ראב"ע עמוס פרק ב
[ב, א]
כה, עצמות מלך אדום לשיד -
דרך בזיון והוא מבני יצחק.
ויש אומרים:
על דבר
ויעלהו עולה ואחר כך שרפו, או אז שרפו.
[ב, ב]
ושלחתי, הקריות -
שם מקום.
[ב, ג]
והכרתי -
שופט הוא מלך והעד
וכל שריה אהרוג עמו.
[ב, ד]
כה, על מאסם -
והנה הכהנים מורי התורה עמהם.
[ב, ה]
ושלחתי -
זה נבוכדנצר והזכיר ירושלם בית מלכות יהודה.
[ב, ו]
כה, על מכרם -
על השופטים ידבר והעד צדיק בריבו בהשפטו והנו נחשב כאילו מכרוהו.
[ב, ז]
השואפים -
הטעם תשאפו מתי תסחבו ראש דלים על עפר ארץ ודי להם שפלותם.
ודרך ענוים יטו -
מני אורח ישר שהוא אורחם, עד שהסירו הענוה מישראל, עד שלא יבוש ללכת איש עם אביו עם נערה ידוע.
[ב, ח]
ועל -
ולקחת חבול מהאביון יטו משפט וזה יעשה בפרהסיא במקום התחברם למזבח הבעל, וככה
ויין ענושים ישתו, שיענשו מי שאין עליו עונש והם שותים.
[ב, ט]
ואנכי -
כתוב כי השם פוקד עון הארץ על כן גזר להכחידם, כי חקותיהם ללכת איש ואביו לזנות והזכיר האמורי, כי הוא חזק מהשבעה וככה:
כי לא שלם עון האמורי עד הנה.
והנה משה הרג שני מלכי האמורי המזרחיים, ויהושע אמר לתת אותנו ביד האמורי המערבי, והנה ממנו יפחד.
[ב, י]
ואנכי -
הטעם שהולכתי אתכם ארבעים שנה עד שתלמדו חוקותי, ואחר כן תירשו האמורי.
[ב, יא]
ואקים -
גם שמתי רוחי על בניכם והתנבאו ללמדכם חוקותי והזכיר הבנים, כי אם יתנבא הזקן החכם אין לתמוה.
ומבחוריכם -
שתולדותם לאהוב התענוג והשמחה, קדשתים להוכיחכם ולקדשכם.
האף אין זאת -
תוכלו לכחש כי לא עשיתי זאת, ובעבור כי השלים בדברי הנזירים, החל מהם כמשפט הלשון.
[ב, יב]
ותשקו -
הכרחתם אותם עד שנטמאו ושתו יין.
[ב, יג]
הנה -
הגאון אמר:
כי מלת מעיק, מן הפועלים העומדים זה דרך משל, שאין כח לסבול.
וחכמי ספרד אומרים:
כי הוא פועל יוצא והנה מעיק מגזרת
עקת רשע והנו כמו מציק.
ותחתיכם -
במקומכם, והטעם שתהיו כבדים ולא תוכלו לברוח על כן אחריו.
[ב, יד]
ואבד מנוס מקל -
יאמץ כחו במחשבתו ומאכלו כלי המלחמה.
[ב, טו]
ותפש -
טעם לא יעמוד כי הכל יפחד לגעת אליו.
וקל ברגליו -
ורוכב לאות, כי הקל הוא הסוס וכתיב:
על קל נרכב.
[ב, טז]
ואמיץ לבו -
זהו שמחשבתו שינצח ולא יוכל איש להזיקו והפך זה:
הירא ורך הלבב ירא מהכל ורך לב להשחית.
ערום -
שיכבדו עליו בגדיו בברחו.