שמעו הדבר הזה פרות הבשן -
בעון גזל גובאי עילה והרעב הוה ובני אדם אוכלים בשר בניהם ובנותיהם, שנאמר: שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון וגו'.

אמר רבא:
כגון הני נשי דבני מחוזא, דאכלין ולא עבדין.
כתיב: הכיתי אתכם בשדפון ובירקון וגו'.
וכתיב: יתר הגזם אכל הארבה.
וכתיב: ויגזור על ימין ורעב וגו' איש בשר זרועו יאכלו - אל תקרי זְרוֹעוֹ אלא זַרְעוֹ.

והביאו לבקר זבחיכם -
תמן תנינן:

לפני אידיהן של ע"א שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם.

ר' ישמעאל אומר:
שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור.

וחכמים אומרים:
לפניהם אסור לאחריהם מותר.

ר' חמא בר עוקבא שמע כולהון מהכא:
והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרותיכם. (ב)

אמר רב יוסי:
אם כני אפילו בגולה אסור.

תני נחום המדי אומר:
יום אחר בגולה אסור כדון, תמן בדקו ומנאו שעשו צרכיהם יום אחד ואסרו להם יום אחד, ברם הכא בדקו ומצאו: והביאו לבקר זבחיכם וגו' - שעושים צרכיהם שלשה ימים ואסרו להם שלשה ימים.

ומה מקיים רבי יוסי הדין קרא והביאו לבקר זבחיכם?
במלכות ירבעם הכתוב מדבר, כיון שמלך על ישראל התחיל מפתה את ישראל ואומר להם לעבוד אלילים.
עבודת אלילים ותרנית היא, שנאמר: נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקיענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל.

אמר רבה בר בר חנה:
חזרנו על כל המקרא ולא מצינו (מקום) [איש] ששמו טבאל, אלא מהו טבאל?
שעושה טובה עם עבדיו.

התורה אומרת: ובחור אותו מכל שבטי ישראל וגו'.
וע"א אומרת: ויעש כהנים מקצות העם,

א"ר אילא:
מן הקוצים מן הפסולין שבעם.
התורה אמרה: ולא ילין חלב חגי עד בקר.
וע"א אומרת: והביאו לבקר זבחיכם.

התורה אמרה: ביום זבחכם יאכל וממחרת.
וע"א אומרת: לשלשת ימים מעשרותיכם.

התורה אמרה: לא תשחט על חמץ דם זבחי.
וע"א אומרת: וקטר מחמץ תודה.

התורה אמרה: לא תאחר לשלמו.
וע"א אומרת: וקראו נדבות השמיעו.

א"ר יודן אבוי דרבי מתתיה:
לא בא הכתוב אלא להזכיר גנותן של ישראל: יום מלכנו החלו שרים חמת מיין - יום שמלך ירבעם בן נבט אתו כל ישראל לגביה בפני רמשא, אמרו ליה: קום עביד לן ע"א!
אמר להון: השתא מפני רמשא הוא, אלא אי אתון בעון אזלון ואייתון גבי בצפרא, הה"ד: כי קרבו כתנור וגו' כל הלילה ישן אופיהם וגו' - כל הלילה לא ישנו אופיא שלהם הוא בוער כאש להבה, בצפרא אתון לגביה.
אמר להון: כדין אנא ידע דאתון בעיין, אלא אנא דחיל מסנהדרין דלא יקטלונני.
אמרו ליה: אנן קלין להון, הה"ד: כלם יחמו כתנור וגו'.

ר' לוי אמר:
הרגום, הה"ד: (ג) כי ימצא חלל.

רבי אמר:
הורידם מגדולתם: יום מלכנו החלו שרים - יום שנעשו בו שרים חולין.
ומי גרם להם?
חמת מיין - שהיו להוטים אחר היין.

משך ידו את לוצצים -
כד הוה חזי בר נש כשר הוה מותיב גביה תרי ליצנין.
אינון אמרין ליה: אי זה דור חביב מכל הדורות?
אומר להם: דור המדבר.
ואינון אמרין: לאו עו"א הם? (ד)
והוא אומר להם: אעפ"כ, דאי לא הוון חביבין לא איתענשון.
ואינון אמרין: חזו דמלכא בעי למעבד כן.
ולא עוד, אלא דאינון עבדון חד ומלכא בעי למעבד תרי אחד בבית אל ואחד בדן, גסות הרוח שהיה בירבעם (החליותו) [טרדתו].

א"ר יוסי ב"ר יהודה:
במוצאי שביעית מלך ירבעם על ישראל, שנאמר: מקץ שבע שנים וגו' בבוא כל ישראל לראות וגו'.
אמר: אנא בעי מיקום (ד) מיקרא קדמוי.
ואינון אמרין לי: מלכא דאתרא קדים, ואי מקרי תניין גנאי הוה לי, ואי לא נקדים בזיון הוה לי, אי גרפינון סלקין לירושלים, ואינון שבקין לי ואזלון גבי רחבעם בן שלמה, הה"ד: אם יעלה העם הזה וגו'.
מה עשה?
עשה שני עגלי זהב וכתב על לבם: (ה) והרגוך.
אמר: כל מלך דיקום הכא יהא מסתכל בהון.

א"ר הושעיא:
חובר חברים מחוכם - כל מי שהיה לחברו היה חברו.

א"ר הונא:
ושחטה שטים העמיקו - שהעמיק ברשע.
אמר: כל מאן דמפריס אנא קטיל ליה,

א"ר בא בר כהנא:
אף שבתות וי"ט מצינו שבדה מלבו, הה"ד: ויעש ירבעם חג בחדש (השביעי) [השמיני וכו'] אשר בדא מלבו.
מלבד - כתיב כמה דאת אמר: מלבד שבתות ה'.

וגם אני נתתי לכם נקיון שנים -
א"ר חנה בר שלמיה משמיה דרב:
כיון שנתמעטו שניו של אדם נתמעטו מזונותיו, שנאמר: וגם אני נתתי לכם נקיון שנים וגו'.

והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר -
אמר רב:
שתיהן לקללה.
והא א"ר חסדא:
גשמים שירדו על מקצת מדינה ועל מקצת מדינה לא ירדו אין בהם משום ועצר?
לא קשיא, הא דאתא טובא,הא דאתא כדמיבעי ליה.

א"ר אשי:
דיקא נמי, דכתיב: תמטר - תהא מקום מטר.

הכון לקראת אלהיך ישראל -
שנו רבותינו:
הנצרך לנקביו אל יתפלל, משום שנאמר: הכון לקראת אלוקיך ישראל - ואם התפלל - תפלתו תועבה.

א"ר זביד ואי תיימא רב יהודה:
לא שנו אלא מי שאינו יכול להשהות את עצמו, אבל יכול להשהות את עצמו מותר.
עד כמה?
אמר רב ששת:
עד פרסה.

רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי, משום שנאמר: הכון לקראת אלהיך ישראל.

א"ר כהנא:
חזינא לרב אשי כי איכא צערא בעלמא שדי ליה לגלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר: כעבדא קמא מריה, כי איכא שלמא בעלמא לביש ומתעטף ומצלי, אמר: הכון לקראת אלהיך ישראל.

כי הנה יוצר הרים ובורא רוח -
אמר ליה ההוא מינאה לרבי:
מי שיצר הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים?!
אמר ליה: שטיא, שפיל ל סיפיה דקרא: ה' אלהי צבאות שמו.

רבי אילא הוה סליק ואזיל בדרגא, שמעיה לההוא ינוקא דקרי: כי הנה יוצר הרים ובורא רוח וגו'.
אמר: עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו.

מאי שיחו?
אמר רב:
אפילו שיחה קטנה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת מיתתו, ודלא צריך לרצויי אשתו.

תניא:
אמר להם רבי יוסי:
אוי להם לבריות שרואים ואינם יודעים מה הם רואים, עומדים ואינם יודעים על מה הם עומדים.
הארץ על מה היא עומדת?
על העמודים, שנאמר: המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון.
עמודים על מים, שנאמר: לרוקע הארץ על המים - כאניה שהיא צפה על פני המים.
המים על ההרים שנאמר: על ההרים יעמדו מים.
ההרים על הרוח, שנאמר: כי הנה יוצר הרים ובורא רוח.
הרוח בסערה, שנאמר: רוח סערה עושה דברו.
וסערה תלויה בזרועו של הקב"ה, שנאמר: ומתחת זרועות עולם.

וחכמים אומרים:
על י"ב עמודים עומדים, שנאמר: ויצב גבולות עמים למספר בני ישראל.

ויש אומרים:
על שבעה עמודים, שנאמר: חצבה עמודיה שבעה.

ר' אלעזר בן שמוע אומר:
על עמוד אחד וצדיק שמו, שנאמר: וצדיק יסוד עולם.