פרק ז, א
כה הראני. פורענות שהיה רוצה להביא גובאי. בתחלת עלות הלקש. לשון מלקוש שהתבואה עולה בקנה שלה. והנה לקש. היה צומח אחרי גיזי המלך אחר שגזזו תבואת המלך עד שלא עלתה בקנה היו גוזזין אותה שחת להאכיל לבהמות, וכן תרגם יונתן: דאיתגזיזת שיחתא דמלכא, ולשון משנה היא קוצר לשחת ומאכיל לבהמה.

פרק ז, ב
והיה אם כלה. כאשר כלה לאכול. את עשב הארץ. באותה שדה. ואמר אדני ה' סלח נא. ואל תשחת הארץ. מי יקום יעקב. מאן יקום ויבעי על חטאיהון. כי קטן. ארי מטלטלין.

פרק ז, ג
נחם על זאת. נתרצה בתפלתו ונעתר לי.

פרק ז, ד
הראני. עוד פורענות להביא עליכם. והנה קורא. את פמליא שלו. לריב. אתכם בפורענות דליקת אש. החלק. חלקת השדה.

פרק ז, ז
על חומת אנך. על שורא דדינא וכן פתר דונש, אנך לשון ערבי חוט קו המשקולת העופרת אשר בה יביט בונה החומה ליישר הדימוס אף כאן הוא לשון קו משקולת משפט.

פרק ז, ח
הנני שם אנך. הנני שופט אותם בקו שורת הדין. עבור לו. להמתין להם על פשעיהם.

פרק ז, ט
ומקדשי ישראל. הוא בית אל, שנאמר כי מקדש מלך הוא. על בית ירבעם. בן יואש.

פרק ז, י
כהן בית אל. כומר לעכו"ם שלו.

פרק ז, יא
בחרב ימות ירבעם. והוא לא אמר כן אלא וקמתי על בית ירבעם והוא בנו זכריה שהרגו שלום בן יבש (מלכ"ב טו).

פרק ז, יב
חוזה. אתה שמתנבא עתידות. לך ברח לך אל ארץ יהודה. ששם מקדשו של הקב"ה שאתה מתנבא בשמו. ואכל שם לחם. לשון בזיון אמר לו שם יתנו לך פתיתי לחם בשכר שתתנבא להם.

פרק ז, יג
ובית אל לא תוסיף עוד להנבא. שאין מזכירין כאן אלא שם עכו"ם.

פרק ז, יד
לא נביא אנכי. איני מנביאי שקר שלכם הנוטלים שכרם להנבא איני צריך לכל זאת ולא נהגתי כך אני שאני עשיר ובעל מקנה ונכסים, כמו שתרגם יונתן: ארי מרי גיתי אנא ושקמין אית לי בשפלתא. בוקר אנכי. רועה בקר. ובולס שקמים. מחפש בשקמים לראות איזה עתו לקוץ כדי להוסיף ענפים ואיזה ראוי לקורות, שכן דרך שקוצצין בתולות השקמה ובולס כמו ובולש אלא שעמוס מגמגם בלשונו, שכך אמרו למה נקרא שמו עמוס שהיה עמוס בלשונו, וישראל קוראים אותו פסילוס כדאיתא בפסיקתא.

פרק ז, טז
ולא תטיף. לשון נבואה הוא והרבה יש במקרא הטף אל דרום (יחזקאל כ"א).