פרק א, א
אשר היה בנוקדים. תרגום יונתן: דהוה מרי גיתין כמו ומישע מלך מואב היה נוקד (מלכ"ב ג). שנתים לפני הרעש. שנתים קודם שנתנגע עוזיה יום שנתנבא ישעיה, שנאמר וינועו אמות הסיפים (ישעיה ו) ואומר כאשר נסתם מפני הרעש וגו' (זכריה יד).

פרק א, ב
מציון ישאג. מבית קדשי הקדשים הדיבור יוצא. ואבלו נאות הרועים. ויצדון מדורי מלכיא ויחרוב תקיף כרכיהון.

פרק א, ג
על שלשה פשעי וגו'. דכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב לג) ואם יותר (לא) יוותר וכאן כך הוא כבר נהגתי עמהם במדותי לוותר להם על ג' פעמים ואם יש יותר כל שכן שיש בכלל המרובה המועט. ועל ארבעה לא אשיבנו. על פשע רביעי אין עלי עוד להשיבו ריקם מלהשיב לו גמול, וכל שכן שיש לו פשעים הרבה עתה את זה אפקוד עליהם אשר דשו יושבי גלעד הסמוכין להם. בחרוצות הברזל. תרגם יונתן: במוריגא דפרזלא והוא כעין שופינ"א שקורין לימ"א שעשוי חרוצים חרוצים, ורודים בהם בני אדם ביסורים ובהם מחתכין את קשי התבואה לעשותן תבן.

פרק א, ד
חזאל ובן הדד. מלכי ארם וראש ארם דמשק.

פרק א, ה
בקעת און. מקום הוא בארם. ותומך שבט. ועביד שולטן כמו לא יסור שבט (בראשית מט) על שם שהמושל רודה את העם במקלות. מבית עדן. מקום. קירה. מקום ושם הגלם סנחריב בימי אחז שנאמר ויעל דמשק ויתפשם ויגלה את ארם קירה (מלכ"ב טז) כל הפורענות שנתנבאו נביאי ישראל לבא חרב על האומות נביאים שהיו קודם סנחריב כגון ישעיה ועמוס נבאו על חרב סנחריב, וירמיה ויחזקאל נבאו על חרב נבוכדנצר.

פרק א, ו
עזה. מפלשתים היתה. גלות שלמה. גלות ישראל שתהא הגלות שלימה שלא ימלט איש שהיו עומדים על הדרכים ותופשין הנמלטים ומסגירין אותם וכן עשו אנשי צור וכן לארבע רוחות בחורבן בית שני כמו שמפורש באגדת האזינו עזה מן הדרום צור מן הצפון דמשק מן המזרח ערביים מן המערב, שנאמר (ישעיה כא) משא בערב ביער בערב תלינו אורחת דדנים.

פרק א, ח
אשדוד אשקלון עקרון. סרני פלשתים הם. והשיבותי ידי. אכה ואשנה.

פרק א, ט
ולא זכרו ברית אחים. אשר היה בין חירם ובין שלמה שנאמר ויכרתו ברית שניהם (מלכ"א ה) והיו קורין זה לזה אחי, שנאמר (שם ט): מה הערים אשר נתת לי אחי.

פרק א, יא
על רדפו בחרב אחיו. שנאמר (במדבר כ): פן בחרב אצא לקראתך וגם עודנו טורף אפו ושומר עברתו ולא חזר בו. ויטרוף לעד אפו. החזיק בה ולא הניחה.

פרק א, יב
ארמנות בצרה. בין מואב ובין אדום היא ומארץ מואב ונמשכה אחר אדום והיא העמידה לו מלך במות מלך הראשון, שנאמר: יובב בן זרח מבצרה (בראשית לז).

פרק א, יג
בקעם הרות הגלעד. השחיתו אותה וגם הרותיהם בקעו שלא ישאר יורש שיערער על הנחלה. וכן אומר (בירמיה מט) לבני עמון כה אמר ה' הבנים אין לישראל אם יורש אין לו מדוע ירש מלכם.