ואגודתו על ארץ יסדה -
רבי חלפתא איש כפר חנניא אומר:
עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם, שנאמר: אלהים נצב בעדת אל.

ומנין אפילו חמשה?
שנאמר: בקרב אלהים ישפט.

ומנין אפילו שלשה?
שנאמר: ואגודתו על ארץ יסדה.

ומנין אפילו שנים?
שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו.

ומנין אפילו אחד?
שנאמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

וכי מאחר דאפילו שלשה עשרה למה לי?
עשרה קדמה שכינה ואתיא, שלשה עד דיתבי.

וכי מאחר שאפילו שנים שלשה למה לי?
מהו דתימא שלשה דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה, קא משמע לן.

וכי מאחר דאפילו חד תרי למה לי?
תרי מיכתב מלייהו בספר זכרון, חד לא מיכתב מליה.

אמר רב חיננא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא:
כל תענית שאין מתענין בה מפושעי ישראל אינו תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב בין סמני הקטרת.

אביי אמר:
ואגודתו על ארץ יסדה -
כשישראל שוין בעצה אחת מלמטה, שמו הגדול משתבח מלמעלה, שנאמר: ויהי בישורון מלך אימתי?
בהתאסף ראשי עם וגו'.
וכן הוא אומר: ואגודתו על ארץ יסדה - ולא כשהם עשויות אגודות אגודות.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
משל לשתי ספינות קשורות בהוגנין ובעשתות ובנו עליהם פלטין והעמידום על גביהם, כל זמן שהספינות קשורות פלטין קיימים, פרשו הספינות אין פלטין קיימים.
כך כשישראל עושים רצונו של מקום - עליותיו בשמים, וכשאין עושין רצונו של מקום - ואגודתו על ארץ יסדה.
כיוצא בו: זה אלי ואנוהו - כשאני מודה לו הוא נאה.
כיוצא בו: אתם עדי נאם ה' ואני אל - כשאתם עדי אני אל.
כיוצא בו: אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, אלמלא אני לא היית יושב בשמים.

דבר אחר:
ואגודתו על ארץ יסדה -
בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה של קנים אין יכול בבת אחת לשברם.
אחת אחת, אפילו תינוק יכול לשוברן.
וכן אתה מוצא, שאין ישראל נגאלין עד שיעשו אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון.

הלוא כבני כושים -
(ברמז קנ"ו).

ביום ההוא אקים את סוכת דוד וגו' -
א"ל רב נחמן לרב יצחק:
מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי?
א"ל: מאן בר נפלי?
א"ל: משיח, משיח בר נפלי קרית ליה?
א"ל: אין, דכתיב: ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת.
אמר ליה: הכי א"ר יוחנן: דור שבן דוד בא ת"ח מתמעטין, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות בעולם עד שראשונה פקודה שניה ממהרת לבא.

תנו רבנן:
שבוע שבן דוד בא:
שנה ראשונה - יתקיים מקרא זה: והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר.
שניה - חצי רעב משתלחין.
שלישית - רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף וחסידים ואנשי מעשה ותורה משתכחת מלומדיה.
ברביעית - שובע ואינו שובע.
חמישית - שובע גדול ותורה חוזרת על לומדיה.
בששית - קולות.
בשביעית - מלחמות.
במוצאי שביעית - בן דוד בא.

אמר רב יוסף:
הא כמה שבועי דהוה הכי ולא אתא?
אמר ליה אביי:
בששית קולות בשביעית מלחמות, מי הוה?
ועוד, כסדרן מי הוה?

רבי יהודה אומר:
דור שבן דוד בא בו בית הועד יהיה (לזונות) [לזנות], והגליל יחרב, והגבלן יאשם, ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת, הולכת ויושבת עדרים עדרים במדבר, שנאמר: ותהי האמת נעדרת.

רבי נהוראי אומר:
דור שבן דוד בא, נערים ילבינו הזקנים, וזקנים יעמדו בפני נערים, בת קמה באמה, כלה בחמותה, פני הדור כפני הכלב, ואין הבן מתבייש מאביו.

ר' נחמיה אומר:
דור שבן דוד בא, העזות תרבה והיוקר יעוות. והגפן (לא) תתן פריה, והיין ביוקר ונהפכה כל העולם לאפיקורסות.

מסייע ליה לרבי יצחק דא"ר יצחק:
אין בן דוד בא עד שתהפך כל העולם לאפיקורסות, שנאמר: כלו הפך לבן טהור הוא.

תנו רבנן:
כי אזלת יד -
אין בן דוד בא עד שירבו המסורות.

דבר אחר:
עד שיתמעטו החכמים.

דבר אחר:
עד שתכלה פרוטה מן הכיס.

דבר אחר:
עד שיתיאשו מן הגאולה, שנאמר: ואפס עצור ועזוב - כביכול אין עוזר וסומך לישראל.
כי הא דרבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי בה.
א"ל: במטותא מינייכו לא תרחקוה.

דתניא:
שלשה באין בהיסח הדעת ואלו הן:
משיח,
מציאה,
עקרב.

אמר רבי לוי:
אם ראית דור מחרף ומגדף צפה לרגלו של משיח.
מה טעם?
אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך.
וכתיב בתריה: ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

ונגש חורש בקוצר -
חורש - זה יהודה, שנאמר: ארכיב אפרים יחרוש יהודה.
בקוצר - זה יוסף, שנאמר: והנה אנחנו מאלמים אלומים.
ודורך ענבים - זה יהודה, שנאמר: כי דרכתי לי יהודה.
במושך הזרע - זה יוסף, שמשך זרעו של יעקב למצרים.

והטיפו ההרים עסיס -
אלו השבטים, אמרו: מלכים מדיינים זה עם זה, אנו מה איכפת לנו.