[ד, א]
וירע -
שנחם השם.

[ד, ב]
ויתפלל -
פירשתיו.

ונחם -
תואר, כי על כן הוא קמ"ץ, כמשפט כל בניין נפעל.

[ד, ג]
ועתה -
בעבור ראותו כי ישראל לא עשו תשובה יפחד שתבוא הרעה עליהם, על כן יתפלל קח נא את נפשי, כדרך: מחני נא וכאשר עשה אלישע במשחו חזאל.

[ד, ד]
ויאמר, ההיטב -
כמו: ואכות אותו טחון היטב והטחון טחינה שלימה גמורה.

והטעם: למה חרה לך על ככה –
ויפת אמר:

היחר לך שאיטב אני למי שארצה.

וזה הבל הוא:

[ד, ה]
ויצא -
שב להזכיר דברי יונה ואשר קרהו לפני מלאת ארבעים יום, כדרך: ויפגע במקום.
גם: ויקח יוסף את שניהם:

[ד, ו]
וימן, קיקיון -
חכמי ספרד אומרים:

דלעת או קרה.

ואין צורך לדעת מהו.

להציל לו מרעתו -
מרוב חום השמש.

ויש אומרים:
כי בעבור שעמד במעי הדג זמן ארוך, עור בשרו רך ולא יוכל לסבול החום.

[ד, ז]
וימן, למחרת -
יום שמחתו בקיקיון.

[ד, ח]

ויהי, רוח קדים -
ממזרח.

חרישית -
אמר רבי מרינוס:
שהיתה חזקה ומשמעת שאון, עד שתחרשנה האזנים.

ויתעלף -
כמו: תתעלפנה, ותכס בצעיף ותתעלף - שהתעלף בבגדיו.

[ד, ט]
ויאמר -
השם שם משל לנביאו, בעבור שחרה לו כי נחם השם.

[ד, י]
ויאמר -
הכתוב דבר דרך שיבינו השומעים, כי השם לא יעמול בכל הבריאות.
והנה הטעם אתה חסתה על דבר לא עשית ואיך לא אחוס אני על מעשי?!

ומלת בן –
בחירק כמו בן נון והיה אם בן הכות הרשע והנה לא שמח בקיקיון רק יום אחד, מהבקר עד הערב והנה היה מתחילת הלילה החל שיגדל עד הבקר, ולערב החל ליבש וכעלות השחר כולו יבש, על כן אמר: שבן לילה היה ובן לילה אבד.

[ד, יא]
ואני, שתים עשרה רבוא -
שלא חטאו גם בהמות והנה דרך סברא, כי נהפכת כמהפכת סדום, כי הדבר הזה ידוע בכל העולם.