[א, א]
דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל -
זה הנביא נתנבא תחלה על הארבה שיביא האל יתברך בארץ ישראל על עונותיהם. ואחר כך נתנבא נבואה עתידה לימות המשיח.

ויש אומרים:

כי בימי יהורם בן אחאב ניבא זה הנביא, שיהיה רעב בארץ כמו שאמר כי קרא ה' אל הרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים, הד' שנים היו ד' מיני ארבה והג' שנים היו הגשמים נעצרים.

ובסדר עולם אמר:

כי בימי מנשה ניבא ואמר יואל נחום חבקוק נתנבאו בימי מנשה. ולפי שלא היה מנשה כשר לא נקראו על שמו.

[א, ב]
שמעו זאת הזקנים -
כי הם ראו יותר במה שעבר בימיהם כמו שאמר זקניך ויאמרו לך.

ההיתה זאת בימיכם -
אם היתה זאת הה"א ה"א השאלה.

ואם בימי אבותיכם -
כי הארבה שהיה במצרים לא היה אלא מין אחד ואף על פי שאמר בספר תהלים ויתן לחסיל יבולם ואמר וילק אין מספר הארבה היה עיקר ושני המינים באו עמו, לפיכך לא נזכר בתורה אלא הארבה ולא היה אלא עת אחת. וזה היה ד' מינים גזם ארבה ילק חסיל ובאו בד' שנים זה אחר זה, כמו שאמר: יתר הגזם וגו'. וזאת הרעה לא היתה עד אותו הזמן.

[א, ג]
עליה -
על הגזרה הזאת.

לדור אחר -
בניהם הבאים אחריהם, כלומר לזמן רחוק תוכלו לספר זאת הגזרה.

[א, ד]
יתר הגזם -
מה שהותיר הגזם בשנה ראשונה אכל הארבה בשנה השניה כי לא באו ד' המינים בשנה אחת אלא זה אחר זה בד' שנים, וכן אמר ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה וגו'.

ויש אומרים:

כי נקרא גזם על שם שגוזז את התבואה, וארבה לפי שהוא הרב שבמינים, וילק לפי שהוא לוקק ולוחך את העשב וחסיל לפי שהוא כורת את הכל מן יחסלנו הארבה.

ותרגם יונתן:

מותר זחלא אכל גובא מותר גובא אכל פרחא מותר פרחא אכל שמוטא.

[א, ה]
הקיצו שכורים -
אותם הרגילים להשתכר ביין עתה הקיצו משנתכם ובכו יומם ולילה כי לא תמצאו יין, כי הארבה יאכל הענבים.

עסיס -
היין נקרא עסיס. וכן כל משקה שיוצא על ידי כתיתה ודריכה מן ועסותם את רשעים.

ויונתן תרגם:

עסיס חמר מרת.

[א, ו]
כי גוי -
כל קבוץ מן החי יקרא גוי, לפיכך אמר על הארבה גוי, וכן אמר: על הנמלים עם לא עז ועל השפנים עם לא עצום.

שניו שני אריה -
כאלו יש לו שנים כשני האריה.

ומתלעות לביא לו -
מתלעות הם השנים הגסות והלביא גדול מן האריה.

ויונתן תרגם:

שינוהי שני אריא וניבוהי כבר אריון,

והנה אמר: ובני לביא יתפרדו, נראה כי לא יקרא הקטן לביא.

[א, ז]
שם גפני לשמה -
עבר במקום עתיד.
או פירש יאמר יושב הארץ בבאו שם גפני לשמה. וכן כי גוי עלה על ארצי שזכר.

ותאנתי לקצפה -
כל הכנויים הם דברי יושב הארץ, או הם דברי הנביא.

וכן תרגם יונתן:

שוי פרי גופני עמי לצדו,

ופירוש לקצפה - לזעם ולמארה.

וכן תרגם יונתן:

למפחת נפש.

ויש מפרשים:

לקצפה – לקליפה.

וכן מפרשים:

כקצף על פני המים ר"ל שיסיר הארבה הקליפה שיאכלנה.

חשוף חשפה -
הכנוי לתאנה גם לגפן.
וכן הלבינו שריגיה.
ופירוש חשפה גלה אותה, כלומר שהסיר קליפתה.

וכן תרגם יונתן:

מקלף קלף ורמא,

ופירושו השליך הקליפה לארץ באכלו הלחות שבין הקליפה לעץ.
או פירש חשפה – והשליך, שאכל העגולים והסמדר השליך לארץ והנה היא מגולה.

הלבינו -
כי אחר שימוץ הארבה הלחות נשארו השריגים יבשים ולבנים.

הלבינו -
פעל עומד, וכן: כשלג ילבינו.

[א, ח]
אלי -
אומר כנגד כנסת ישראל קונני על זאת הרעה ועשי אבל גדול כמו הבתולה שנשאת לבחור ומת בעודה נערה, כי אז היא רוב שמחתם זה בזה וכשמת מתאבלת אבל כבד והיא חוגרת שק תחת עדיה וחליתה.

אלי -
פירוש קונני.

ויונתן תירגם :

ויקונן המלך ואליא מלכא.

חגורת שק -
הפועל הזה נשתמשו בו בפועל ובפעול כאחד, יאמר חוגר ויאמר חגור. וכן לובש ולבוש:

[א, ט]
הכרת מנחה ונסך -
אמר הכרת לשון זכר ואמר מנחה שהיא לשון נקבה לשון זכר נופל על הענין, כלומר קרבן המנחה והנסך וכן אשר יעשה מאלה, יעשה מלאכה.

הכרת -
בנין הפעל כי הארבה הכריתו ואם פסק מהם הדגן והתירוש ממה יביאו מנחה ונסך לבית המקדש והם אין להם מה יאכלו ומה ישתו.

אבלו הכהנים -
שהיו אוכלים משלחן ה' ואין.

[א, י]
שדד שדה אבלה -
נשחתה ושממה. כי אין בה פירות וכן אבל תירוש.

הוביש תירוש -
כמו יבש והוא פעל עומד וכן כתב יונתן : יבישו גופניא או יהיה מענין בשת ויאמר זה על דרך משל כאלו יש לו בשת כשנפסק.

אומלל -
ענין כריתה וזכר דגן תירוש ויצהר, כי אלה הג' הם רוב חיי האדם.

[א, יא]
הובישו -
צווי וכן הילילו ואמר הובישו כי ראוי לכם שתבושי כי מעשיכם וטרחכם בשדה הוא לריק.

אכרים -
עובדי השדות.

כורמים -
עובדי הכרמים.
וטעם אכרים - על חטה ושעורה.
וטעם כורמים - על הגפן.

[א, יב]
הגפן הובישה -
יבשה.

וכן תרגם יונתן:

יביש גופניא,

או הוא ענין בשת כמו שפירשנו הוביש תירוש.

כי הוביש ששון -
יבש כלומר נפסק, כי התבואות והפירות הם ששון בני אדם.

וכן תרגם יונתן:

ארי פסקא חדוותא,

או יהיה ענין בשת על דרך משל.

[א, יג]
חגרו -
ר"ל חגרו שק, ופירש אחר כך לינו בשקים ופירושו באו בית ה' ושם ספדו ואמר לינו, כי אפילו בלילה לא תסירו השקים מעליכם אולי ירחם ה' עליכם.

ואמר משרתי מזבח ואמר משרתי אלהי, שהשירות הוא כמזבח לאלהים וסמך השירות לאלהים למזבח, כמו: אשר ישרתו לה' בהם.

[א, יד]
קדשו צום -
הזמינו העם לתענית.
וכן תרגם יונתן.

גזרו תענית,

קראו עצרה -

שיהיו נעצרים העם ממלאכתם ויאספו לתפלה ובקשו וזעקו אל ה' אולי ישמע זעקתכם ויסיר מעליכם המכה הזאת.

וכל זה אמר הנביא שיעשו בבא הארבה עליהם, או שישובו בתשובה טרם באו והאל ברחמיו יבטל הגזרה.

[א, טו]
אהה ליום -
אמרו אהה ואוי לזה היום שיבא.

וכשוד משדי יבא -
כמו שוד שיבא פתאום כן יבא זה היום משדי

והנגיד פירש:

משדי - מחזק וכן כקול מים רבים כקול שדי שודד חזק ותקיף שאין לו דרך להימלט ממנו.

[א, טז]
הלא נגד עינינו אכל נכרת -
נראה התבואה המבושלת ויבא הארבה לעינינו ויכרתנו וכיון שנכרת האכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל, כי היו מביאים קרבנות בחג הקציר ושמחים שם, כי גדולה היתה שמחת הקציר כמו שאמר כשמחת הקציר.

[א, יז]
עבשו פרדות -
כמו עפשו ענין עפוש כי הבי"ת והפ"א ממוצא אחד וכן במשנה הבקר לעניים כמו הפקר.

פרדות -
הם גרגרי הזרע שהם תחת הארץ ואמר כי מארה אחרת תהיה, כי הזרע יהיה נשחת ומעופש תחת הארץ ולא יצמח ואשר יצמח יאכלנו הארבה, או יתעפשו גרגרי הזרע מפני הגשמים שלא ירדו עליהם, כי ג"כ תהיה עצירה גדולה בשנים האלה.

מגרפותיהם -
בסגול המ"ם והם חתיכות העפר וכן באבן או באגרוף לדעת קצת המפרשים.

ויונתן תירגם :

אתמסיאו גרבי חמר תחות מגופתהון,

תרגם מגרופותיהם כמו מגופת חבית.

נשמו אוצרות -
אוצרות התבואה נשמו, כי אין דבר להכניס בהם והנה הם שוממים.

נהרסו ממגורות -
בשורק וכפל הענין במלות שונות, כי ממגורות כמו אוצרות וכן העוד זרע במגורה ופירוש נהרסו, כאלו נהרסות כי לא יכניסו בהם דבר או נהרסו כי אין חושש להם לתקנם, כמנהג משנה לשנה ונופלים ונשחתים, והמ"ם הראשונה במלת ממגורות נוספת ג"כ מאותיות אמתי"ן ובאו שתי אותיות נוספת כאחת במלה וכן מתלאה.

ואדוני אבי ז"ל כתב:
כי המ"ם הראשונה לשמוש כאלו היתה בחירק ממגורות, ופירושו מקצתם מהמגורות נהרסו וכמו מ"ם השמוש בפתח כי למבראשונה לא התקדשו למדי.

וכי הוביש דגן -
פירשנוהו.

[א, יח]
מה נאנחה בהמה -
אמר דרך כלל ואח"כ דרך פרט.

נבוכו -
ענין בלבול כאדם המבולבל בדעתו ולא ידע מה יעשה.
וכן: נבוכים הם בארץ.

גם עדרי הצאן -
אמר גם כי עדרי הצאן ימצאו פעמים מרעה שלא ימצאוהו הבקר, לפי שהם עולים בהרים ובגבעות מה שלא יעשו הבקר ברוב.

נאשמו -
האל"ף בשו"א לבדו וענינו ענין שממה.
וכן תאשם שומרון כמו שפירשנו.

[א, יט]
אליך ה' -
כי אין מושיע זולתך.

כי אש -
כאלו אש ולהבה עברה בהם, כאשר עבר הארבה בהם.

נאות מדבר -
אהלי הרועים יקראו נאות והוא בחלוף וי"ו באל"ף מן נוה.

ויונתן תירגם :

דרות מדברא,

והוא לשון דירה.
או לשון דיר בדברי רז"ל נכנסות לדיר להתעשר.

[א, כ]
גם בהמות שדה -
אפילו חיות השדה שימצאו מרעה בהרים רחוק מן היישוב ולא בא שם הארבה.

תערוג אליך -
מפני הצמא.

כי יבשו אפיקי מים -
כי הארבה יהיה באלה השנים ועצירת הגשמים היה אף על פי כן חית השדה שהולכות למרחוק הנה והנה ימצאו מרעה במקומות הלחים מעט הנה ומעט הנה, אבל לא ימצאו מים לשתות כי בעצירת הגשמים יבשו הנהרות ואפיקי מים ואף על פי שהם צריכים למאכל, יותר הם צריכים למשתה.

תערוג -
כל אחת ואחת והוא ענין צעקה על הצמא, כמו: כאיל תערוג על אפיקי מים.

ואש אכלה נאות המדבר -
מקומות הדשא שהיו במדבר יבשו כאלו אש אכלה אותם וקראם נאות, לפי שנוטים שם אהלים הרועים שוכני המדבר, ואף על פי שהוא רחוק מן היישוב.