[ב, א]
על שלושה פשעי מואב -
פירש מהר' יצחק אברבנל:

שהתחיל נבואתו על דמשק שנלחמו בגלעד באכזריות חמה, ואח"כ בעזה וצור שעזרו לאדום, ואח"כ באדום עצמו שהרעו לישראל, ואחר זה נבא שיעניש את האומות שהיו סבה לכל זאת, שבני עמון היו הסבה לרעה שעשו דמשק, כי הם התחילו ללחום בגלעד ולקחת את גבולה ועל ידי כך ערב לב דמשק לבא אחריהם להשמיד ולהחרים, והסבה לרעת בני אדום שנגררו אחריהם פלשת וצור, היה מה ששרפו עצמות מלך אדום לשיד כי אדום היה בברית עם ישראל, ובימי יהורם ויהושפט הלך אדום עמהם להלחם עם מואב, ואז תפס מלך מואב את בן הבכור של מלך אדום אשר ימלוך תחתיו (ולכן קראו פה מלך אדום) ויעלהו עולה על החומה וישרפהו לשיד, ושם כתיב: ויהי קצף על ישראל, שפירש שאז קצף אדום על ישראל על שלא הצילוהו מיד מלך מואב, ומאז התחיל אדום ללחום עם ישראל.

וכמו שאמר (במ"ב ח') שבימי יהורם בן יהושפט (שמלך בשנת חמש ליורם בן אחאב) פשע אדום מתחת יהודה, ומאז התחיל להרע לישראל ושמר לו איבת נצח, ומואב היה הסבה לזה ולכן נענש, ועל זה אמר (ירמיה מ"ח) במפלת מואב: והשבתי למואב מעלה במה ומקטיר לאלהיו, שזה מדה כנגד מדה.

[ב, ב]
ושלחתי, ואכלה ארמנות הקריות -
ערים המבצרים שבמואב, ומת בשאון מואב רצה לומר שלא ילחם כלל רק בשמעו קול השאון והתרועה ימות מרוב הפחד, ומוסיף שימות בשמעו קול שופר, ולא יתחזק להלחם כלל, כמו שאמר (ירמיה מ"ח) איך הפנה עורף מואב בוש והיה מואב לשחוק ולמחתה לכל סביביו.

[ב, ד-ה]
כה אמר ה' -
הגם שהענשתי את כל האומות שהרעו לישראל אעניש גם את יהודה על שלושה פשעי יהודה שהם עבודה זרה גילו עריות ושפיכות דמים שהיה ביניהם, ועל ארבעה וכו' על מאסם את תורת ה', ועל ידי כך את חקיו לא שמרו, שמה שלא שמרו את חקיו לא היה מצד היצה"ר ולתיאבון רק מצד הכפירה ומאסם בתורה, והסבה לזה היה כי ויתעום כזביהם שהם דעות כוזבות שהיה להם באמונה, שהגם שהם כזבים החזיקו בם מצד שהלכו אבותם אחריהם, ונקבעו ביניהם בירושת נחלה מאבות לבנים ולכן יקבלו ג"כ ענשם ושלחתי אש בירושלים.

[ב, ו]
כה אמר ה' על שלושה פשעי ישראל -
שהם עשרת השבטים שחטאו בעבודה זרה וגילו עריות ושפיכות דמים, ועל ארבעה החטא הרביעי היה הוספה על כל הג' פשעים, שבכ"א הוסיפו לעשות את החטא בגודל האיכות והכמות וערבו עמו חטאים אחרים, הנה בחטא שפיכות דמים הוסיפו מה שמכרו בכסף צדיק שע"י כסף שלקחו מכרו את הצדיק בדינו להריגה, אם השופטים ע"י שוחד ואם עדי שקר שהעידו עליו חטא מות ע"י שלקחו כסף, ולא בכסף הרבה כי גם מכרו אביון להריגה בעבור נעלים, בעד זוג מנעלים העידו עליו עדות שקר והשופטים דנוהו בעד שוחד מנעלים למיתה.

[ב, ז]
השואפים -
ומי שכר העדי שקר ונתן שוחד, זה עשו אלה ששואפים ותאבים על עפר ארץ, לקחת עפר ארץ של הדל, רצה לומר מעט כברת ארץ שיש לו, וזה יקחו בראש דלים, עם ראשם של הדלים, שע"י שיכרתו ראשו ויהרגוהו יקחו עפר ארצו ולכן ישכרו עליו עדי ודייני שקר, ועי"ז דרך ענוים יטו, יטו את דרכם לדונם משפט מות ולרצחם, כי שפיכות דמים קל בעיניהם, ובענין גילו עריות איש ואביו ילכו אל הנערה המאורשה, שזה מורה על רוב הפרצה מאד והעדר הבושת בפני ההורים בזה למען חלל את שם קדשי.

[ב, ח]
ועל -
ובענין עבודה זרה על בגדים חבלים יטו אצל כל מזבח, יחבלו בגדי העניים ויקדישו אותם למזבח הבעל לפרוש אותם אצל המזבח ולהסב עליהם באכלם מזבחי אליליהם, וכן היין שישתו בבית עבודה זרה לכבוד האלילים (כמו שאמר אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם) הוא יין ענושים, שיקחו ממון מאת הצדיקים הענושים מהם בעונש ממון לשתות ממנו יין לעבודה זרה, באופן שאם חטא עבודה זרה מעורב חטא גזל ושוד עניים ואנקת אביונים.

[ב, ט]
ואנכי -
הנה ה' בטובו הכין הכנות שלא יטמאו בשיקוצים אלה שהם עבודה זרה וגילו עריות, והיה בזה שתי הכנות:
א) שהשמיד את האמורי מפניהם, שזה היה כדי שלא ילמדו ישראל מהם לעשות כתועבות האלה, כמו שאמר בריש פרשת עריות: כמעשה ארץ מצרים וכו' וכמעשה ארץ כנען לא תעשו,

ומפרש בספרא (סי' קל"א):

שהמצרים וביחוד מקום שגרו שם ישראל, וכן האמוריים וביחוד מקומות שכבשום ישראל היו מקולקלים בכל התועבות האלה, ולכן הוציאם ממצרים והשמיד את האמוריים שלא ילמדו ישראל ממעשיהם.

וכמו שאמר בתו"כ:

שהזמין לדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם כמו שאמר בפירש שם.

וא"כ איך תתעבו אתם בתועבות אלה אשר מפני זה השמדתי את האמורי. ולא תאמר שהאמורי נשמד בדרך הטבעי וע"י כיבוש שהיו ישראל חזקים מהם, לא כן כי היה כגובה ארזים גבהו במלוכה ושלטנות, וחסון הוא כאלונים מצד הכח והגבורה וגם הגובה מציין השר שלהם ממעל, שהמערכה והמזל שלהם היה גבוה ומוצלח בעת ההיא והוא בעצמו הוא חסון ותקיף והיה לו מבצרי מעוזים וגבורי חיל, וההשמדה עצמה הייתה ג"כ למעלה מדרך הטבע, כי ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת שנמחו הפירות והשרשים ואבד כל זכר למו.

[ב, י]
ואנכי -
וגם לתכלית זה העליתי אתכם מארץ מצרים ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה, שמפני שהיה בלבם מחשבת פיגול אשר למדו מן המצריים ולא היה יכול להביאם תכף לרשת את ארץ האמורי שהיה מתירא פן ישובו לעשות כתועבות מצרים כמו שאמר: כי אתם ידעתם את אשר ישבתם בארץ מצרים ותראו את שקוציהם וכו' לכן הניעם ארבעים שנה במדבר, עד שמתו הדור הקודם במדבר והדור החדש ראו מעשי ה' והשגחתו ונצרפו ונזקקו במדבר (כמו שאמר בארצות השלום דרוש ב' על פסוק אלה מסעי ב"י), וא"כ הלא הכינותי הכנות לבל תטמאו
בעבודה זרה ובגילו עריות ותועבות מצרים וכנען.

[ב, יא]
ואקום -
ההכנה השנית עשיתי לזה, שלתקן שלא תהיו נמשכים אחרי עבודה זרה, הקימותי מבניכם לנביאים, שהנביא היה דבוק ברוח ה' בלא אמצעי וע"י שראו הנבואה שרויה ביניהם ידעו שה' משגיח עליהם בלי אמצעי, ולא היו צריכים לדרוש אל המתים והחמנים לדעת מהם עתידות, כמו שאמר: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים וכו' כי הגוים אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך נביא מקרבך מאחיך וכו', ולמען יפריש אותם מגילו עריות הקימותי מבחוריכם לנזירים, שתכלית הנזירות הוא להפרש מעריות, כמו שאמר למה נסמכה פ' סוטה אצל פ' נזיר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר את עצמו מן היין, האף אין זאת בני ישראל, רצה לומר הלא לא לבד שלא שמרתם מצותי וחטאתם בעבודה זרה וגילו עריות, האף ההכנות שישמרו אתכם מחטאים אלה תבטלו? עד שגם זאת אין ביניכם לא נביאים ולא נזירים, שעל ידם יתפשט באומה האמונה בה' והפרישות מעריות? כי -

[א, יב]
ותשקו את הנזירים יין -
שלא ימצא איש יורה דרך הפרישות, ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו כדי שלא ימצא רוח קדשי בישראל ולא דורש האמונה האמתיית ומזהיר על עבודה זרה, לכן.

[ב, יג]
הנה אנכי מעיק תחתיכם -
כמו שבעגלה שהיא מלאה עמיר עושים מעקב סביבה שלא יפלו העמרים מתוכה והעמרים נדחקים ומצומצמים בעגלה ע"י המעקה בל יוכלו ליפול מתוכה, כן אסובב אתכם בל תוכלו לצאת ממקומכם להמלט מחרב אויב.

[ב, יד]
ואבד -
לא תוכלו לא לברוח כי יאבד מנוס מקל, ולא לעמוד במלחמה נגד האויב כי גם החזק בטבע לא יאמץ כחו, לא ישאר כחו בחזקתו כי ייפול בו רפיון בכחו ומורך לב ולא יוכל להלחם, וגם הגבור לא לבד שלא יוכל להלחם לנצח את האויב, כי גם לא תועיל לו גבורתו שימלט נפשו עכ"פ ושיציל את עצמו מן המות ע"י המלטה בגבורתו.

[ב, טו]
ותופש -
והגם שלפעמים יעמדו המורים בקשת לעכב בפני האויב מעט זמן עד שבתוך כך ינוס הקל ברגליו, אבל עתה תופש הקשת לא יעמד כלל רק יברח תכף, ועל ידי כך קל ברגליו לא ימלט, רצה לומר שהתופש קשת לא ימלט ע"י עמידתו נגד האויב את הקל ברגליו, שיהיה לו זמן לברוח, כי לא יעמוד כלל. וגם רוכב הסוס לא ימלט נפשו, הגם שלהם הניסה קלה יותר.

[ב, טז]
ואמיץ לבו בגבורים -
וגם אם ימצא בין הגבורים אחד שלבו אמיץ יותר מכולם, לא יועיל לו אמצוות לבו רק מה שערום ינוס ביום ההוא ויציל את נפשו ע"י ניסה לא על ידי מלחמה ולא שימלט ממונו ובגדיו.