[ו, א]
הוי השאננים בציון -
שמרון היתה ראש הממלכה לישראל, וציון ראש ממלכת יהודה, ואמר אוי להם לעשירים אשר בהם שהם שאננים ובוטחים שלא תבא עליהם רעה ואינם חולים וכואבים על אשר גלו בני ישראל, כמו שאמר בסוף הענין ולא נחלו על שבר יוסף, כי שומרון היא שנלכדה באחרונה מערי ישראל וציון מערי יהודה ושני ההרים האלה ציון ושמרון היו נקובי ראשית הגוים שישבו שם מתחלה והם ז' אומות, וקראם ראשית הגוים לפי שהיו ראשית הגוים שישבו שם וארצותם מבחר שבארצות ואלה ההרים היו נקובים בשם לטובה.

ובאו להם בית ישראל -
בעזרת ה' לא בחרבם ולא בקשתם ירשו אותם ישראל אלא ברצון האל יתברך והם עברו על רצונו ועזבו משפטיו ולקחו משפטי הגוים הראשונים היושבים בארצות האלה,

ולמה עשו זה?
יראו סביבותיכם אם יש ארץ טובה מארצם וכי אם נתן להם האל יתברך ארץ טובה למה כחשו בו ובטובתו?!

[ו, ב]
עברו כלנה -
ואלה השאננים ומתענגים בטובה שנתן להם ה' כופרים בו ובתורתו ואינם יראים מרעה שתבא עליהם וכשהנביאים מוכיחים אותם ואומרים להם כך וכך רעה תבא עליהם, אינם יראים ובוטחים בעשרם ובמבצריהם החזקים שהם שמרון וציון ואומרים לא תבא עלינו רעה.

עברו כלנה -
כלנה עיר גדולה בארץ שנער, כמו שאמר בתורה: ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה.

ולכו משם -
כלומר אחר שתראו אותה בראשונה כי היא בעלת השם ותראו כי אינה טובה מארצכם.

ולכו משם חמת רבה -
ואמר רבה:

לפי שהיא גדולה, כי יש חמת אחרת חמת ובנותיה.

גת פלשתים -
אולי יש גת אחרת והיא הטובה שבערי פלשתים ונקראת מתג האמה ולקחה דוד מיד פלשתים.

[ו, ג]
המנדים ליום רע -
המרחיקים יום הרע העתיד לבא עליהם כמו שהיו אומרים ולעתים רחוקות הוא נבא.

ותגישון שבת חמס -
יום הפורענות אתם מרחיקים ושבת חמס אתם מקריבים, שתשבו בשער לשפוט חמס ועול.

[ו, ד]
השוכבים -
זכר מה שהם מתענגים במאכל ובמשתה ובסיכה ובשכיבה על מצעות נאות ובשמוע כלי שיר ונגונים, אמר בכל מיני תענוגים הם מתענגים ולא זכרו יום הפורענות, גם לא חלו ולא כאבו על אשר גלו.

וסרוחים על ערשותם -
מן וסרח העדף שנותנים על ערסותם בגדים ארוכים ורחבים עודפים באורך וברוחב על צדי המטה, וכ"ז ממיני התענוג,

ורז"ל פירשו:

וסרוחים על ערשותם - ענין סרחון אמרו שהיו מחליפים נשותיהם זה לזה ומסריחים מטותיהם בשכבת זרע שאינה שלהם.

ויונתן תרגם:

ועמקין על ערסיהון.

ואוכלים כרים מצאן -
פירוש כבשים שמנים, וחסר התאר כי הענין מובן וכן כצמר יהיו רוצה לומר כצמר לבן, מלובשים בגדים בגדים חמודות בגדי מלכות, ויש בעדרו זכר זכר תמים.

ויונתן תירגם:

ואכלין פטימין מענא.

מתוך מרבק -
מקום שמכניסים שם העגלים לפטמם.
וכן: לאשה עגל מרבק.

ובדברי רז"ל:

הכניסה לרבקה ודשה.

[ו, ה]
הפורטים על פי הנבל -
מן ופרט כרמך.

ובדברי רז"ל:

פרט וכלל היא ענין היחידות וההבדל מן הכלל, רוצה לומר שאומרים שיריהם על פי הנבל כל מעלה ומעלה בשיר על פי נגון הנבל, שלא תדמה אחת לאחרת בניגונה.

או פירושו: פורטים מיתרי הנבל כל אחד לפי הניגון.

ויש מפרשים:
פורטים מענין פרוטה בדברי רז"ל, כלומר נותנים כל אחד פרוטה למנגן,

ויונתן תרגם:

דמנגן על פום נבלא.

כדוד חשבו להם כלי שיר. כמו דוד שהיה יודע נגן והיה יודע מיני הנגון בכל כלי שיר, כן הם חושבים שהם יודעים כמוהו ורוצה לומר בכל הספור הזה, שכל עסקיהם בכל מיני תענוג ואת השם יתברך לא זכרו.

[ו, ו]
השותים במזרקי יין -
במזרקים שהם גדולים שותים יין ולא בגביעים וכוסות שהם קטנים שראוי לשתות בהם יין, אלא במזרקים שותים ומזרקי כמו מזרקים, וכן: חלוני שקופים כמו: חלונים, וכן נטעי נעמנים כמו: נטעים, מלאכי רעים, מי המרים והדומים להם.

ויונתן תירגם כן:
ופרשו סמוך בחסרון, שתרגם:

דשתן בפילוון דכסף חמר,

וכן תרגם:

בספל אדירים - בפילי גיבריא.

וראשית שמנים -
מבחר שבשמנים המרוקחים.

ולא נחלו -
על דרך: חולה מכם עלי והנפעל בזה אינו מקבל מקרה מן הקל ואין כי הקל פעל עומד אלא מקבל מקרה מן הכבד.

על שבר יוסף -
היה ראוי שיהיה מחלה ומכאיב אותם והם לא נחלו ממנו.

ושבר יוסף - הוא אותם שגלו מן השבטים טרם מלוך ירבעם בן יואש ומלכות אפרים קורא בכלל אפרים או יוסף כי משבט אפרים היה ירבעם בן נבט שמלך על עשרת השבטים תחלה כשנחלקה המלכות, גם היה רב במספר ובגדולה משאר שבטים זולתי יהודה ועליו נבא יעקב אבינו ואמר: ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים ואמר ויקרא בהם שמי שיקראו ישראל בשם אפרים גם יוסף היה בכור במקום ראובן, לפיכך נקרא ישראל על שמו.
וכן אמר במזמור: רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף.

[ו, ז]
לכן -
הנשארים מיוסף שלא נחלו על שבר אחיהם שגלו עתה, בקרוב יגלו בראש גולים תחלה לגלות יהודה.

וסר מרזח סרוחים -
יקרב ויבא אבל אותם שהיו סרוחים על ערשותם ושמנים ומתענגים, עתה יקרב אבלם.
וסר - לשון קריבה כמו סורה שבה פה, אסורה נא ואראה.

ויונתן תירגם:

לשון הסרה ויעדי מנהון מרזחין ומכבין הראשונה כ"ף והשנייה בי"ת.

והוא מדברי רז"ל:

תנתן כבנתי לבתי

וכן תירגם יונתן :

והרדידים וכבנתי.

ויש נסחאות:

מככין בשני כפי"ן,

ופירושו מצעות
שתרגום:

וישבת על מטה כבודה מככין דיקר ומרזח.

רבותינו ז"ל יפרשוהו:

אבל, וכן אל תבא בית מרזח וסמכו מזה הפסוק שהאבל מיסב בראש, שנאמר וסר מרזח סרוחים מרזח נעשה כשר לסרוחים פירוש לסרוחים לנשארים, כלומר לשאר העם כמו וסרח העודף שפירושו: שאר היריעה העודפת.

ודעת יונתן:

כי מרזח הוא ענין שמחה והלולים,

שהרי תרגם:

ויעדי מנהון מרזחין,

ולא אמר כי האבל יסור מהם אלא השמחה תסור מהם.

ובסיפרי:

בפרשת וישב ישראל בשיטים באחרונה חזרו לעשות להם מרזחין והיו קוראות לעם ואוכלים, שנאמר: ותקראנה לעם וגו'.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

כי לשון מרזח הוא להרמת הקול בין לבכי בין לשמחה וכן הוא בלשון ערבי.

[ו, ח]
נשבע ה' בנפשו -
בעצמו כמו בי נשבעתי.
וכן: אשר לא נשא לשוא נפשו.

מתאב אנכי -
הפך תאבתי לישעתך דישטלנטא"ש בלע"ז כמו משרש עוקר השרשים הפך משריש.

ויונתן תירגם:

מנבל אנא.

את גאון יעקב -
זה בית המקדש, וכן: את גאון יעקב אשר אהב סלה.

וכן תירגם יונתן :

ית בית מקדשא רבותיה דיעקב.

והסגרתי -
פירוש: ביד אויב אסגיר עיר עם אנשיה.

[ו, ט]
והיה אם יותרו -
שימלטו מן החרב והחביאו עצמם בבית אחד ימותו שם מן הדבר.

ועשרה –
אינו דוקא אלא ר"ל רבים.

[ו, י]
ונשאו דודו ומסרפו -
דודו אחי אביו ומסרפו אחי אמו, כן פירשוהו קצת המפרשים.

ויש מפרשים:
ענין שרפה והסמ"ך במקום שי"ן.

ופירש אדוני אבי ז"ל אמר:

אותו אוהבו הבא לשרוף בשר המת קרובו בעבור הריח ולהוציא עצמים מן הבית ומרוב הדבר יאמר אחד לחברו העוד עמך מתים שתוציא שאעזור אותך?
יענה חברו אפס, כי כבר הוצאתים כלם.
יאמר לו חברו: הס ושתוק ולא תקונן כי לא להזכיר בשם השם מה שלא היינו רגילים להזכיר בשם ה' והיינו מזכירים שמות הבעלים, זה גרם לנו הדבר הזה נשים יד לפה לסבול ולשתוק.
או שלא לשבר לב העם מרוב הדבר גם בעבור שלא ישמעו האויבים:

[ו, יא]
כי הנה ה' מצוה -
עוד דבר אחר האל יתברך מצוה כלומר גוזר שיהיה רעש והוא שזכר למעלה: והכתי בית החרף וגו'.

והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים -
רסיסים כמו בקיעים בסמ"ך כמו בצד"י כמו קנה רצוץ ענין שבירה וכן במשנה בסמ"ך ואם היא עבה או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים.

ותרגום:

וכתות ודמריס.

ויונתן פירש הענין דרך משל שתרגם:

ארי הא השם מפקד וגו'.

[ו, יב]
הירוצון בסלע, אם יחרוש בבקרים -
אם יחרוש החורש וכן כאשר ישבר כלי היוצר השובר מן הבהמה אשר יקריב ממנה קרבן לה' המקריב ויאמר ליוסף האומר והדומים להם רבים, ור"ל אם יחרוש בסלע כי בסלע שזכר עומד במקום שנים אמר, אם דרך העולם שירוצו הסוסים בסלע זה אינו וכן אם יחרוש אדם בבקרים בסלע זה אינו ואם יהיה זה יהיה הפך דרך העולם ומנהגו, ואתם עושים הפך העולם כי המשפט והצדקה הוא קיום יישוב העולם ומי שמעוות משפט הוא הורס יישוב העולם, כמו הראש והלענה שממיתין את האדם והנה אתם הופכים סדר העולם וכן אמר למעלה ההופכים ללענה משפט.

ופרי צדקה ללענה -
כי מן הדין פרי הצדקה הוא שלום וטוב וכן אמר: והיה מעשה הצדקה שלום ואתם עושים אותו ללענה:

[ו, יג]
השמחים ללא דבר -
כי לא תתקיים שלותם וטובתם אם כן הם שמחים ללא דבר.

קרנים -
כמו הראם שמנגח בקרניו, כן הם אומרים שעשו להם קרנים לנגח בהם העמים, כי ירבעם בן יואש התגבר על אויבי ישראל כמו שאמר: הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה ואמר ואשר השיב את דמשק ואת חמת ליהודה בישראל והם אומרים כי בחזקם עשו זה ולא כן, כי רחמי האל היו שריחם עליהם ונתן להם הכח להתגבר על אויביהם, כמו שאמר: כי ראה השם את עני ישראל מורה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל ולא דבר השם למחות את שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן יואש.

[ו, יד]
כי הנני מקים -
אמר אתם אומרים כי בחזקכם עשיתם זה ולא הבטתם אלי, כי בעזרתי עשיתם:

הנני מקים עליכם גוי -
זהו מלך אשור עם צבאו.

מלבא חמת עד נחל הערבה -
אמר מה שאתם אומרים שלקחתם בחזקכם כמו שאמר בירבעם בן יואש: מלבא חמת עד ים הערבה תראו כשאסיר פני מכם יבא הגוי הזה וילחצו אתכם בארץ הזאת ויוציאכם מתוכה ונחל הערבה - זהו ים הערבה.