פרק ב, א
תקעו שופר. להשמיעם שישובו בתשובה בטרם תבואתם הרעה הזאת. יום ה'. מה שאמרנו למעלה.

פרק ב, ב
כשחר פרוש על ההרים. הארבה והגזם נפרשים על ההרים כשחר הנפרש בכל העולם. כמוהו לא נהיה מן העולם. לבוא כל המינים הללו זה אחר זה אבל מין ארבה לבדו לא היה כמו אותו של מצרים שנאמר ואחריו לא יהיה כן (שמות י).

פרק ב, ג
לפניו אכלה אש. משחיתים את הכל כאילו אש אוכלת לפניהם ולהבה מלהטת אחריהם. כגן עדן. היתה הארץ לפני בואו ואחר שילך הניח את הארץ כמדבר שממה.

פרק ב, ד
כמראה סוסים מראהו. במרוצתם.

פרק ב, ה
כקול להב. האוכלת קש משמעת קול. ערוך מלחמה. לפי שהוא דבוק נקוד חטף סגול.

פרק ב, ו
קבצו פארור. שחרות כקדירה כמה דאת אמר: ובשלו בפרור (במדבר יא) ואלף הכתובה יתירה היא ואינה נקראת.

פרק ב, ז
ולא יעבטון. אין לו דמיון ופתרונו לפי עניינו לא יעקלון.

פרק ב, ח
ובעד השלח. כמו בעד החלונים על פני כלי זיין יפלו ויחנו. ולא יבצעו. ולא יקבלון ממון ויונתן פתר בו לשון שליחות בשביל שליחות של הקב"ה מפילין עצמן ובצע כסף לא לקחו.

פרק ב, ט
בעיר ישקו. לשון השמעת קול כמו כמשק גבים (ישעיה לג) דוב שוקק (משלי כח) ממשק חרול (צפניה ב) ויונתן תרגם לשון נשק מזדיינין.

פרק ב, י
רעשו שמים. בשביל פורענות הבאה על ישראל רוגזים ורועשים. אספו נגהם. הכניסו אורן.

פרק ב, יא
וה' נתן. עליהם קולו במאמר נביאיו לפני שלחו בהם את חילו זה. כי רב מאד מחנהו. אשר ישלח בכם אם לא תטיבון.

פרק ב, יג
ואל בגדיכם. כי איני חש לקריעת בגדיכם. דבר אחר: קרעו לבבכם ואל תצטרכו לקרוע בגדיכם מחמת אבל. ונחם על הרעה. נהפך למחשבה אחרת.

פרק ב, יד
מי יודע. שיש בו עון ישוב וניחם. והשאיר. החסיל והגזם אחריו ברכה ע"י התשובה, תבא ברכה בפירות.

פרק ב, טז
קבצו זקנים. ממשקלות שלח קבוץ אלי לשון רפי וקל.

פרק ב, יז
לחרפה. לגדופין. למשל בם גוים. לשון משל ושנינה.

פרק ב, יח
ויקנא ה' לארצו. לשון המקנא אתה לי (במדבר יא) נכנסה בלבו צרתה ונלחם במלחמתם ונתעסק בצרכיה ורבותינו פירשו לשון התראה, התרה בגובאי על עסקי ארצו.

פרק ב, יט
חרפה. גדוף שיקראו אתכם חסרי לחם.

פרק ב, כ
ואת הצפוני. יש לפותרו על חיל הארבה ועליו נופל לשון הדחתיו אל ארץ ציה ושממה. דבר אחר: העם הבא מצפון מלכי אשור, ורבותינו אומרים זה יצר הרע שצפון בלבבו של אדם. הקדמוני. המזרחי, ורבותינו שפירשו ביצר הרע דרשו שני הימים הללו במקדש ראשון ובמקדש שני וכן פירשוהו על אשר שם פניו במקדש ראשון ושני והחריבם ולפי התרגום שפירשו על חיל מלך אשור צריך לומר פניו אל הים הקדמוני מקצת חילו אשלח למזרח ומקצתו למערב. צחנתו. באשו יורה עליו שהוא לשון זוהם וטינוף. כי הגדיל לעשות. ראה שפשט ידו בגדולים.

פרק ב, כא
אל תיראי אדמה. ארץ ישראל אם תשובי בתשובה.

פרק ב, כג
את המורה. את נביאיכם המורים אתכם לשוב אלי כדי לצדק אתכם. מורה ומלקוש. כמו יורה ומלקוש (דברים יא). בראשון. בניסן ואע"פ שהיורה היא רביעה ראשונה היורדת על הזרע והוא במרחשון, אותה שנה בניסן זרעו כמו שמפורש במסכת תענית שגדלה התבואה באחד עשר יום.

פרק ב, כד
והשיקו. לשון השמעת קול כשהקילוח יורד מן הגת אל תוך היקב והוא הבור שלפני הגת.