פרק ב, א
על שרפו עצמות וגו'. פעם אחת נפל מלך אדום ביד מלך מואב ושרפו עצמותיו וטחום בקירות הבית, ותבע הקב"ה אונאת המלך שנהגו בו בזיון.

פרק ב, ב
הקריות. שם מקום כמה דאת אמר: (שם מח) על קריות ועל בצרה. בשאון. קול המון מלחמה.

פרק ב, ו
על מכרם בכסף צדיק. הדיינין היו מוכרים את מי שהיה זכאי בדין בכסף שוחד שהיו מקבלים מיד בעל דינו. ואביון בעבור נעלים. תרגם יונתן: בשני מקומות (לקמן ה ח פ"ו) בדיל דיחסנון, ואומר אני שכך פירושו מטין משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיינין, וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים כדי לגדור ולנעול כל שדותיו יחד ולא יפסיק ביניהם.

פרק ב, ז
השואפים על עפר ארץ. על עפר ארץ שהם הולכים עליהם כל שאפם וכל מחשבתם בראש דלים הוא איך יגזלו אותם ויטלו את שלהם, שאיפה גולושי"ר בלע"ז. ודרך ענוים יטו וגו'. החלשים נוטים מדרכם והולכין דרך עקלתון מפני יראתם כמה דאת אמר (איוב כד): יטו אביונים מדרך. אל הנערה. המאורסה.

פרק ב, ח
ועל בגדים חבולים יטו. תרגם יונתן: על מטות שוויין דמשכון מסתתרין זוקפין מלוה על העניים וממשכנים אותם ועושים בגדיהם מצעות ומסובין עליהם בהטייה בעת סעודתם.. יטו. לשון מסיבה שכל מסיבת סעודה בהטייה היא שהוא נסמך על שמאלו. ויין ענושים. שעונשים אותם ממון ושותים בו יין. בית אלהיהם. בבית עבודה זרה שהיתה להם אצל מזבח

פרק ב, ט
כאלונים. קיישנ"ש בלע"ז. ואשמיד פריו ממעל. שרים העליונים. ושרשיו מתחת. שרים התחתונים. דבר אחר: הצרעה היתה מסמא עיניהם מלמעלה ומסרסתן מלמטן.

פרק ב, יא
לנזרים. תרגם יונתן: למלפין שהיו פרושין מדרכי עם הארץ ועוסקים בתורה, אין נזירה בכל מקום אלא לשון פרישה. האף אין זאת. בתמיה כלומר כלום אתם יכולים להכחיש את זאת.

פרק ב, יב
ותשקו את הנזירים יין. שלא יורו אתכם שהשיכור אסור להורות, ותשקו את הנזירים יין, תרגם יונתן: ואטעיתון ית מלפיכון בחמרא. לא תנבאו. לעמוס צוה כן אמציה כהן בית אל חוזה ברח לך אל ארץ יהודה (לקמן ז).

פרק ב, יג
מעיק. תרגום של מציק. תחתיכם. את חנייתכם. תעיק העגלה. מכובד משא שעליה.

פרק ב, טו
וקל ברגליו לא ימלט. את נפשו.

פרק ב, טז
ערום ינוס וגו'. ערטילאי בלא כלי זיין.