ראב"ע עמוס פרק א
[א, א]
זה הנביא היה בימי הושע וכל נבואתו על ירבעם בן יואש.
ורובי המפרשים אמרו:
כי הרעש היה בהכנס עוזיה להקטיר קטרת ואין ראיה מהמקרא רק מהקבלה, כי הכתוב אומר כי בימי עוזיהו היה הרעש ודבר גדול היה ולחשבון הזה הוא
ובעוד ששים וחמש שנה, כי אם היתה זאת הנבואה בתחילת מלכות אחז, הנה אחר עשרים ושתים שנה
יחת אפרים מעם אשור, כי כן כתוב וטעם הרעש להזכירו כי התנבא לפני היותו שיבוא רעש ויכה בית החורף על בית הקיץ.
ומלת
נוקדים –
רועים, כמו:
ומישע מלך מואב היה נוקד.
[א, ב]
ויאמר, ישאג -
רעם גדול שיהיה ואז ימנע הגשם ויהיה להם חסרון לחם ומים כאשר יזכיר, או הטעם ששמע זה הנביא קול השם בדרך נבואה, קול גדול כשאגת אריה והנה הקול כמו גזירה שנגזרה מהשם, על כן אמר:
ואבלו נאות הרעים, כי הצאן תמות בלי מרעה.
ויבש ראש הכרמל -
העצים הנראים בראש והמפרש נאות הרעים על המלכים איננו, מטעם הפרשה.
[א, ג]
כה -
אמר אליהוא:
הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר והטעם כי יזהירנו ואם לא ישמע יענישנו בפעם הרביעית.
ויפת אמר:
על הדור הרביעי, אם היו כל הדורות רשעים.
והגאון אמר:
שלשה עונות סלחתי לו וזאת הרביעית לא אסלח והנה בדמשק ועזה וצור ואדום ובני עמון לעולם הרביעית שהרעו ליעקב, ובמואב שהרעו לעשו ושניהם בני יצחק, על כן הזכירו פעמים בנבואתו.
ולא מצאנו ככה בספרי כל הנביאים הנמצאים.
על דושם -
זה הכתוב על חזאל שהרע לישראל וישימם כעפר לדוש.
וטעם
את הגלעד יושביה או שברחו ישראל ממנה, והוא היה חורש את הגלעד.
וכתוב:
ויכם חזאל.. את כל ארץ גלעד.
[א, ד]
ושלחתי -
בבית חזאל.
בני בניו אולי רצין היה מהם, שהמיתו מלך אשור.
[א, ה]
ושברתי -
כי נלכדה בהלכד שומרון.
והכרתי -
בקעת און שם עיר בארם.
ותומך שבט -
כמו
מטה עוז שבט למשול.
קירה -
אל קיר שם עיר באשור, וככה כתוב:
ויגלם קירה.
[א, ו]
כה -
שהגלו ישראל בדרך שלום, והסגירום לאדום.
[א, ז]
ושלחתי -
האויב נמשל לאש,
כי אש יצאה מחשבון.
[א, ח]
והכרתי, ותומך שבט -
כמו:
לא יסור שבט מיהודה.
[א, ט]
כה -
יש אומרים:
כי ברית אחים על דבר שלמה שכרת ברית עם חירם מלך צור והוא קראו
אחי ואין זה פשט, רק דרש הדורש כי לא היו אחים כלל ואיננו שב, רק אדום שהוא אחי ישראל באמת מאב ואם והטעם שראה צור כי אדום היה מבקש רעת ישראל יותר מכל הגוים ולא היה זוכר ברית אחים, על כן הסגיר ישראל לאדום להנקם מהם.
[א, יא]
כה ושחת רחמיו -
שהיו ברחם אחד.
וה"א
שמרה –
נחה וכמוהו:
ויקרא לה נבח וכמוה רבים:
[א, יג]
הרות -
כמו הרים כמו שנות שנים, אולי משתנה מלת הרות בעבור אות הגרון.
ואחרים אמרו:
שמלת
הרות, כמשמעה שלא תלדנה בנים ולא יפחדו להרחיב גבולם.
וטעם
בתרועה –
כי תתפש רבה בכח.
וטעם
בסער –
ברוח סערה, בעבור שהזכיר והצתי אש.