פסוק א
אשר אשיב. שאשיב לארצם את בני השבי מיהודה וירושלים ולא זכר שאר השבטים לפי שכל נבואתו היתה רק על יהודה וירושלים לכן לא זכר מהם אבל האמת שגם בני עשרת השבטים ישובו גם המה:

פסוק ב
וקבצתי. אז אקבץ את כל העכו"ם ואוריד אותם אל עמק יהושפט כן שם המקום שיפלו שם העכו"ם הצובאים על ירושלים
ונשפטתי עמם. אתוכח עמהם על מה שעשו לעמי בימים הקדמונים ר"ל שם אביא עליהם הפורעניות וזה יחשב לויכוח כי בזה יודיע שפשעו
אשר פזרו. שהגלום שמה
חלקו. חלקו ביניהם:

פסוק ג
ידו גורל. מי מהם למי
בזונה. בשכר זונה באתננה
ביין. במחיר היין:

פסוק ד
וגם מה אתם לי. ר"ל מה לכם עלי אתם צור וגו'
הגמול. וכי אתם משלמים לי גמול על מה שהרעותי לכם כאומר הלא לא הרעותי לכם
ואם גומלים. ר"ל ואם לא באה לתשלום גמול רק היא התחלת הרעה דעו שקל מהרה אשלם גמול על ראשיכם כי תפלו עם הנופלים:

פסוק ה
אשר כספי. עתה יפרש הרעה שעשו לישראל ואמר הנה הכסף והזהב שהשפעתי אני לישראל שללתם מהם ביום בוא האויב עליהם
ומחמדי. דברים חמודים וטובים שנתתי לישראל אתם מחריבי ירושלים בזיתם מהם והבאתם להיכליכם:

פסוק ו
מכרתם. כי הם היו שכיני ישראל וגנבו קטניהם ומכרום למען ירחקו מגבולם לבל יגולה הדבר:

פסוק ז
הנני מעירם. אעיר לבם לחזור מן המקום שנמכרו לבוא אל ארצם ר"ל בניהם ישובו הנה ועל ידם אשיב גמוליכם על ראשיכם:

פסוק ח
ומכרתי. אמסור את בניכם ביד בני יהודה אלו שחזרו לארצם והם ימכרום לאנשי שבא היושבים ממרחק למען לא ישיבו לארצם לרב המרחק
כי ה' דבר. כאומר ומי ישוב אמריו:

פסוק ט
קראו. את זאת האמור למטה הכריזו דין העכו"ם
קדשו מלחמה. היא מלחמת גוג על ירושלים:

פסוק י
כתו. שברו אתיכם לעשות מהם חרבות ומזמרותיכם לעשות רמחים
החלש. אף החלש יתחזק לבא במלחמה:

פסוק יא
שמה. במקום המלחמה יוריד ה' את גבוריך בעמקי השאול:

פסוק יב
יעורו. כל העכו"ם יתעוררו ויעלו אל עמק יהושפט הוא מקום המלחמה
כי שם אשב. כאומר הנה שם מקום המלחמה יורה על רעתם כי שם אשפוט את כל העכו"ם מסביב על מה שהרעו :

פסוק יג
שלחו מגל. המשיל העכו"ם לתבואה שנגמר בשולה ובא זמן הקציר ואמר שלחו בה המגל כי כבר נתבשלה התבואה ועומדת לקצירה ור"ל הרגו אותה כי בא העת
באו רדו. חזר והמשילם לגת שמלאוה ענבים שיורדים בו הדורכים ר"ל בא העת לכלותם והוא כפל ענין במ"ש
השיקו היקבים. היין היורד אל היקבים השמיעו הרעשת קול והוא גמר מלאכת היין ר"ל בא תכליתם
כי רבה רעתם. ונתמלאה הסאה:

פסוק יד
המונים. כתות כתות מהמון רב יפלו בעמק החרוץ הוא עמק יהושפט ויקרא עמק החרוץ כי שם יעשו בהם משפט חרוץ ומתוך
יום ה'. יום המשפט שיהיה בעמק החרוץ:

פסוק טו
קדרו. בעבור גדול הצרה ידמה להם כאלו נחשכו המאורות:

פסוק טז
מציון ישאג. כי יחזיר שכינתו לציון ומשם ישאג לאיים ולהחריד
ומירושלים יתן קולו. כפל הדבר במ"ש
ורעשו שמים וארץ. ר"ל יחרדו שרי מעלה של העכו"ם אשר בשמים ממעל והעכו"ם אשר בארץ מתחת
מחסה לעמו. לבל יהיו נלקים עמהם
ומעוז לבני ישראל. כפל הדבר במ"ש:

פסוק יז
וידעתם. אז תדעו אשר אני ה' שוכן בציון כי כבר החזרתי שכינתי לתוכה:

פסוק יח
יטפו ההרים עסיס. ר"ל הרבה ענבים יגדלו בהרים והיין יהיה נוטף מהם והוא ענין גוזמא
תלכנה חלב. שם יהיה מרעה שמן ותתרבה חלב הצאן וכאלו הגבעות מוליכות ומזילות את החלב
וכל אפיקי יהודה. המקומות שביהודה שהיו מדרכם למשוך את המים יחזרו להמשיך כמאז
ומעיין. הוא הנחל האמור בנבואת יחזקאל(שם מ"ז) והוא המקום האמור בנבואת זכריה (זכריה י"ד)
והשקה. מן המעיין הזה ישקה את עמק השיטים להיות נמשך כנהר:

פסוק יט
מצרים. הם היו ראש המציקים לישראל
ואדום. הם סוף המציקים וכאומר כל האומות שהרעו לישראל יקבלו את גמולם משלם מראש המציקים עד סוף המציקים
מחמס. בגמול החמס שעשו למלכי יהודה, ועל אדום יאמר
אשר שפכו. ר"ל מלבד מה שהרגו מהם בעת נלחמו בם הוסיפו עוד לשפוך דמם בכל ימי הדורות:

פסוק כ
לעולם תשב. תתקיים לעולם ולא תחרב עוד
וירושלים. כפל הדבר במ"ש:

פסוק כא
ונקיתי. ר"ל אף שאנקה את העכו"ם מעון החמס במה שישראל ישובו לקחת מהם כספם וזהבם הנה עון שפיכת דמם לא אנקה בכופר ממון כ"א בדם שופכו
וה' שוכן בציון. כאומר אל יפחדו ישראל פן כשידעו העכו"ם שנחרץ משפטם להרג יתחזקו לנקום נקם מישראל בחשבם כאשר יאבדו יאבדו כי ה' שוכן בציון ויגן על עמו ולא יהיה לאל ידם: