פסוק א
אשר היה בנוקדים. ר"ל שהיה הגדול שבנוקדים
מתקוע. שם עיר בנחלת אשר
ובימי ירבעם. שמלך בימי עוזיה (ולפי שניבא גם עליו בארצו כי היה מבני עשרת השבטים לכן אמר בימי ירבעם)
לפני הרעש. שהיה כשנכנס עוזיה בהיכל להקטיר וכמ"ש כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה (זכריה יד):

פסוק ב
מציון ישאג. ר"ל ממקום שכנו ישאג לאיים ולהחריד
ומירושלים וגו'. כפל הדבר במ"ש
ואבלו. מקול שאגתו ישחתו מדורי הרועים הם היכלי מלכי העכו"ם
ראש הכרמל. מיטב הכרמל:

פסוק ג
על שלשה פשעי דמשק. יתכן שהם הפשעים הראשיים בדמשק והחמורים מכולם והם עכו"ם וג"ע וש"ד הנמצאים בכל אלה הנזכרים פה ור"ל האם מהראוי שעל שלשת הפשעים הראשיים ועל תוספת פשע הרביעי שלא אשיב לו גמולו בראשו בתמיה
על דושם. עתה יפרש מהו הפשע הרביעי שישלם עליו הגמול ואמר שהוא על שדשו את אנשי גלעד בכלי ברזל מלא חריצים עשוי לדוש בו התבואה :

פסוק ד
ושלחתי. לכן אשלח אש
בבית חזאל. ר"ל אויב חזק יחריב בית חזאל מלך ארם
ארמנות בן הדד. ההיכלות שבנה בן הדד מלך ארם:

פסוק ה
בריח דמשק. ר"ל האויב יבוא בה כאלו נשברו הבריחים ונפתחו השערים
ותומך שבט. ר"ל אכרות תומך שבט מבית מדן ועל המושל יאמר שהוא אוחז השבט לרדות בו את המחוייב וכן לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט)
קירה. אל קיר והוא שם מקום וכן נאמר ויגלם קירה (מלכים ב ט"ז):

פסוק ו
על הגלותם וגו'. כי בזמן חורבן בית השני ע"י טיטוס ברחו קצתם מישראל דרך ארץ פלשתים ותפשום בני עזה ומסרום ביד האויב וז"ש על הגלותם וגו' ר"ל על שהגלו את ישראל גלות שלימה איש לא נעדר וזהו במה שתפסום להסגיר לעכו"ם :

פסוק ח
והשיבותי. ר"ל אכה ואשיב ידי להכות עוד
ואבדו שארית. ר"ל אף שארית מה לא ישאר מהם:

פסוק ט
על הסגירם. על שהם מסרו לעכו"ם את הבורחים מישראל להיות גלות שלימה כדרך שעשה עזה
ולא זכרו. אנשי צור לא זכרו ברית האחוה שהיה להם עם ישראל וחירם מלך צור קרא לשלמה אח כמ"ש מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי (מלכים א ט):

פסוק יא
על רדפו בחרב אחיו. כי הלא אח עשו ליעקב ומדוע א"כ רדפו בחרב בזמן חורבן בית השני
ושחת רחמיו. ביטל הרחמנות הראוי להיות לו עליו כדרך האח על אחיו
ויטרוף לעד אפו. טרף את ישראל בכל עת שהיה היכולת בידו
ועברתו. העברה שיש לו על בני ישראל שמורה אצלו לעולם ולא יעזבנה בשום פעם:

פסוק יב
בתימן. היא ארץ עכו"ם הסמוכה לא"י בדרומה ותלקה גם היא
בצרה. עיר הבצורה והוא כרך גדול וגו':

פסוק יג
על בקעם. על אשר בקעו כרסי הנשים ההרות של גלעד להוציא הולדות למען יוכלו להרחיב את גבולם ממה שגזלו מבני גלעד על כי לא ישאר יורש מה לערער על הגבול:

פסוק יד
בתרועה וגו'. בעת יריע האויב עליהם ביום המלחמה
בסער. בסערת האויב אשר יבוא
ביום סופה. הוא יום המלחמה וכפל הדבר במ"ש:

פסוק טו
מלכם. מלך בני עמון: