ילקוט שמעוני, עמוס פרק ז
המשך סימן תקמה
חדל נא מי יקום יעקב -
(כתבו ברמז שי"ג):
כה הראני והנה אדני נצב על חומת אנך -
על שורא דאוניתא.
ובידו אנך -
כבעל חוב שעומד ושטרו בידו.
ודכוותה:
ויקם מלך חדש - כבעל חוב שעומד ושטרו בידו,
ודכוותה:
צלמא דכן רב = כבעל חוב ושטרו בידו.
מה אתה רואה עמוס, ואמר אנך -
זו סנהדרי גדולה, שהם כמנין אנ"ך.
ויאמר אדני הנני שם אנך -
א"ר סימון:
אמר הקב"ה: אני מיסרו בעוה"ז, אבל בעוה"ב
לא אוסיף עוד עבור לו.
ויאמר הך הכפתור -
זה יאשיה מלך יהודה.
וירעשו הסיפים -
אלו סנקליטים שלו.
ובצעם בראש כלם -
רבי שמעון בר רבי אבא בש"ר יוחנן:
בצעם בראש כלם יפוק.
ר' יודן בשם ר' יוחנן:
לקופה מלאה עונות,
מי מקטרג בראש כלם?
גזל.
סימן תקמו
אמר רבי יעקב בר אדא בשם רבי יוחנן:
כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכלם לא חתם אלא בגזל:
והנה הכיתי כפי אל בצעך.
ר' פנחס בשם ר' יוחנן:
לבני אדם שהיו עובדי ע"א ומגלי עריות ושופכי דמים, הגזל חמור מכולם.
ובידו אנך -
אמר ר' אבהו:
שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם:
אונאה,
גזל,
ועבודת אלילים.
אונאה, דכתיב:
ובידו אנך.
גזל, דכתיב:
חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד.
ועבודת אלילים, דכתיב:
העם המכעיסים אותי על פני תמיד.
כל השערים ננעלו חוץ משער אונאה, שנאמר:
ובידו אנך.
רבי אליעזר אומר:
הכל ע"י שליח, חוץ מאונאה, שנאמר:
ובידו אנך.
ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי וגו' -
(בשמואל ברמז קי"ג):
סימן תקמז
וישראל גלה יגלה -
כתיב:
בעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם - והיא אז (י) שנת (שלש) [ארבע] לאחז, אפשר לומר כן?!
אלא מלמד, שהיה גזרה גזורה כן בימי עמוס, (יא)
שנתים לפני הרעש.
ואומר:
וישראל גלה יגלה מעל אדמתו.
כיוצא בו:
שבועים שבעים נחתך על עמך.
רבי יוסי אומר:
שבועים שבעים - משחרב בית ראשון עד שחרב בית שני שבעים לחרבנו וארבע מאות ועשרים לבנינו.
ומה תלמוד לומר שבועים שבעים?
שהיתה גזרה גזורה קודם שבעים שנה.
כיוצא בו: (יב)
והיו ימיו מאה ועשרים שנה.
ואומר:
בשנת שש מאות שנה לחיי נח.
אפשר לומר כן?!
אלא שהיתה גזרה גזורה כן, קודם עשרים שנה.