פסוק א
על שרפו וגו'. הוא מה שנאמר ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה ויהי קצף גדול על ישראל (מלכים ב ו) ופירוש שמלך מואב לקח בן מלך אדום הראוי למלוך ושרפו כליל כעולה ואז קצף מלך אדום על ישראל על כי בעבורם באה לו הרעה ההיא ולא ראו להצילו א"כ ע"י מלך מואב נתעורר קצף על ישראל לכן יקבל מואב גמול
לשיד. ר"ל עד שנעשו דק ולבן כסיד כדרך העצם אחר השרפה:

פסוק ב
ומת בשאון מואב. מואב ימות בשאון המלחמה בעת יריע האויב בקול שופר:

פסוק ג
עמו. עם השופט ההוא:

פסוק ד
ויתעום כזביהם. הנביאים המכזבים להם התעום מדרך הישר
אשר הלכו וגו'. הם הם הנביאים המכזבים אשר הלכו אבותיהם אחריהם וכאומר הלא אבותיכם הלכו אחריהם ונכשלו והם לא לקחו מוסר:

פסוק ו
על מכרם וגו'. ר"ל מטין דין הצדיק ומוכרים אותו במחיר שוחד הכסף
ואביון. מטין דין האביון בעבור מחיר שוחד מנעלים לרגליהם ר"ל אף במעט שוחד מטין את הדין:

פסוק ז
השואפים. אשר מביטים אל עפר הארץ להיות מושבם בראש הדלים כי השופטים ההם משימים שוטרים תחתיהם לכוף הדלים לקיים דבר המשפט ואם ימאנו יקחום בשער ראשם ויפילום בארץ וירמסום ברגליהם והנה עפר הארץ בראש הדלים
ודרך ענוים יטו. מטים דרך ענוים להסב מדרך הפשוטה להטות דרך עקלתון כי יפחדו מהם ויסתתרו לבל יראום
ואיש ואביו. שניהם יחד ולא יבושו זה מזה
אל הנערה. ר"ל אל נערה המאורסה לזנות עמה
למען חלל. כאלו יתכוונו לחלל שם קדשי כי אם היה בעבור הנאה לבד מה להם ללכת אל ארוסה ושניהם יחד:

פסוק ח
ועל בגדים חבולים יטו. ממשכנין בגדי המסרבים במשפטם ומטים עצמן לסמוך עליהם בעת הסעודה מה שהם סועדים אצל כל מזבח העשוי לפסילים
ויין ענושים ישתו. מענשים את המסרב לתת כסף ובו יקנו יין ושותין בבית העכו"ם:

פסוק ט
ואנכי השמדתי. ר"ל הלא אף את העכו"ם אשר לא ידעוני אני מענשם בעונם כי הלא השמדתי מפניהם את האמורי שהיה גבהו כארז וחזק כאילן אלון
ואשמיד וגו'. ר"ל השמדתיו בתכלית ולפי שהמשילו לאילן אמר לשון הנופל בהשחתת עץ פרי שמשירים הפירות ועוקרים השרשים:

פסוק י
ואנכי העליתי. ר"ל ואתם הלא ידעתם אותי כי אנכי העליתי אתכם וגו' וספקתי צרכיכם במדבר ארבעים שנה לבוא לרשת את ארץ האמורי:

פסוק יא
ואקים וגו'. בכל ימי הדורות הקמתי מבניכם לנביאים והשריתי שכינתי עליהם
ומבחוריכם לנזירים. נתתי בלבם רוח טהרה להיות נזירים
האף אין זאת. ר"ל וכי גם זאת תכחשו לומר שלא היה זאת וכאומר הלא הוא דבר מפורסם וא"א לכחש בו:

פסוק יב
ותשקו. ר"ל פתיתם את הנזירים לשתות יין ומחיתם ביד הנביאים שלא ינבאו:

פסוק יג
הנה אנכי. מוסב למעלה שאמר אם שלמתי גמול להעכו"ם אשר לא ידעוני כ"ש אתם שהרביתי להטיב עמכם ועכ"ז פשעתם בי כ"ש שאשלם לכם גמול ולכן הנה אני מביא עליכם צוקה במקומכם ולא תוכלו לברוח כי בכל מקום שתהיו תשיג לכם הצוקה
כאשר תעיק העגלה. אמר דרך משל כי העגלה אינה בעלת חיים שתעיק לה ור"ל כמו העגלה המלאה עמיר שהמשא קשה ונפוחה רב וכאילו תעיק אל העגלה בכל מקום מהלכתה כן יעיק להם במקומם בכל מקום שיהיו:

פסוק יד
ואבד מנוס מקל. אף הקל ברגליו לא יציל עצמו במה שינוס מפני האויב הואיל וימצא אויב בכל מקום שיהיה
לא יאמץ. לא יוכל לחזק כחו במלחמה:

פסוק טו
לא יעמוד. רצה לומר לא יעמוד על עמדו בקשרי המלחמה כי ירך לבבו וינוס לנפשו
לא ימלט נפשו. ע"י מרוצת הסוס:

פסוק טז
ואמיץ לבו בגבורים. ר"ל אף מי שדרכו לאמץ ולחזק לבבו גם בין הגבורים הנה אז ינוס ערום כי יפשוט כליו להיות קל לברוח כי המורך יבוא בלבו: