[ז, א]
כה הראני, יוצר גובי -
אסיפת הארבה כמו: ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה וגו' ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו שענינו ויאסוף ויוצר שם בשקל ואת היותר החרמנו.
או פירש יצירת הארבה, כלומר שראה במראה הנבואה שהיה יוצר הארבה בשעתו בעת שראהו.

וכן תרגם יונתן:

בריאת גובא.

או יהיה יוצר פועל ולא שם, רוצה לומר שראה אל יתברך שהיה יוצר ארבה.

גובי -
תרגום:

ארבה גובא,

והיו"ד לרבים ובא בסימן אחד מסימני הרבים שהוא יו"ד מ"ם וגובי כמו וגובים.
וכן וקרע לו חלוני כמו חלונים וחשופי שת כמו חשופים וכן בא ארבה בסימן רבים, אלא שהוא משקל אחד במשק גבים.

בתחלת עלות הלקש -
העשב היוצא באחרונה יקרא לקש, כמו המטר האחרון מלקוש.

והנה לקש -
הלקש הזה היה עולה אחר גזי המלך, כלומר אחר שהיה נגזז העשב למאכל בהמות המלך, אחר כן היה צומח העשב והוא נקרא לקש והנה הארבה היה אוכלו.

ויונתן תירגם:

כמו לצמוח, והא צמוח דעדק דאתגזיזת שחתא דמלכא.

[ז, ב]
והיה אם כלה -
כאשר כלה כמו: והיה אם בא אל אשת אחיו כאשר בא, ואם יהיה היובל לבני ישראל, כאשר יהיה.
וכן: אם מזבח אבנים תעשה לי, כאשר והדומים להם.

מי יקום יעקב -
כי קטן הוא ואיך תהיה לו תקומה עם אלו הגזירות, כי קטן הוא ונשאר מעט מהרבה.

[ז, ג]
נחם -
כמו: וינחם ה' על הרעה ונחם נפעל עבר כי החי"ת פתוחה.

[ז, ד]
כה הראני -
הראני במראה הנבואה שהיה האל קורא למלאכיו לריב ישראל באש וראיתי במראה הנבואה שהיתה האש גדולה עד שאכלה את תהום רבה, ופירושו על דרך: ואת המים אשר בתעלה לחכה.

ואכלה את החלק -
פירוש חלקת השדה ובאמרו החלק בה"א הידיעה, ר"ל חלקת השדה אשר למלך כמו שאמר למעלה אחר גזי המלך וזה להורות כי בעון המלך היה, כי בזמן שהיה המלך טוב היו העם הולכים בדרך טובה כמו שהיה מוכיחם ומדריכם בדרך ישרה ובזמן שהיה המלך בדרך רעה היו העם ג"כ רעים שהיו לומדים מעשיו, והאש הזה אפשר שהיה דמיון לחום השמש החזק השורף המונע המטר ומיבש הצמחים וימעטו אז מימי הנהרות, ובראותי במראה הנבואה שהיה מכלה הכל צעקתי לאל יתברך ואמרתי ה' ה' חדל נא מזאת הרעה הגדולה ולמעלה אמר סלח נא והענין אחד, כי אם יסלח להם יחדל מלהרע להם.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

באש – כמשמעו, שרצה לדון אותם באש וגפרית כסדום ועמורה לולי תפלת הנביא וזהו שאמר בישעיה כמעט כסדום היינו.

[ז, ה]
ואמר -
מבואר הוא.

[ז, ו]
נחם -
גם זה מבואר.

[ז, ז]
כה הראני, נצב -
כבוד האל יתברך היה נצב על חומת אנך.

ובידו אנך -
פירשו בו בדיל, וכן יקרא בלשון ערבי הבדיל אנך בדגשת הכ"ף ומשקולות הבנין עושין מבדיל או עופרת, רוצה לומר חומה בנויה בקו הדין ובמשקולת המשפט, ובידו אנך - ובידו משקולת המשפט לשפטם על פי מעשיהם ובאמרו: ובידו, להורות כי לא יעשה עמהם כלה כפי מעשיהם כי בידו הנקמה והרחמים והוא רב חסד מטה כלפי חסד.

ויונתן תירגם:

הא מימרא דה' מעתד על שור דדין וגו',

ובמדרש:

על חומת אנך על שורא דאוניתא ובידו אנך כבעל חוב ושטרו בידו ועומד לגבותו מבעל חובו.

[ז, ח]
מה אתה רואה עמוס ואמר אנך -
זה סנהדרי גדולה, שכן מנין אנך בגימטרי"א ע"א, ר"ל שהיו דנין באונאה.

ויאמר ה' -
על זאת המראה לא צעק הנביא כי לא ראה שהיה עושה כלה אלא שהיה שופטם בייסורין ובגלות, לפיכך אמר לו מה אתה רואה שלא צעקת כמו בשתי המראות הראשונות.
ואמר אנך ראיתי שתשפטם במשקולת המשפט:

הנני שם אנך -
אשים בקרבם משקולת המשפטים.

לא אוסיף עוד עבור לו -
ר"ל שאעבור לו על פשעיו שלא אענישנו לא אסבול עוד זה אלא אענישנו במשפטים, הנה בנו במות ומקדשים להכעיסני ואני אחריבם ואשימם ועובדיהם יפלו בחרב והם בית ירבעם בן יואש שעבדו והחזיקו יד העובדים והיה בידם למחות, כי עון העם על המלך.

[ז, ט]
ונשמו במות ישחק -
כתיב בשי"ן והוא כמו בצד"י, כי שחק בשי"ן וצחק בצד"י ענין אחד והנה כל הנביאים לא כנו שבטי ישראל כי אם בשם ישראל אביהם או בשם יעקב, לא כנו אותם בשם אברהם ולא בשם יצחק, לפי שאברהם ויצחק היו להם בנים אחרים אבל יעקב אבינו נתיחד בזרע הקדש לפיכך נקראו על שמו ישראל ויעקב, וזה הנביא כנה שבטי ישראל בשם יצחק בשני מקומות בזה הספר ואפשר כי דעתו היה בזוכרו במות ישחק, לפי שיצחק אביו נעקד על גבי המזבח לעשות רצון האל יתברך ומצותיו והנה בניו מכעיסים האל יתברך בבמותיהם ובפסיליהם ומקדשי ישראל הם: בית אל והגלגל ודן, כי בהם היו הבמות הגדולות להם ובנו שם בתים גדולים לבמות לכן נקרא הארמון ואמר כי מקדש מלך היא ובא אל מקדשו להתפלל.

וקמתי על בית ירבעם בחרב -
כי שלום בן יבש הרג זכריה בן ירבעם ובו נפסקה מלכות יהוא.

[ז, י]
וישלח -
עמוס היה מתנבא בבית אל אלה הנבואות ואמציה שהיה כהן עכו"ם בבית אל שמע נבואתו ושלח אל ירבעם קשר עליך עמוס וירבעם לא היה אז בבית אל ושלח לו אמציה במקום שהיה שם, כי עמוס היה מתנבא עליו לרעה והוא מאנשי מלכותו כי תקוע היה מבני אשר וחייב מיתה, שזכר על המלך שימות בחרב והנה הוא קושר ומורד עליך.

בקרב בית ישראל -
כי לא דבר הדבריו בסתר אלא בגלוי ברבים.

לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו -
לא יוכלו אנשי הארץ לסבול את כל דבריו שמדבר רעה על ישראל.

[ז, יא]
כי כה, ימות ירבעם -
והוא לא אמר שירבעם ימות בחרב ולא ראינו זה שירבעם מת בחרב אלא בית ירבעם אמר, אלא שאמציה שנה הדבר לרעה כדי שימיתהו ירבעם ושלח לו כי על ירבעם עצמו אמר שימות בחרב להגדיל קצפו עליו וירבעם לא קבל לשונו הרע ולא הרע לעמוס על זה, כמו שכתבנו בתחלת ספר הושע.

[ז, יב]
ויאמר אמציה -
כיון שראה שלא קבל ירבעם דבריו להמית עמוס, אמר לו אמציה שיברח לו אל ארץ יהודה שלא ינבא עוד במלכות ירבעם שהיא ארץ עשרת השבטים כל שכן בבית מלכותו שהוא בית אל, ואע"פ ששמרון היתה עיר המלוכה למלכי ישראל וגם ליהוא ולבניו כמו שכתוב, אפשר כי בעבור שהיו דבקים בחטאות ירבעם בן נבט שהם עבודת העגלים בבית אל ובדן עשו מלכי ישראל ארמון מלך בבית אל, לפי שהיו תדירים לבא שם לעבוד ובבית אל היו יותר רגילים לפי שהיה קרוב לשמרון יותר מדן, כי דן היא בקצה א"י וכן ירבעם בבית אל היה עיקר עבודתו כמו שכתוב במלכים: כן עשה בבית אל ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל, כמו שפירש בפירוש מלכים, כי המקום ההוא היה נבחר מזמן יעקב אבינו וחשבו כי עבודתם בזה המקום תהיה מקובלת יותר משאר מקומות ותהיה כמו ירושלם, שהרי אמר יעקב אבינו: יהיה בית אלהים.

ואכל שם לחם -
לפי שנביאי השקר היו מתנבאים לעם בפתותי לחם ובכוסות של יין או שכר, אמר לו שיעשה הוא כן, שילך וינבא בארץ יהודה כי שם יאכילוהו לחם אם ינבא רעת מלכי ישראל.

[ז, יג]
ובית אל -
מבואר הוא.

[ז, יד]
ויען עמוס, לא נביא אנכי -
לא הייתי נביא מנעורי וגם לא בן נביא אנכי שלמדני דרכי הנבואות.

כי בוקר אנכי -
לא היתה זאת מלאכתי כי בוקר הייתי הולך אחרי בקרי וצאני כמו שאמר אשר היה בנוקדים ועשיר אנכי ואיני צריך ללחם שיתנו לי כמו שתאמר.

בולס -
יש מפרשים:
כמו בולש בשין מתרגום ויחפש ובלש כלומר לוקט שקמים למאכל בקריו.
או פירושו: מערב השקמים עם דברים אחרים לצורך בקריו.

ובדברי רז"ל:

דבר מעורב יקרא בלוס, כמו שאמר שכן עני אוכל פיתו מעיסה בלושה, פירוש שנילוש הקמח והסובין והמורסן ביחד, לפיכך מצטרפין הסובין והמורסן עם הקמח לשעור חלה ושקמים הוא מין ממיני התאנים.

ויונתן תירגם:

ארי מרי גיתי וגו'.

אנכי -
שלשתן מלעיל הטעם בנו"ן.

[ז, טו]
ויקחני ה' -
לא הנחתי מלאכתי ברצוני כי האל יתברך לקחני מאחרי הצאן שהייתי הולך אחריהן ורועה אותן והוא השרה רוח נבואתו עלי והכריחני להנבא ואיך תאמר לי שלא אנבא והוא אמר לי שאנבא על ירבעם ועל מלכותו?!

[ז, טז]
ועתה שמע דבר ה' -
כי גם עליך בפרט אני מתנבא.

ולא תטיף על בית ישחק -
כמו שאמר ונשמו במות ישחק ועל מלכות ירבעם נבאתי שהם עושים במות לפסילים ואתה אומר שלא אנבא עליהם בארצם?!
האל יתברך שלחני ולא אמנע בעבור דבריך ואתה שתמנעני מלהנבא, שמע שהאל יתברך דבר עליך רעה וזהו אשתך בעיר תזנה טרם גלותכם תזנה אשתך בעודה בעיר, תזנה עם האויב הבא על העיר ואין זה כמו נשים בציון ענו, כי העינוי הוא שלא ברצון האשה והזנות ברצון האשה וכל זה בעונש אמציה שתזנה אשתו לעיניו ובניו ובנותיו יפלו בחרב לפניו והוא יגלה וימות על אדמה טמאה, וכל זה בעבור בזותו נבואת האל יתברך מצורף אל שאר עונותיו שהיה עובד עכו"ם ושאר עונות והאויבים היו הורגים הבנות והבנים הקטנים שלא יוכלו ללכת ברגליהם. לפיכך אמר: בניך ובנותיך בחרב יפלו, והגדולים היו מוגלים זולתי אותם שהיו נלחמים שהיו הורגים אותם האויבים בהתגברם עליהם.

ואדמתך בחבל תחלק -
שחלקוה ביניהם האויבים הבאים לגור בארצם עם שאר האומות והם הגוים שהביא שם מלך אשור ויושב אותם בערי שמרון.

ולא תטיף -
ולא תדבר וכן היה מטיף אל העם הזה אל תטיפו יטופון.

ויונתן תרגם:

לא תליף.

[ז, יז]
לכן -
מבואר הוא: