פרק ד, ב
אל עמק יהושפט. ארד עמם בעומק הדין, יהושפט משפטי יה.

פרק ד, ג
ידו גורל. כמו וידו אבן בי (איכה ג).

פרק ד, ד
הגמול אתם משלמים. זהו הגמול שנתן שלמה לחירם מלך צור עשרים עיר (מלכים א ט). קל מהרה. לשון זריזות.

פרק ד, ח
לשבאים וגו'. לבני שבא. כי ה' דבר. והיכן דבר עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט) כן מפורש במכילתין.

פרק ד, ט
קדשו מלחמה. אם תוכלון אתם להלחם כנגדי.

פרק ד, י
אתיכם. קלטר"ש בלע"ז. מזמרותיכם. שרפש"א בלע"ז.

פרק ד, יא
עושו. כמו חושו כך חברו מנחם ויונתן תרגם יתכנשון ואומר אני שהוא לשון עשת ברזל המכונס יחד מש"א בלע"ז ואין תי"ו בו יסוד. שמה הנחת ה' גבוריך. שם בקבוצת עמק יהושפט ישבור גבורתכם כן תרגם יונתן ואיני יודע אם לשון ארמי הורדה או לשון חתת והנו"ן בו נופל כמו (דניאל ב) הנעל לדניאל קדם מלכא שאין בו אות שורש אלא על.

פרק ד, יג
שלחו מגל וגו'. שלחו חרבות אותם ההולכים בשליחותי לחבל את אויבי ה'. כי בשל קציר. כלומר כי הגיע עתם ודמה הדבר לקציר שקוצרים אותו במגלות כשגמר בישולו. באו רדו כי מלאה גת. מן הענבים באו ודרכו אותם כלומר נתמלא סאת עוונם רדו לשון כבישה ורדוי כמו ורדו בדגת הים (בראשית א). השיקו היקבים. קול קילוח היקבים היורד תוך הבור שלפני הגיתות נשמע.

פרק ד, יד
בעמק החרוץ. ששם חרוץ שהמשפט אמת וכן תרגם יונתן מישר פילוג דינא.

פרק ד, טו
אספו נגהם. הכניסו אורם.

פרק ד, טז
מציון ישאג. ממה שעשו לציון. ורעשו שמים וארץ. יפרע משרים של מעלה (שרי הכשדים) ואח"כ מן האומות. מחסה. לשון כסוי ובלע"ז אבריאני"ל.

פרק ד, יח
אפיקי. מקום מוצא מים. והשקה את נחל השטים. כמשמעו ומשקי ית מישר שטים ומדרשו יכפר על עון פעור (עיין זכריה יד).

פרק ד, יט
מצרים וגו' ואדום. סמכן זה לזה לפורעניות אתה מוצא שאילולי מצרים לא היתה אדום שנאמר (מלכים א א) כי ששה חדשים ישב יואב עד הכרית כל זר באדום, וכתיב (שם) ויברח הדד הוא ואנשים אדומיים וימצא הדד חן בעיני פרעה וגומר, והדד שמע כי שכב דוד עם אבותיו וגומר ובאחרונה ויהי לשטן לשלמה, אמר הקב"ה אני אכלה זו וזו. מחמס בני יהודה. בשביל חמס שעשו עכו"ם לבני יהודה אשר שפכו את דמם.

פרק ד, כא
ונקיתי דמם לא נקיתי. ואף אם אנקה אותם משאר עבירות שבידם ומרעות שעשו לי, דמם של בני יהודה לא אנקה מהם, אימתי תהיה זאת, בזמן שהקב"ה שוכן בציון.