[א, א]
דברי עמוס -
כתבו רז"ל:

כי כשמתחיל הנביא במלת דברי הוא מדבר בדברי עצמו, וכן עמוס דבר על עצמו, כמו שאמר לו אמציה כהן בית אל, ומה שהשיב לו, וכן דברי ירמיהו כי הוא דבר בדברי עצמו, וכן דברי קהלת.

וכן אמרו רבותינו:

שלשה נביאים לפי שהיתה נבואתם דברי קנטורין נתלית נבואתן בעצמן, ר"ל בעצמן שדברו דברי עצמן והתחילה נבואתן דברי:

אשר היה בנוקדים מתקוע -
רועה היה והרועה יקרא נוקד.
או מי שמתעסק במקנה, כמו: ומישע מלך מואב היה נוקד ונקרא נוקד, לפי שרוב הבהמות יש להם כתמים שחורים או לבנים מן נקוד וטלוא.

ואמר בנוקדים ולא היה אומר נוקד, ר"ל כי גדול שבנוקדים אשר היה בתקוע. ותקוע היא עיר גדולה בנחלת בני אשר.

אשר חזה על ישראל בימי עזיה מלך יהודה ובימי ירבעם -
כבר כתבנו בתחילת הספר כי ירבעם ועזיה מלכו בזמן אחד, והושע האריך ימים יותר שנבא גם בימי יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה.
ואמר אשר חזה על ישראל, כי רוב נבואתו היתה על ישראל ושמרון לא זכר על יהודה כי אם מעט.

ובדרש:

כשאמר הקב"ה את מי אשלח ומי ילך לנו?
ואמר לו ישעיה: הנני שלחני.
אמר: את מי אשלח?
שלחתי את מיכה והיו מכים אותו על הלחי שנאמר: בשבט יכו על הלחי את השופט.
שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פילוס',
אמרו: לא היה לו להקב"ה לאשרוי שכינה אלא על הדין פילוס', פירש קטיע לישנא,

אמר ר' פנחס:

למה נקרא שמו עמוס?
שהיה עמוס בלשונו.

שנתים לפני הרעש -
הרעש הזה היה בימי עזיהו, כמו שנאמר בנבואת זכריה ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו מלך יהודה.

ואמרו בדרש:

כי אותו היום שנכנס עזיהו להיכל להקטיר היה הרעש.

ואמר כי תחלת נבואת עמוס היתה שנתים לפני הרעש, וזכר זה בעבור שהתנבא על הרעש טרם באו, כמו שאמר: והכתי בית החורף על בית הקיץ.

[א, ב]
ויאמר -
אמר: מציון ומירושלם כי שם שכינתו, והענין כפול במלות שונות וכן ישאג ויתן קולו, וענין השאגה ונתינת הקול דרך משל על הנבואה, כמו שאמר: אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר מי לא ינבא.

ואבלו -
ונבואה זו תהיה שיאבלו נאות הרועים מעצירת הגשמים.

ויבש ראש הכרמל -
ר"ל מיטב הכרמל, והכרמל הוא שם כלל למקום זרע שדות וכרמים והטוב והדשן שבו יאבל כל שכן הר הזה.

שבו ואבלו -
ענין השחתה והפסד, כמו שאמר: על כן תאבל הארץ והדומים להם.
ויש לפרש הפסוק דרך משל והוא תחלת דברים למה שאמר אחר כך כה אמר ה.

וכן תירגם יונתן:

ד"מ ויצדון מדורי מלכיא ויחרב תקוף כרכיהון.

[א, ג]
כה אמר ה' -
התנבא תחלה על הגוים שהם שכנים לארץ ישראל והרעו לישראל בהיותם בארצם והאל יתברך ינקם מהם ואחר כך התנבא על ישראל שהשחיתו מעשיהם ויגלו מארצם בעונש עונותם, מלבד מה שלקו בארצם בחרב וברעב ובדבר, ועתה החל בדמשק ואמר.

על שלשה פשעי דמשק -
הנה דמינו כי האל יתברך לא יעניש האדם על עון ראשון שני ושלישי, כי זה ממדותיו שהוא נושא עון ועובר על פשע, ואמר אליהוא: הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וברביעית יענישו. והנה לא ישגיח על אומות העולם לטובה ולרעה כי אם בעבור ישראל, אלא אם כן יהיה חמס גדול בדבר כדור המבול וסדום ועמורה, כי החמס מפסיד הישוב והאל יתברך רוצה ביישוב העולם, והנה דמשק הרעו לישראל שלש פעמים:
בימי בעשא מלך ישראל
ובימי אחאב
ובימי יהורם בן אחאב,
אעפ"י שנלחם בישראל לא נחשב לו, לפי שלקו ארם בימיו בבואם בארץ ישראל, אבל השלישית הוא בימי יהואחז בן יהוא, שנאמר: כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש, והרביעית שבא על יהודה בימי אחז ואז נענש על כלם, שבא עליו מלך אשור ותפש דמשק והגלה את ארם קירה ואת רצין המית, וכל זה ניבא עמוס שנאמר: ושברתי בריח וגו'.
וגלו עם ארם קירה.

ונבואה זו ניבא עמוס ס"ה שנה קודם בואה, כמו שאמר בנבואת ישעיה: ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם כמו שפירש שם.

ופירוש לא אשיבנו, לא אשיבנו אל סליחתי שסלחתי לו שלש פעמים והייתי משיב אותו בכל פעם אל סליחתי אם לא היה שב אל פשעו, אבל אחר ששב עוד על פשעו אענישנו על כלם, והזכיר הקשה שבהם והוא על דושם בחרצות הברזל את הגלעד, שנאמר: ויכם חזאל בכל גבול ישראל מן הירדן מזרחה את כל ארץ הגלעד וגו'.

ופירוש את הגלעד –
כתרגומו:

ית יתבי ארע גלעד,

שהיו עושין דרך נקמה ובזיון היו מעבירין חרוצות הברזל על גופם, כמו שדשין בהם את התבואה כמו שעשה דוד בבני עמון, שנאמר: וישם במגרה ובחריצי הברזל.

[א, ד]
ושלחתי אש -
הוא משל על האויב. כמו: כי אש יצאה מחשבון.
חזאל ובן הדד - הם מלכי ארם.

[א, ה]
ושברתי -
שלא יצילוה דלתותיה ובריחיה ולא תעמד לפני האויב.

מבקעת און -
היא עיר גדולה בארם. וכן בית עדן, ואעפ"י שדמשק היתה ירושה ממלכי דוד בית עדן, גם כן היתה מושב המלכים, לפיכך אמר ותומך שבט מבית עדן, כי תומך שבט הוא המלך, כמו לא יסור שבט מיהודה. כי מנהג המלך להיות שבט בידו תמיד והוא סימן שהוא רודה בעם.
וכן ראינו באחשורוש ויושט המלך את שרביט הזהב אשר בידו.

קירה -
אל קיר, והוא שם עיר בארץ אשור.
וכן כתוב בספר מלכים: ויגלה קירה.

[א, ו]
כה אמר על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום -
אמרו: כי זאת הנבואה ניבא על חורבן בית שני כי היו פלטים מגלות טיטוס והיו בורחים דרך ארץ פלשתים שהיא סמוכה לא"י, הפלשתים היו לוקחים אותם ומסגירים אותם ביד אדום, כי טיטוס ומחנהו אדומים היו רובם. וזהו גלות שלמה שלא נשארה פלטה להם שלא גלו, כי בחרבן בית ראשון לא ראינו זה.
וזכר עזה ואשדוד ואשקלון ועקרון ולא זכר גת, כי למלכי יהודה היתה כמו שכתוב, ואמר כי רובם שבו לדת ישראל, ואשר לא שבו עליהם נאמר: ואבדו שארית פלשתים.

[א, ז]
ושלחתי -
מבואר הוא.

[א, ח]
והכרתי, והשיבותי ידי -
כי אחר שיכלו עזה ואשדוד ואשקלון עוד אשיב ידי על עקרון להשחיתה, ובה יאבדו ארץ פלשתים.

ואבדו שארית -
ואבדו על הפרט שארית על הכלל.

[א, ט]
כה אמר ה', לאדום -
גם זה בגלות בית שני, כי צר סמוכה ג"כ לא"י, לפיכך אמר: על הסגירם.

ולא זכרו ברית אחים -
הם ידעו כי אדום לא זכרו הברית לישראל הראויה להיות בין אחים והיו אכזרים לישראל, והם הסגירום בידם וישראל ואדום אחים.
וכן שלח משה למלך אדום: כה אמר אחיך ישראל.

ויש מפרשים:
אחים שלמה וחירם מלך צר, שהיה ברית ביניהם.

[א, יא]
כה אמר, על רדפו בחרב אחיו -
יש מפרשים:
על עשו ויעקב שברח יעקב מפניו.

ויש מפרשים:
כשעברו ישראל על אדום במדבר, ואמר ויצא אדום לקראתו בעם כבד, והנכון שהוא על חורבן בית שני כמו שפירשנו שתי הפרשיות אשר לפני זאת.

ושחת רחמיו -
רחמי האח על אחיו שהוא דרך העולם והוא שחת הרחמים ובטלם.

ויטרף לעד אפו -
האף שהיה לעשו על יעקב לעד היה, כי עד הדורות האחרונים היה וטרף ישראל בכל זמן שהיה הכח בידו ואפו הוא הטורף, או תחסר בית השמוש ר"ל באפו, וכפל הענין במ"ש.

ואמר: ועברתו שמרה –
הה"א נחה והכינוי על העברה והמלה מלעיל, מפני סמיכותה למלת נצח שהיא מלעיל.

[א, יג]
כה אמר, על בקעם הרות הגלעד -
בני עמון היו שכנים לארץ הגלעד והיו בוקעים ההרים שהיו מגבול ארץ הגלעד ומרחיבים בהם גבולם והיו משיגים גבול הגלעד, והשגת גבול הוא עון גדול, שהרי הוא אחד מן הארורים הכתובים בתורה: ארור מסיג גבול רעהו.

והרות -
כמו הרים, קובץ מן הר בלשון זכרים הרים ובלשון נקבות הרות.

ויש לפרש:
הרות - הערים הבצורות יכנה אותם בלשון הר, וכן: והרותיהם תבקע, הנני אליך הר המשחית.
וכן אמר בנבואת ירמיהו לבני עמון: כה אמר ה' הבנים אין לישראל אם יורש אין לו מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב, וזכר שם ארץ גד והנה זכר ארץ הגלעד והכל מעבר הירדן מזרחה, ויש לפרש גם כן הרות הגלעד הנשים ההרות, וכן ההרותיה בקע והרותיה תבקע, כמו שאמר והריותיו יבקעו, וזה על מיעוט החמלה בהם, כמו שאמר ועולליהם ירטשו, ואם העוללים היו הורגים וההרות מבקעים כל שכן האחרים, וזהו שאמר למען הרחיב את גבולם שלא ישאר שריד מישראל, וזהו שאמר ירמיהו הבנים אין לישראל אם יורש אין לו:

[א, יד]
והצתי, בתרועה ביום מלחמה -
וכן אמר בנבואת ירמיהו: והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה.

בסער ביום סופה -
המשיל חוזק המלחמה והלכדם מהרה לרוח סערה,
וסופה - הוא רוח סערה, והענין כפול במ"ש.

[א, טו]
והלך מלכם בגולה -
כן אמר בנבואת ירמיהו מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו.