פרק ג, ב
רק אתכם ידעתי. אהבתי ואתם פשעתם בי על כן וגו', ורבותינו דרשוהו לצד אחר במסכת עבודה זרה.

פרק ג, ג
הילכו שנים יחדיו. שאתם אומרים לנביאים לא תנבאו כלום הנביאים מתנבאים מלבם אלא אם כן נצטוו כלום דברים נעשים אלא ע"פ דרכם. בלתי אם נועדו. אלא אם כן קבעו מועד ללכת יחדיו למקום פלוני.

פרק ג, ד
הישאג אריה ביער וטרף אין לו. כשאריה אוחז טרף דרכו לשאוג ואינו שואג אלא אם כן לכד, וכן הוא אומר (ישעיה ה) ישאג ככפירים וינהום ויאחז טרף, וכן (שם לא) כאשר יהגה הכפיר והאריה על טרפו. הישאג אריה. הוא נבוכדנאצר. דבר אחר: הנביאים מדמין את רוח הקודש הבא עליהם לשאגת אריה כמו שאמרו למטה אריה שאג מי לא יירא, וכאן זה פירוש הדוגמא היבא רוח הקודש בפי הנביאים לדבר דבר מאת הקב"ה לרעה אלא אם כן הפורענות נגזר מלפניו, זהו הטרף, היתן הקב"ה קולו לדבר קשה בלתי אם לכד אתכם במוקש עון.

פרק ג, ה
התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה. בפח שנפלה עליו ומוקש אין לה. היעלה פח מן האדמה. ממקום שהוטל שם אלא אם כן נאחז בו העוף, כשהוא רוצה לברוח עוקר את הפח ומעלהו ממקומו מעט ואותה שעה כבר נלכד. התפול צפור על פח. ואין הפח מכשילה, כלומר וכי אפשר שאתם עוברים עבירות ולא יהיה לכם למוקש. היעלה פח וגו'. כך היעלה עונותיכם למעלה ולא ילכדו אתכם.

פרק ג, ו
אם יתקע שופר. שהצופה רואה גייסות באים בעיר ותוקע בשופר להזהיר את העם אין אלו אלא דברי משל ודמיון. אם יתקע שופר בעיר. כך היה לכם להיות חרדים אל דברי הנביאים שהם צופים לכם למלט אתכם מן הרעה שלא תבא וכשתבא לכם הרעה הלא תדעו כי הקב"ה עושה לכם על שלא נזהרתם בנביאיו.

פרק ג, ז
כי לא יעשה ה' וגו' כי אם גלה סודו. אותו סוד אל עבדיו הנביאים.

פרק ג, ח
אריה שאג מי לא יירא. כך הקב"ה דבר אל הנביאים להנבא מי לא ינבא.

פרק ג, ט
השמיעו. אתם בני פלשתים ובני מצרים והכריזו זאת ואמרו בארמנותיכם שיאספו על הרי שומרון לראות מעל ההרים בתוך העיר את דרכם הרעה.

פרק ג, י
נכוחה. ישרה. חמס ושוד. ממון של גזל.

פרק ג, יא
צר וסביב הארץ. הצר מוכן לבא וסביב לארץ הזאת יבא.

פרק ג, יב
כאשר יציל הרועה. דבר מועט. בדל אוזן. חסחוס דאידן. כן ינצלו בני ישראל. מתי מעט. בפאת מטה ובדמשק ערש. תרגם יונתן: בתקוף שולטן ועל דמשק רחיצין, ואומר אני שפתרון התרגום לפי שבימי יהואחז בן יהוא כתיב (מלכ"ב יג) כי אבדם מלך ארם וירבעם בן בנו הושיעם במקצת שנאמר (שם יד) ולא דבר ה' למחות את שם ישראל ויושיעם ביד ירבעם וגו' (שם) הוא השיב את גבול ישראל וזהו בפאת מטה פנת הבית היא חזקו של בית לכן תרגם בתקוף שולטן של ירבעם ועמוס נתנבא בימי ירבעם, ועוד נבא שסופן להסמך על מלכי ארם וכן עשו בימי פקח בן רמליהו שנתחבר עם רצין וזהו ובדמשק ערש עיקר מנוחתם ומבטחם תהי על דמשק. ורבותינו אמרו בסדר עולם ר' נהוראי אומר משום רבי יהושע אלו עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו מלך יהודה ועל יהודה ופלטו עמהם. בפאת מטה. מלמד שלא נשתייר מהם אלא א' משמונה שבהם ושאר ערש היכן הוא בדמשק, לקיים מה שנאמר (לקמן ה') והגליתי אתכם מהלאה לדמשק ושמעתי משמו של ר' מנחם זצ"ל שהיה מפרש זו א' משמונה שלא נאמר פאת אלא בפאת מטה במקצתה בא' משתי רוחות של פאה והיא שמינית של מטה שהרי ארבע פאות יש ושתי רוחות לפאה. דבר אחר: מצאתי בדברי ר' מאיר זצ"ל בפאת מטה בעון אחזיה בן אחאב ששלח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון האחיה מחלי זה (מלכ"ב א), ובדמשק ערש בן הדד מלך ארם שלח לדרוש באלהי ישראל (שם ח').

פרק ג, טו
בית החורף על בית הקיץ. מתוך שהיו מעונגים היו בונים להם העשירים שתי בתים אחד לחורף ואחד לקיץ. בתי השן. דמכבשין בשן דפילא.