[ח, א]
כה הראני, כלוב קיץ -
סל מלא פירות הקיץ.

[ח, ב]
ויאמר -
בא לפרש לו מה היה מראה הנבואה בפירות הקיץ, רוצה לומר הקץ, להודיעו כי בא הקץ עליהם להגלותם מארצם כמו פירות הקיץ שהגיע קץ בשולם ולוקטים אותם מהעץ ואוכלים מהם ומיבשים מהם, כן בא קץ ישראל להסיעם ממקומם וקץ הקיץ אפשר שהם ענין אחד ושרש אחד.

עבור לו -
כמו שפירשנו עבור לו על פשעיו.

[ח, ג]
והילילו שירות היכל -
השירות והזמירות שהיו מזמרים בהיכליהם יהפכו להם ליללה.
ואמר על השירות והילילו רוצה לומר יהפכו להם יללה ועל הלשון הזה נאמר: ולפניו תדוץ דאבה.

רב הפגר בכל מקום השליך הס -
בכל מקום שישליכו הפגרים המתים יאמר אחד לחבירו מן המשליכים הס, כלומר נשתוק ולא נצעק ונצדיק עלינו את הדין כמו שפירשנו למעלה.

ויונתן תרגם:

בכל אתר יימר דמי ושתיק,

כמו שתרגם למעלה.

[ח, ד]
שמעו זאת השואפים אביון -
ענין בליעה כמו: שאפני אנוש ושאף צמים חילם ופירש כאלו בולעים אותו כשלוקחים ממונו במרמה ובאונאה והם העשירים אוצרי הפירות.

ולשבית ענוי ארץ -
כמו ולהשבית וכן לשמיד מעזניה כמו להשמיד ופירוש הם חושבים לבטלם מן העולם שלוקחים מה שלהם במרמה ובעולה.

עניי ארץ -
ענוי כתיב, והעניים ברוב הם ענוים.

[ח, ה]
לאמר, החדש -
חדש הקציר שימצאו העניים מה יאכלו בשדות ואחר כן יבאו לידינו לקנות שבר.

והשבת ונפתחה בר -
וכשיעבור החדש ויבואו העניים לקנות ידחו אותם לשבת אחרת ואומר יעבור זה השבוע ובשבוע האחר נפתח אוצר הבר ונמכור ודוחים אותם כן עד שתתייקר התבואה וימכרו לרצונם שבת שבוע כמו שבע שבתות תמימות תהיינה.

ויונתן פירש:
החדש חדש העיבור ופירש השבת שמטה, שתרגם:

דאמרין אימתי ימטי ירח עיבורא ונזבין עיבורא ושמיטתא ונפתח אוצרין,

לפי ששנת העיבור מתארכת השנה ומיקרת התבואה וכן שנת השמטה שאינם זורעים מתיקרת התבואה ואוצרי פירות מתאוים שנת היוקר.

ונשבירה -
ונמכור כי מוכר התבואה יקרא משביר כמו המשביר לכל עם הארץ אוכל בכסף תשבירני והתבואה נקראת שבר, לפי ששוברת הרעב וכן אמר: שבר רעבון בתיכם על דרך: ישברו פראים צמאם.

להקטין איפה -
מקטינים האיפה שמוכרים בה ומגדילים השקל, שלוקחים שאסף במשקל גדול מלוקחי התבואה והאבן ששוקלים בה את הכסף מגדילים אותה.

ועוד מעותים המאזנים שהם מאזני מרמה אחר שיעותו אותם וכן ובגדי ערומים תפשיט וכן וטחני קמח והדומים להם הנה כי בשלשה פנים מרמים את העניים במכרם להם התבואה.

[ח, ו]
לקנות -
הם מתנכלים אליהם במה שיעשו להם שיקנו אותם, כלומר שיקנו שדותיהם וכרמיהם בדמים קלים לרוב דחקם והם מביאים אותם לזה הדוחק במרמותיהם, גם חושבים לקנותם הם עצמם לעבדים, כמו שאמר: כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך.

ואביון בעבור נעלים -
אפילו בעבור נעלים שהוא דבר קל חושבים לקנותם בנכליהם אשר ינכלו.

ויונתן תרגם:
בעבור נעלים בדיל דיחסנון וכבר כתבנו פירושו למעלה.

ומפל בר נשביר -
ואומרים גם הם אפילו מפל בר נשביר להם בעת היוקר שאין דרך למוכרו בשאר עתים ומפל בר הוא מה שנופל תחת הכברה כשכוברין החטה שהוא פסולת החטה ולא יאכלוהו בני אדם אלא מאכילים אותו לעופות הגדלים בבית, אלא אם כן הוא יוקר גדול שאוכלים אותו העניים מרוב הדוחק.

[ח, ז]
נשבע ה' בגאון יעקב -
ר"ל כמו: בי נשבעתי וכמו שאמר למעלה בנפשו והוא יתברך הוא גאון יעקב.
או ר"ל גאון יעקב - בהמ"ק כמו את גאון יעקב אשר אהב סלה.
וכן אמר למעלה מתאב אנכי את גאון יעקב ובית המקדש הוא גאון יעקב כי שם שכן הכבוד ונשבע בכבודו אשר השכין ביעקב, והם בעונותיהם סילקוהו ממנו.

[ח, ח]
העל זאת לא תרגז הארץ -
אם על זאת הרעה לא תרגז הארץ?!
דין הוא שתרגז הארץ ממקומה ותהפך.

ואבל -
וישחת כל יושב בה כי מי יוכל לסבל חמס גדול כזה וכמו שנשחתה הארץ במבול מפני החמס ונהפכו סדום ועמורה מפני החמס, כן ראוי שתשחת הארץ הזאת מפני החמס הזה.

ועלתה כאר כלה, ונגרשה ונשקעה כיאור מצרים -
דין הוא שתעלה כולה מים כמו היאור ממצרים שעולה ומתגבר ומתפשט על כל הארץ, כאר כמו כיאור וכן אמר למטה בשנותו הפסוק: ועלתה כיאור כלה.

ונגרשה -
שתהיה נגרשת ממקומה ויכסוה מים ותהיה נשקעת בתוך המים כיאור מצרים שמכסה היבשה בצאתו, כי כשתרעש הארץ רעש גדול מקום פתיחתה ימלא מים ויגברו המים עד שיכסו המקום ההוא.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

ונגרשה ונשקעה יצאו בגולה ממקום שבתם כצאת היאור ממקומו והוא שוקע בחפירות ובגבים שחופרים סביבותיו וכן ישקעו הם בגלות.

ויונתן תירגם:

ויסק עלה מלך וגו'.

ונשקעה -
ונשקה כתיב והכתיב ענין משקה כמו: כי כלה משקה רוצה לומר שתהיה כלה מים, והקרי ונשקעה הוא מבואר יותר שתהיה שקועה בתוך המים.

[ח, ט]
והיה ביום ההוא -
ביום חרבן הארץ.

והבאתי השמש בצהרים -
משל על רוב הצרה שתהיה להם על דרך שאמר: וקדר עליהם היום.

[ח, י]
והפכתי, ושמתיה כאבל יחיד -
אשים הארץ לאבל גדול כאב המתאבל על בנו יחידו שהוא אבל גדול לו, וכן יתאבלו יושבי הארץ אבל כבד מאד.

ואחריתה כיום מר -
כפל הענין במלות שונות כי אבל היחיד הוא יום מר.

[ח, יא]
הנה ימים באים -
לפי שהם מאסו בנבואת האל יתברך כמו שאמר למעלה לא תנבא ולא תטיף אמר כי עוד יבאו ימים שיתאוו לנבואת האל יתברך ולא ימצאו והם כל ימי בית שני אחר נבואת מלאכי הנביא כי בו פסקה הנבואה וכן כל ימי הגלות הזה.

והשלחתי רעב בארץ -
בארץ ישראל שיהיה להם זה הרעב וזה הצמא כמו האדם הרעב שמשוטט לבקש לחם וכמו האדם הצמא שהוא מחפש למצא מים כן ישוטטו ישראל אחר שתפסק הנבואה לבקש דבר ה' שהוא הנבואה ולא ימצאו וזה כל ימי בית שני וכל ימי זה הגלות.

[ח, יב]
ונעו מים עד ים -
פירש החכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל:

מים הדרומי שהוא ים סוף עד ים הגדול שהוא מערב ארץ ישראל ומצפון ועד מזרח, והנה זכר ארבע הרוחות והנה בארץ ישראל לא ימצאו דברי הנבואה כל שכן חוצה לארץ ובימי הגלות.

[ח, יג]
ביום ההוא תתעלפנה -
ענין עייפות ויגיעת הנפש עד שלא יוכל האדם לעמוד על עצמו וכמעט תצא רוחו וכן ותך השמש על ראש יונה ויתעלף.

ובדברי רבותינו ז"ל:

שמא יתעלפה.

הבתולות היפות והבחורים בצמא -
אפילו הבתולות והבחורים שדרכם להתעסק בתענוגי העולם יצמאו על דבר ה' לשמעו לאורך הימים שיפסק מהם יתאוו אליו מאד.

[ח, יד]
הנשבעים באשמת שמרון -
כמו שמואסים היום דבר ה' ונשבעים באשמת שמרון וחי אלהיך דן תחת חי ה' כן יתאוו לו עוד ולא ימצאוהו ואשמת שמרון הוא העגל אשר בבית אל ותולה אותו בשמרון, כי ראש מלכות אפרים שמרון והמלכים הם המחזיקים בעבודת העגלים והעם אחריהם כמו שפירשנו למעלה.

ואמרו חי אלהיך דן -
ויאמרו כנשבעים אחד לחברו חי אלהיך אשר בדן והוא העגל כי האחד היה בדן והיו נשבעים באותו שבבית אל ובאותו אשר בדן.

וחי דרך באר שבע -
כי מבאר שבע שהוא סוף התחום היו הולכים אל העגל אשר בדן שהוא בסוף התחום האחר כמו שכתוב מדן ועד באר שבע ומרוב שהיו דבקים בעבודת העגלים היו חושבים שיהיו מקבלים שכר טוב אם ילכו מלעבוד אותו אשר בדן, כמו שכתוב וילכו העם לפני האחד עד דן והיו נשבעים חי אותו שהלכנו אליו דרך באר שבע.

ונפלו -
אותם שעושין כן יפלו ולא יקומו עוד.

ויונתן תרגם:

דמקיימין וגומר,

תרגם דרך: כמו והודעת להם את הדרך: