פרק ה, ב
בתולת ישראל. משיגלו בימי הושע בן אלה (מלכ"ב טז) לא יעמוד עוד מלך מעשרת השבטים. נטשה על אדמתה. כל דבר המושלך ומוטל ונופץ על השדה קורהו נטישה.

פרק ה, ג
היוצאת אלף. המוציאה אלף איש.

פרק ה, ד
דרשוני וחיו. עלו לרגל לשלם נדריכם בירושלים.

פרק ה, ה
ואל תדרשו בית אל ובאר שבע לא תעבורו. לא נאמר כאן אל תבואו ואל תדרשו אלא אל תעבורו, למדנו שלא היתה שם עבודת אלילים אלא כל זמן שהיה א' מבני עשרת השבטים יוצא לדרוש ולא עבר את באר שבע עודנו יכול לפנות לבית המקדש לירושלים ומשעבר את באר שבע הוא הדרך לעגל בית אל או לעגל שבדן, וכן הוא במקום אחר (לקמן ח) חי אלהיך דן וחי וגו' ותדע שגזר הכתוב גזירת פורענות על גלגל ובית אל ולא גזר על באר שבע. הגלגל גלה יגלה. לפי שמו קללתו וכן בית אל יש עיר שסמוכה לה ששמה בית און בספר (שופטים ז). יהיה לאון. יהון ללמא והוא תרגום של הבל וזה דוגמת לאם גלעד און אך שוא היו (הושע יב).

פרק ה, ו
פן יצלח כאש. פן תעלה חמתו כאש לבית יוסף. בית יוסף. כמו לבית יוסף.

פרק ה, ז
ההופכים ללענה משפט. ואינם זוכרין הפיכותי שאני הופך לבקר צלמות יש ששרויין עתה בחשך ואני מאיר להם.

פרק ה, ח
ויום לילה החשיך. ויש ששעתו עומדת לו כאור היום ואני מחשיכו ללילה. הקורא למי הים. יונתן תרגם: דאמר לכנשא משריין סגיאין כמי ימא ומבדר להון על אפי ארעא. רבותינו פירשו על דור אנוש שהציף עליהם את מי אוקינוס. ה' שמו. לו היה לכם לעבוד והוא היה מגביר אתכם על שונאיכם.

פרק ה, ט
המבליג. המגביר כמו ואבליגה מעט (איוב י), מבליגיתי עלי יגון (ירמיה ח). שוד. אדם שדוד וחלש דמגבר חלשין על תקיפין ובזוזין על כרכי תקיפין משליט.

פרק ה, י
שנאו בשער מוכיח. אתם לא יראתם מפניו ומפני נביאיו ושנאתם את המוכיחים אתכם בשערי בתי דינא.

פרק ה, יא
בושסכם. כמו בוססכם על דל שאתם רומסין ורופסים על ראשו כמו בוססו את חלקתי (שם יב). ומשאת בר תקחו. זקיפת מלווה שהפקעתם עליהם השערים למכור להם תבואה בריבית כדי ליטול נחלתם מהם, לפיכך בתים וכרמים אשר בניתם ונטעתם על אותן הנחלות לא יתקיימו בידכם, ומשאת לשון משא שמכבידים עליהם. כרמי חמד. כרמי חמדה.

פרק ה, יב
צוררי צדיק. מעיקין ליה לזכאה. בשער הטו. בשערי בתי דיניכם הטו משפט אביונים.

פרק ה, יג
המשכיל. מי שהוא חכם ידום בבא הרעה ולא יהרהר אחר מידת הדין, שהרי כל אלה עשו. כי עת רעה היא. עת המזומנת לקבל רעתם.

פרק ה, יד
ויהי כן וגו'. אם זאת תעשו אז יהי המקום עמכם כאשר אמרתם בלבבכם שתתקיים לכם גדולתכם.

פרק ה, טו
שארית יוסף. כל ישראל נקראין על שמו לפי שכלכל אותם.

פרק ה, טז
הו הו. לשון צעקה. וקראו איכר אל אבל. יפגעו שיירות האיכרים החורשים בשדות בקול מספד האבלים הצועקים בחוצות. ומספד אל יודעי נהי. ועביד מספדא יערע בדעביד אילייא ואינו אלא לשון כפול כמו משפטי ודיני (תהלים ט).

פרק ה, יח
הוי המתאוים וגו'. האומרים ימהר יחישה מעשהו (ישעיה ה). למה זה לכם וגומר. משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאורה כדאיתא בחלק.

פרק ה, כא
בעצרותיכם. קורבן כנישתכון כשאתם קוראים עצרת.

פרק ה, כב
ושלם מריאיכם. ושלמי פטומיכון בהמות מפוטמות.

פרק ה, כג
הסר מעלי המון שריך. שהלוים משוררים על הדוכן אחרי שאתם חמסנים ומעוותי משפט.

פרק ה, כד
ויגל כמים משפט. וזאת תעשו וארצה לכם המשפט אשר כבשתם והסתרתם יגולה וישטף ביניכם כמים נובעים. וצדקה. תגלה כנחל איתן.

פרק ה, כה
הזבחים ומנחה. וכי לזבחים ומנחות רצוני והלא במדבר לא דברתי את אבותיכם להקריב לי זבחים, אני אמרתי אדם כי יקריב (ויקרא א) כשירצה להקריב ואומר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו (במדבר ט), מגיד שלא עשו ישראל במדבר אלא אותו פסח לבדו.

פרק ה, כו
ונשאתם את סכות מלככם. חוזר לענין הפורעניות שלמעלה חשך להם יום ה' ולא אור, ונשאתם בגולה עמכם את גלוליכם, וירכיבום האויבים על צואריכם לשאת עמכם בגולה. סכות כיון כוכב. שמות עכו"ם הן.

פרק ה, כז
והגלתי אתכם מהלאה לדמשק. כלומר לא לשכנותיכם תגלו כאשר עד הנה שנמסרתם ביד מלכי ארם ולא היו שובים אתכם למקום רחוק אלא עד דמשק, ומעתה ביד סנחרב אמסור אתכם והוא יגלה אתכם למרחוק.