[ד, א]
כי הנה -
כי הנה זה יהיה בימים ובעת אשר אשיב את שבות יהודה וירושלם - והם ימות המשיח.

וזכר יהודה וירושלים –
אע"פ שכל ישראל ישובו לפי שהמשיח יהיה משבט יהודה זכר יהודה.
וזכר ירושלים לפי שהיא ראש הממלכה, גם זכר ירושלם כי שם תהיה מלחמת גוג ומגוג.

אשוב -
כתוב בוי"ו מן הקל. כמו ושב ה' את שבותך ענין הנחה והשקט, וקרי אשיב ביו"ד מן הכבד ענין השבה.

[ד, ב]
וקבצתי -
ואז באותו הזמן אקבץ את כל הגוים.

וטעם וקבצתי –
שאתן בלבם שיבאו עם גוג ומגוג.
וכן אמר בנבואת יחזקאל והביאותיך אל הרי ישראל.

והורדתים אל עמק יהושפט -
כי שם תהיה המלחמה וזה העמק היה למלך יהושפט, אולי בנה שם או עשה שם מעשה ונקרא על שמו, והעמק לעיר ירושלם.
או נקרא עמק יהושפט על שם המשפט, כמו שאמר ונשפטתי עמם שם.

וכן תרגם יונתן:

למישר פלוג דינא.

ונשפטתי -
אכנס במשפט עמם ואוכיחם על אשר הרעו לישראל בגלותם ביניהם.

אשר פזרו בגוים -
טיטוס ומחנהו שהחריבו ארץ ישראל ופזרו יושביה בין הגוים.

[ד, ג]
ואל עמי -
כמו ועל, וכן ויך את הפלשתי אל מצחו כמו על.

ידו גורל -
היו משליכים גורל ביניהם על ישראל, זה יהיה שלך וזה יהיה שלי.

ידו -
משפטו יידו מן לידות את קרנות הגוים ומפני פגישת שני יודי"ן כאחד חסרו היו"ד פ"א הפעל והוטלה תנועתם על יו"ד אית"ן.

ופירוש ישליכו - כמו אשליך עליהם גורל.

בזונה -
בשכר הזונה.

[ד, ד]
וגם מה אתם לי -
מה לי ולכם שבאתם בארצי, שאתם שכני והיה לכם להטיב לעמי ולא עשיתם כן, אלא כאשר ראיתם שבאו עליהם מלכי האומות התחברתם עמהם לשלול שלל ולבוז בז. \

ויונתן תרגם :

ואף מה אתון חשיבין קדמי.

גלילות -
כמו גבולים.

הגמול -
הה"א ה"א השאלה וגמול הוא תחלת הטובה שמטיב אדם לחבירו, או תחלת הרעה, כמו: כי גמל עלי. כי גמלת עלינו, ויש להשבת הטובה או הרעה, וכשנקשר הענין בלשון שלום הוא להשבת גמול, כמו שאמר: הגמול אתם משלמים עלי, ואם גומלים אתם עלי היא התחלת הרעה, אמר מה זה שאתם מריעים לי, אם תחשבו להנקם ממני שהרעתי לכם, מתי הרעותי לכם?!
ואם תאמרו כי אתם מעצמכם גומלים לי עתה רעה כי מי שירע לישראל מחשבתו להרע לי כי הם בני, אם כן הוא קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם.

[ד, ה]
אשר כספי וזהבי לקחתם -
כי כספם וזהבם של ישראל לי הוא, כי אני נתתיו להם.

[ד, ו]
ובני יהודה -
בעודם בארצם הייתם גונבים את הקטנים ומוכרים אותם לבני היונים שהם רחוקים מארץ ישראל, למען לא ישובו עוד לארצם.
או אמר זה בגלותם שבאו עם אויביהם והיו לוקחים הבנים ומוכרים אותם ליונים.

[ד, ז]
הנני מעירם -
כי עוד ישובו לארצם, אעפ"י שמקום גלותם רחוק ישובו לארצם הם, או בניהם או גם הם גם בניהם הם בתחיית המתים ובניהם שיהיו בזמן הישועה.

[ד, ח]
ומכרתי -
כלומר אמסרם בידם והם ימכרום לשבאים שהם רחוקים מארצם יותר מהיונים.

לשבאים -
בתנועת האלף בחיר"ק והיו"ד נחה.

שבאים –
הם בני שבא והם מזרחית ודרומית לארץ ישראל ולצר וצידון ופלשת, והם רחוקים מאד מאלה הארצות.

[ד, ט]
קראו זאת -
כאלו כרוז יעבור אליהם ויעירם לבא למלחמה זאת על ירושלם.

קדשו -
הזמינו, כמו ויקדש את ישי ואת בניו.

[ד, י]
כתו אתיכם לחרבות -
כלי המלחמה.
והאתים - הם שחופרים בהם,
והמזמרות - הם שחותכים בהם הזמורות.

אמר: כל כלי ברזל השיבו אותם לכלי מלחמה, כי גדולה תהיה זאת המלחמה ובזמן השלום שיהיה אחר זאת המלחמה אמר בנבואת ישעיה בהפך זה: וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות.

[ד, יא]
עושו ובאו -
הקבצו מן עש כסיל וכימה שהוא חבור כוכבים.

וכן תרגם יונתן:

יתכנשון וייתון.

ונקבצו -
צווי שלם עם נו"ן הבנין.

הנחת ה' גבוריך -
הורד,
מתרגום:

וירד - ונחת.

גבוריך -
הם המלאכים. על דרך: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ועל דרך: מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא.

[ד, יב]
יעורו -
מבואר הוא.

[ד, יג]
שלחו מגל -
המשיל הגוים ההם לתבואה שבשלה והגיע זמנה לקצור שישלח אדם את המגל לקצרה, כן הגוים האלה הגיע זמנם למות בחרב בעמק הזה.

בואו רדו -
רדו בעמק הזה כי הוא כמו הגת שמלאה ענבים שראוי לדרוך אותם, כן אתם בית ישראל דרכו אלה הגוים בזה העמק ושלחו בהם החרב.

השיקו היקבים -
שהם מלאים עד שיצוף היין על פניהם ונשפך היין על פניהם והוא משל לשפיכת הדם.
וכן הם באה עתם למות, כי רבה רעתם שעשו לישראל הם ואבותיהם.

[ד, יד]
המונים המונים -
הכפל לחזק הענין.

בעמק החרוץ -
קורא אותו חרוץ כי שם יהיו הגוים חרוצים וחתוכים.
או כי שם יחרוץ ויחתוך משפטם כמו שקרא אותו עמק יהושפט.

וכן תרגם יונתן:

עמק החרוץ פלוג דינא,

כמו שתרגם עמק יהושפט.

[ד, טו]
שמש -
חשכו וקדרו להם ולמעלה פירשנוהו.

[ד, טז]
וה' מציון ישאג -
כי שם שכינתו בירושלם וכאלו משם ישאג ויתן קולו עליהם ולקולו ירעשו שמים וארץ, והכל דרך משל, אמר: גם רעש יהיה ביום ההוא בארץ ישראל כמו שנאמר בנבואת יחזקאל ובנבואת זכריה.

וה' מחסה לעמו -
מאלה הגוים גם מהרעש שלא יזיקם.

[ד, יז]
וידעתם, והיתה ירושלם קדש -
כמו הקדש שאסור לזרים.

וזרים לא יעברו בה עוד -
להרע להם כמו שעשו עד היום, גם אפשר שלא יכנסו זרים בירושלם כי תגדול קדושתה לעתיד, וכמו שההיכל אסור להכניס שם ואפילו ישראל, כן תהיה כל העיר קדש שלא יכנסו בה זרים מאומות העולם.

[ד, יח]
והיה ביום ההוא -
בעת ההיא אחר כלות הגויים שמה תהיה טובה גדולה לישראל והמשיל הטובה שתהיה להם בהזמנה מבלי עמל ויגיעה כאלו ההרים ייטפו להם עסיס והגבעות תלכנה חלב.

וענין תלכנה –
חלב מרוב ההזלה וההגרה כנה ההליכה לגבעות ואף על פי שהחלב הוא ההולך והנגר, וכן ילכו מים כנה ההליכה לאפיקים, ועל הדרך הזה ותרדנה עינינו דמעה, והאפיקים הם העמקים שנגרים בהם המים.

ומעין מבית ה' יצא -
זהו כמשמעו כמו שכתוב בנבואת יחזקאל.

והשקה את נחל השטים -
כתרגומו:

מישר שיטין.

כי העמק יקרא נחל בין יש בו מים בין אין בו מים, כמו: ויחפרו עבדי יצחק בנחל.

ובדברי רז"ל:

היושבת בנחל.

והגאון רב סעדיה ז"ל פירש:

נחל השטים הוא הירדן כי הירדן הוא קרוב למקום הנקרא שטים, לפיכך סמכו אליו.

[ד, יט]
מצרים -
זכר מצרים ואדום מצרים בעבור הישמעאלים ואדום בעבור מלכות רומי, ואלה שתי האומות הנה הגוברות זה ימים רבים ותהיינה עד עת הגאולה והיא חיותא רביעאה במראות דניאל, וזכר מצרים בעבור ישמעאלים, כי אשת ישמעאל היתה מצרית, שנאמר: ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים, וכן אמו הגר המצרית, לפיכך יחס האומה הזאת למצרים, וזכר אדום בעבור מלכות רומי.
וכן עשה ישעיה בפרשת קרבו גוים, שהיא על חרבן רומי כמו שפירשנו שם, ואמר זה בעבור כי מלכות רומי רובם אדומים ואעפ"י שנתערבו בהם עמים רבים כמו שנתערבו גם כן במלכות ישמעאל נקראים על העיקר, ומלך קיסר אדומי היה, וכן כל המלכים אחריו אשר היו ברומי ושתי האומות האלה הרעו לשבט יהודה ובנימן שגלו ביניהם ושפכו דמם כמים בארצם, ואדום שהיא מלכות רומי, היא שהחריבה בית שני ע"י טיטוס הרשע ושפכו דמם והגלו אותם בין האומות, ועל גלותינו זה נאמר הפסוק הזה, לפיכך לא זכר אלא יהודה, כי עשרת השבטים שהגלה מלך אשור ולא שבו עד היום לא היו ברשות שתי האומות האלה.

נקיא -
נכתב באלף, וכן אל תתן עלינו דם נקיא, ובא על דרך נחי האלף נשיא נביא.

בארצם -
הכינוי לבני יהודה, או למצרים ואדום.

[ד, כ]
ויהודה -
מצרים ואדום יהיו שממה לא ישבו לעולם, אבל יהודה לעולם תשב.

[ד, כא]
ונקיתי -
מכספם וזהבם שלקחו אנקה האומות כי גם ישראל יקחו מהם לעתיד ויהיו להם לשלל אבל דמם ששפכו לא אנקה אותם אלא נפש תחת נפש, נפש השופכים או בניהם אחריהם, כי בכל כסף וזהב שבעולם שיתנו כופר נפשותם לא יהיו נקיים מדמם ששפכו,

ויונתן הדביק טעם דמם עם ונקיתי שתרגם:

ודאתפרעית דמהון מן עממיא תוב אנא עתיד לאתפרעא, אמר ה' דאשרי שכינתיה בציון.

וה' שוכן בציון -
טעמו למה שאמר למעלה: ויהודה לעולם תשב.

אמר וה' שוכן בציון גם כן לעולם, כי לעולמי עד תהיה שכינתו בציון אחר שתשוב שם בימות המשיח, וכן חתם יחזקאל נבואתו: ושם העיר מיום ה' שמה.