[ב, א]
תקעו שופר והריעו -
כפל הענין במלות שונות כי ציון הוא הר הקדש, וכן אמר על ציון הר קדשי.
וטעם תקעו והריעו, לעורר הלבבות על התשובה.

[ב, ב]
יום חשך -
הצרה נמשלת לחשך, כמו שהשמחה נמשלת לאורה, או פירש כי מרוב הארבה חשכה הארץ כמו שאמר בארבה מצרים: ותחשך הארץ.

כשחר פרש על ההרים -
כמו שחר שהוא פרוש על ההרים כרגע, כי שם נראה תחלה השמש בצאתו מפני גבהם, כן יבא זה הארבה פרוש ופשוט על הארץ ברגע.

כמוהו לא נהיה -
כי אותו של מצרים לא היה אלא מין אחד והוא הארבה והיה רב אותו המין במצרים יותר ממה שהיה עתה בארץ ישראל, לפיכך אמר: ואחריו לא יהיה כן והנה אמר: כמוהו לא נהיה כן, כי היו ארבעה מינים ושבמצרים לא היה אלא מין אחד.

לא יוסף -
בצרי כמו לא יוסיף בחירק.

[ב, ג]
לפניו -
במקום שיחנה נראה לפניו ולאחריו כאלו אש אכלה ולהטה כל הצומח, לפיכך אמר לפניו ואחריו כי מקום חנייתו לא יראה כי הוא יכסה את עין הארץ, אבל חונה במקום זה ואוכל ונוסע במקום אחר ואוכל, זהו לפניו ולאחריו.

כגן עדן הארץ לפניו -
לפני בא הארבה היתה הארץ כגן עדן ואחרי שיבא על הארץ ואכל כל הצומח נשארה הארץ אחריו מדבר שממה.

וגם פליטה לא היתה לו -
שלא הניח דבר מן הצומח שלא אכל.

ויונתן תרגם :

ואף שיזבא לית ליה לרשיעיא:

[ב, ד]
כמראה סוסים -
במרוצתו דומה למראה הסוסים.

[ב, ה]
כקול מרכבות -
בפתח המ"ם.

על ראשי ההרים ירקדון -
קול הליכתם כקול הליכת המרכבות ויותר להם שהולכים על ראשי ההרים ולא כן המרכבות ירקדו, כי מהלך הארבה ברקידה ממקום למקום, כמו שאמר לנתר בהם על הארץ.

כקול להב אש אכלה קש -
כי הקש והעצים הדקים כשתאחז בהם אש משמיעים קול, וכן אמר כקול הסירים תחת הסיר.

ערוך מלחמה -
כעם עצום שערוך להלחם עם שכנגדו, שמשמיע קול ותרועה להבהיל שכנגדו.

ערוך -
העי"ן בשוא וסגול הוא פעול סמוך.

[ב, ו]
מפניו, פארור -
שחרות וקדרות כמו הקדרה, כן היו כל הפנים מפניו, כמו: ובשלו בפרור והאל"ף בתוכה למשך

וכן כתב יונתן :

כל אפיא אתחפיאו אכרום אוכמין כקדרה.

ויש מפרשים:

קבצו פארור על דרך: וכוכבים אספו נגהם.

ואדוני אבי ז"ל:

תפש עליהם כי אין לשון קבוץ בלשון אסיפה בכל מקום, כי לא יאמר קבוץ ידיך כמו שיאמר אסוף ידיך ולא יאמר ויקבוץ רגליו כמו שאמר ויאסוף רגליו אל המטה ונאמר ואין איש מאסף אותי ולא יאמר מקבץ אותי וכן לא יאמר קבצו נוגהם כי הקבוץ יאמר על הדבר המפוזר והאסיפה יאמר אף על דבר שאינו מפוזר.

[ב, ז]
כגבורים ירוצון, ולא יעבטון אורחותם -
כתרגומו:

ולא מעכבין ארחתהון,

ואין לו חבר במקרא.

ויש מפרשים:

אותו מן העבט תעביטנו כמו שאמר: גבר במסילתו.

ויש מפרשים אותו:

כמו יעוותון וכן הוא בלשון ערבי.

[ב, ח]
ואיש, גבר במסילתו -
לפי שהמשילם באנשים וגבורים אמר גבר, אע"פ שלא יפול זה הלשון אלא על בני אדם.

ובעד השלח יפלו -
השלח הוא הסייף וכן מעבור בשלח ואין משלחת במלחמה ובעד פירוש על כמו ויסגר השם בעדו וכפר בעדו.

יפלו - כמו יחנו.
וכן על פני כל אחיו נפל, נופלים בעמק:

לא יבצעו -
כמו לא יפצעו מן פצע תחת פצע והוא פעל עומד וכן ובצעם בראש כלם, והוא פעל יוצא ענין כריתה אמר אין החיל הזה כשאר אויבים שתמנעם מלבא עליך בחרב, כי אלה יחנו על החרבות ולא יבצעו וזה לקלותם.

ויונתן תירגם:

שלח ענין שליחות ויבצעו ענין שונאי בצע אמר ולאתר דאינון שליחין קטלין ולא מקבלין ממון,

אמר אינם כשאר אויבים שתפייסם בממון.

[ב, ט]
בעיר ישקו -
ענין שוק וזכר זה הלשון בארבה, לפי ששוקיו הם ארוכים.

ועוד כי הוא הולך תמיד לא ינוח אלא מעט וכן אמר כמשק גבים שוקק בו, ר"ל התמדת ההליכה.
וכן ובן משק ביתי

ויונתן תירגם:

בקרתא מזדיינין.

בבתים יעלו -
כי משואות אויבים ישגב האדם בבתים הגבוהים.

בעד החלונים -
כמו: מן החלונים.
וכן: בעד הסבכה, בעד החלון.
אמר אינם כשאר אויבים שתסגור השער לפניהם, כי מן החלונים יכנסו בבית, כמו הגנב שימצא השער סגור וישתדל ליכנס מן החלונים.

[ב, י]
לפניו רגזה ארץ -
בבאו תרגז הארץ לפניו וזה דרך משל.
וכן רעשו שמים וקדרו ואספו נגהם הכל משל לרוב הצרה כי כן דרך הכתוב, כמו חשך השמש בצאתו והדומים לו רבים.

וענין אספו נגהם - אספו אורם לתוכם שלא נראה וכן: אסוף ידיך ויאסוף רגליו:

[ב, יא]
וה' נתן קולו -
והנה האל יתברך השמיע בא החיל הזה לפני בואו על ידי נביאיו, כדי שישובו בתשובה.

ומי יכילנו -
מי יוכל לסבלו וכן מי מכלכל את יום באו.

[ב, יב]
וגם עתה -
טעם וגם רוצה לומר אם לא תשובו לפני באו גם עתה אחרי באו, אני מזהיר בכם שתשובו ואמר עתה כי קרוב היה עת באו בהנבא הנביא, כמו שאמר: כי בא יום ה' כי קרוב:

בכל לבבכם -
שלא תהיה התשובה בלב ולב שתראו דרכי התשובה בנגלה ובנסתר לא תשובו והתשובה תהיה בנסתר, כי היא העיקר.

ובצום ובכי ובמספד -
בנראה להכניע הלבבות ושיראו איש את חברו צם בוכה וסופד ויכניע לבבו אם לא שב מעצמו.

[ב, יג]
וקרעו לבבכם ואל בגדיכם -
אם תקרעו לבבכם ותסירו ממנו כל מחשבה רעה אינכם צריכים לקרוע בגדיכם כמו שאדם קורע בגדיו על הצער והצרה.

כי חנון ורחום הוא -
כן מדותיו כמו שכתוב בתורה שהוא מנחם על הרעה לשבים, וכן כתוב: וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.

[ב, יד]
מי יודע ישוב -
יש מפרשים:

מי יודע אולי ישוב האל יתברך ונחם ואעפ"י שאמרנו כי ממדותיו הוא שנחם על הרעה ואין ספק בזה, אעפ"י כן אם רבו העונות לא ינחם עד שיענש מעט או רב, לפיכך אמר מי יודע.

או יהיה פירושו: מי שיודע דרכי התשובה, ישוב ונחם האלהים על הרעה הזאת.

ויונתן תירגם :

מאן ידע דאית ביה חובין יתיב מנהון ויתרחם עלוהי.

והשאיר אחריו ברכה -
והאל יתברך ישאיר אחר הארבה ברכה שאם ישובו בעדנו ידיחנו האל יתברך וישאיר בצומח ברכה שלא ישחת הכל והנשאר יהיה לברכה, ותעשו ממנו מנחה ונסך לה' אלהיכם, כנגד מה שאמר הכרת מנחה ונסך מבית ה'.

[ב, טו]
תקעו -
פירשנוהו למעלה.

[ב, טז]
אספו עוללים ויונקי שדים -
שיתענו גם הקטנים וכן יונקי שדים יתענו שלא ינקו ויהיו כלם באסיפה אחת, ויבכו הקטנים ויונקי שדים לרעבונם והגדולים יכנעו לבכיתם וישובו, והאל יתברך ברחמיו ירחם לצעקת הקטנים.

יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה -
אפילו החתן שהיה לו לשמוח עם אשתו יצא מחדרו וכן הכלה תצא מבית חופתה והוא החדר שזכר.
או פירוש מחופתה - מהחליים והעדיים שחופפין עליה בימי החתונה וכלם יהיו באסיפה אחת ויבכו החתן והכלה עמהם תחת שמחתם, וכל אלה הדברים שוברים לבו של אדם וה' ירחם.

ויונתן תירגם:

ויפוק חתנא מאדרון בית משכביה וכלתה מבית גנונהא.

[ב, יז]
בין האולם למזבח -
כי שם היו עומדים לעבוד עבודתם ובהתבטל העבודה כמ"ש, הכרת מנחה ונסך שם במקום עבודתכם יבכו ויתפללו לאל יתברך בבית מקדשו ויאמרו חוסה ה' על עמך.

חוסה -
מלעיל.

לחרפה למשול בם גוים -
כי כשהיה רעב בארץ ישראל היו יוצאים רבים ממנה לגור בארץ מצרים ובארץ פלשתים מפני הרעב וזה היה חרפה להם, ומושלים בהם גוים בהיותם גרים בארצם.

[ב, יח]
ויקנא ה' לארצו -
התנבא הנביא כי אחר שיעשו תשובה יקבל האל יתברך תפלתם ואז יקנא לארצו שלא תהיה שממה, וטעם הקנאה מפני שהיו חרפה בגוים.

לארצו -
בעבור ארצו וכן: המקנא אתה לי.

[ב, יט]
ויען -
ענה לצועקים על יד נביאיו.

שולח לכם -
שאצמיח לכם עצי השדה ועשב הארץ.

ויונתן תירגם:

מברך לכון.

ושבעתם אותו -
ממנו.
וכן: פן תשבענו והקאותו, תשבע ממנו.

[ב, כ]
ואת הצפוני ארחיק מעליכם -
הארבה קרא צפוני שבא להם מפאת צפון.

והדחתיו אל ארץ ציה, ושממה -
ושם ימות שלא ימצא מה יאכל, לפיכך ועלה באשו.

את פניו אל הים הקדמוני -
פירש המזרחי והוא ים כנרת או ים המלח, שהם למזרח ארץ ישראל.

וסופו אל הים האחרון -
ים המערבי והוא שקרא אותו בתורה היה הגדול, שהוא למערב ארץ ישראל.

פניו -
ר"ל ראשו, כל כך היה רב חיל הארבה שהיה מחזיק מים המזרחי לים המערבי.

ועלה באשו -
האלף בשו"א לבדו.

ותעל צחנתו -
כפל הענין במילות שונות כי צחנתו כמו באשו, וטעם העליה שיעלה ריחם הרע לאפי העוברים.

כי הגדיל לעשות -
הארבה הגדיל לעשות רע בארץ והאל יתברך ריחם על הארץ והמיתו.

ורז"ל פירשו זה הפסוק:

לימות המשיח, ואמרו ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצר הרע שצפון ועומד בלבו של אדם.

והדחתיו אל ארץ ציה ושממה -
למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן.

את פניו אל הים הקדמוני -
שנתן עיניו במקדש הראשון והחריבו.

וסופו אל הים האחרון -
שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו.

ועלה באשו ותעל צחנתו -
שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאי ישראל, כי הגדיל לעשות.

אמר אביי:

ובתלמידי חכמים יותר מכולם:

[ב, כא]
אל תיראי אדמה -
ארץ ישראל אל יראו יושביה.

גילי ושמחי -
כנגד חגרו וספדו והלילו קדשו צום:

כי הגדיל ה' לעשות -
פירש לעשות טובות כנגד הארבה שהגדיל לעשות רעות.

[ב, כב]
אל תראו בהמות שדי -
כמו שדה, כנגד מה שאמר גם בהמות שדה תערוג אליך.

כי דשאו נאות מדבר -
שאמר עליהם ואש אכלה וכיון שדשאו כן, מלאו האפיקים מים.

כי עץ נשא פריו -
כמו שעץ נשא פריו ביישוב, כן במדבר דשאו מקומות הדשאים.

חילם -
כחם והוא הפרי.

ויונתן תירגם:

טענו פיריהון:

[ב, כג]
ובני ציון -
כנגד מה שאמר תקעו שופר בציון.

כי נתן לכם את המורה לצדקה -
כמו יורה ואמר כי נתן לכם לצדקה שעשה עמכם בעברו על פשעכם, ופקד אתכם במטר וזכר המורה תחלה שהוא במרחשון, אח"כ פירש עוד ואמר: ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון.
או פירש הגשם הנקרא מורה הורידו לכם בעתו שהוא במרחשון, והוריד לכם ג"כ מלקוש בעתו בחדש הראשון, שהוא ניסן ושניהם מורה במ"ם כמו יורה ביו"ד.

ויונתן תירגם:
המורה הראשון ענין הוראה.
שתרגם הפסוק כן:

ובני ציון ביעו וחדו במימרא דה' אלהכון ארי יהיב לכון ית מלפיכון לזכו ומחית לכון מטר בכיר בעדניה ולקישא בירח ניסן.

ורז"ל פירשו:

כי יורה ומלקוש שניהם ירדו בניסן באותה שנה, שאמרו אותה שנה יצא רוב אדר ולא ירדו להם גשמים וירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן, אמר להם הנביא לישראל צאו וזרעו אמרו: מי שיש לו קב חטים או שעורים יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות?
אמר להם: אעפ"י כן צאו וזרעו, נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבחורים ובסדקין של נמלים ושבכותלים ויצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי וירדה להם רביעה שנייה בחמשה בניסן, והקריבו עומר בט"ז בניסן ונמצא העומר המתקרב מתבואה הגדלה בששה חדשים קרב משל י"א יום, ונמצאת התבואה הגדלה בששה חדשים גדלה באחד עשר יום, ועל אותו הדור נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצרו:

[ב, כד]
ומלאו הגרנות בר -
מבואר הוא.

והשיקו -
כמו והציפו, מן ויצף ה' אלהים את מי ים סוף על פניהם, כלומר שהיו היקבים מלאים עד שיצופו היין או השמן על פניהם.

ובדברי רז"ל:

מי החג שנטמאו השיקן ואחר כך הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ השיקן טמאים, פירש שקען במי מקוה עד שיצופו מי המקוה עליהם.

[ב, כה]
ושלמתי לכם את השנים -
כי לא באו בשנה אחת כמו שפירש.

ויונתן תירגם הפסוק הזה:

דרך משל נראה כי דעתו היה שהיא נבואה עתידה לימות המשיח.

שתרגם:

ואשלם לכון שניא טבתא וגו':

[ב, כו]
ואכלתם, אשר עשה עמכם להפליא -
פלא היה כי בשנה אחת שלם להם תבואת ארבע שנים.

ולדברי רבותינו ז"ל:
שכתבנו היה הפלא יותר גדול.

ולא יבושו -
לפי שהיה להם באלה השנים חרפת רעב בגוים.

[ב, כז]
וידעתם -
תכירו שאני בקרבכם שומע צעקתכם ואני אלהיכם ואין עוד, לא כאלהי העמים שעבדתם כי הם לא יועילו כי תהו המה.