' ומתפלל אליו.