[ח, א]
כה, כלוב -
סל.

קיץ -
פרי הקיץ על קיצך ועל קצירך.

[ח, ב]
ויאמר -
הכל בדרך מראות הנבואה כאשר אומר לירמיהו: מה אתה רואה ואמר מקל שקד וענה: כי שוקד אני - שוקד לא אזוז ולא אסור עד עשיתי את דברי, והנה כאשר הפרי לא יבא כי אם בקצו כך בא הקץ, לא אוסיף עוד עבור זה הקץ.

ויפת אמר:

עבור על עונו.

[ח, ג]
והילילו, רב הפגר -
החללים.

בכל מקום השליך הס -
שלא ירך לב השומעים.

[ח, ד]
שמעו, השואפים -
כמו: שאפני אנוש,
שאפה רוח.

ולשבית -
להשבית, כמו: לשמיד ונפתח הלמ"ד, להורות על הה"א וטעם להשבית להכריתם.

[ח, ה]
לאמר -
על אוצרי הבר ידבר, אולי תבוא שנת רעב כאשר יעבור זה החדש ולא ירד מטר, אז נמכור הבר ביוקר ויקטינו האיפה שימודו בה הבר, ויגדלו השקל לקחת יותר, והם דברי מרמה באבן ובמאזנים.

[ח, ו]
לקנות -
הדלים בצערם מוכרים נפשם בכסף לקנות בר ואפילו בעבור דבר קל כמו נעלים, מרוב הדחק.

ומפל בר נשביר -
הנופל מהכברה נמכור.

[ח, ז]
נשבע, בגאון יעקב -
הוא השם הנכבד שלא ידעו גוי, רק יעקב.

ויפת אמר:
על הארון גאון עזכם,
ויתן לשבי עזו.

[ח, ח]
העל, ועלתה כאר -
חסר יו"ד כאילו כתוב כיאור והעד שהוא כופל זה הפסוק בסוף הפרק ושם כתוב עלתה כיאור כולה והטעם ראויה היא הארץ שתרגז ותטבע, כי היא על המים וכן כתוב: לרוקע הארץ על המים.

[ח, ט]
והיה -
אשנה המנהג לבוא השמש בחצי היום, כדרך: וקדר עליהם היום.

[ח, י]
והפכתי ושמתיה -
הטעם הארץ כי כל יושביה יתאבלו כאבל אב על בן יחיד.

ואחריתה כיום מר -
שלא נראה כמוהו.

[ח, יא]
הנה, והשלחתי -
כמו: משליח בך, בעבור שאמר אמציה לא תטיף התנבא, כי ימותו הנביאים.

[ח, יב]
ונעו -
מים סוף שהוא דרומי לארץ ישראל עד הים הגדול מבוא השמש, ישוטטו ישראל.

[ח, יג]
ביום -
הטעם כאשר לא ימצאו דבר ה' תבכינה הבתולות ואפילו היפות, עד שלא יועיל להם היופי שלהם כי יתגנו מרוב הצער, גם הבחורים כי השם סר מעליהם כמו שאול שלא ענהו השם, גם באורים גם בחלומות גם בנביאים.

[ח, יד]
הנשבעים -
ואשר יפחדו ממנו כן יהיה, ונפלו ולא יקומו עוד.