רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו' -
משתבח להו ר' אבהו למינאי ברב ספרא דאדם גדול הוא, שבקו ליה מיכסא דתליסר שנין.
יומא חד אשכחה, אמרו: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו'.
מאן דאית ליה סוסיא ברחמיה מסיק ליה?
אישתיק ולא אמר להו ולא מידי, רמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה.
אתא ר' אבהו אשכחינהו, אמר להו: אמאי קמצעריתו ליה?
אמר ליה: ולאו אמרת לן דאדם גדול הוא?
אמר: אימור דאמרית לכון בתנויי, בקראי מי אמרית?
א"ל: ומה שנא אתון דידעתון?
א"ל: אנן דשכיחי גבייכו רמינן אנשפין ומעיינין בקראי, אינהו לא מעייני בהו.
אמרו ליה: אימר את!
אמר להם: אמשול לך משל, למה הדבר דומה?
לאחד שהיה נושה בשני בני אדם, אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, שונאו נפרע ממנו בבת אחת.

אם יתקע שופר -
משל למדינה שהיתה משובשת בגיייסות והיה שם זקן אחד והיה מזהיר לכל בני המדינה, כל מי שהיה שומע קולו היה ניצול ומי שלא שמע לו היו הגייסות הורגין אותו.
כך כתיב: בן אדם צופה נתתיך באמרי לרשע מות תמות וגו'.
כך: אם יתקע שופר בעיר - בראש השנה.

ועם לא יחרדו -
אלו ישראל.

אם יהיה רעה בעיר וה' לא עשה -
אין הקב"ה חפץ במיתתן, שנאמר: כי לא אחפוץ במות המת.

(א) כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' -
זה יוסף, ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עושה וגו'.

דבר אחר:
זה דניאל, אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי.

דבר אחר:
זה אלישע, והראני ה' כי מות וגו'.

דבר אחר:
אלו החכמים.
דתנינן:

בארבעה פרקים הדבר מתרבה.

דבר אחר:
זה אליהו, ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך.

דבר אחר:
זה אחיה השלוני, הנה אשת ירבעם.

דבר אחר:
זה שמואל, וה' שגלה את אזן שמואל כעת מחר אשלח אליך איש.

בתחלה היה סוד ה' ליראיו, שנאמר: סוד ה' ליראיו.
ואח"כ לישרים, שנאמר: ואת ישרים סודו.
ואח"כ לנביאים, (א) כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו'.
אמר הקב"ה: אברהם זה נביא הוא, שנאמר: השב אשת האיש כי נביא הוא ואיני מגלה לו?! וה' אמר המכסה אני מאברהם?!

אריה שאג מי לא יירא -
הרואה ארי בחלום ישכים ויאמר: אריה שאג, קודים שיקדמנו פסוק אחר: עלה אריה מסבכו (ברמז שפ"ב וברמז רנ"ט).

אמר ליה קיסר לר' יהושע:
אלהכון כאריה מתיל, דכתיב: אריה שאג מי לא יירא.
מאי רבותיה פרשא קטיל אריה?
א"ל: לאו להא אריה מתיל, אלא כאריה דבי עילאי.
א"ל: בעינא דמחמת לי.
א"ל: לא מצית חזית ליה.
א"ל: איברא, בעא רחמי ועקר ליה מדוכתיה. כי הוה רחיק ארבע מאה פרסי נהים אפילו כל מעוברתא ושורא דרומאי נפל, כי הוה מרחק תלת מאה פרסי נהים נתור כבי ושני דגברי, ואף הוא נפל מכורסיה לארעא.
אמר ליה: בעי עליה רחמי ואהדריה לדוכתיה.
אמר ליה: בעינא דחזינא לאלהכון.
אמר ליה: לא מצית.
אמר ליה: איברא.
אזל אוקמיה להדי יומא בתקופת תמוז.
אמר ליה: דלי עיניך והסתכל ביה.
א"ל: לא מצינא.
א"ל: ומה יומא חד ממשמשי דקודשא בריך הוא, אמרת לא מצית, קודשא בריך הוא על אחת כמה וכמה.
א"ל: בעינא דאצבית ליה נהמא לאלהכון.
א"ל: לא מצית דנפישי גונדא.
א"ל: איברא.
א"ל: פוק צבי אגודא דרביתא דרויח עלמא.
אזל טרח ששה ירחי דקייטא אתא זיקא כנשיה לימא, הדר טרח ששה ירחי דסתוא אתא מטרא טבעיה לימא.
א"ל: מאי האי?
א"ל: הני כנושאי וזלוחיא דאתו לקמיה.
א"ל: אי הכי לא מצינא.

כה אמר ה' כאשר יציל הרועה מפי הארי -
(ברמז רל"ו):