פסוק א
וימן. הזמין את הדג לבלוע אותו מיד שלא יטבע במי הים:

פסוק ב
ממעי הדגה. ארז"ל בתחילה בלעו דג זכר ועמד שם בריוח ולא נתן דעתו להתפלל ורמז המקום להדג והקיאו אל פי הדגה ושם עמד בדוחק מפני העוברים והתפלל מתוך הדחק:

פסוק ג
קראתי. הנה קראתי אל ה' מפני הצרה אשר עלי וידעתי כי יענני הואיל ואני קיים כל הימים הללו
מבטן שאול. היא הדגה שהיא לו כעומק השאול
שמעת קולי. מובטח אני אשר שמעת קולי:

פסוק ד
ותשליכני. הנה השלכת אותי במצולה בחוזק הים
ונהר יסובבני. כי שם היה המקום שמתחברים מי הנהר ומי הים
עלי עברו. כי כשעברו על הדגה עברו גם עליו בהיותו במעיה:

פסוק ה
ואני אמרתי. כשהשליכו אותי הימה חשבתי הנה נגרשתי מנגד עיניך ר"ל העלמת עין ממני
אך אוסיף. אך עתה הואיל וקיימתני כל הימים הללו מובטח אני לצאת מזה ואוסיף עוד להביט אל היכל קדשך לבא שמה בקול תודה:

פסוק ו
אפפוני מים. המים סבבו אותי עד קרוב להוצאת הנפש
תהום יסובבני. כפל הדבר במ"ש
סוף חבוש לראשי. כי כשהדגה שטה עמו בים נקשר הסוף בראש הדגה וכאלו נקשר בראשו הואיל והיה במעיה:

פסוק ז
לקצבי הרים. לאחרית ההרים התקועים בים והוא קרקעית הים
ירדתי. בהיותי במעי הדגה
הארץ בריחיה. רצה לומר חשבתי שהארץ הבריחה בריחיה כנגדי עד עולם כי לא אשוב אליה כאילו סגרה את עצמה בבריחים
ותעל. אבל הואיל וקיימתני כל הימים הללו אקוה שתעל חיי משחת הקבר הוא בטן הדגה:

פסוק ח
בהתעטף. כשהיה נפשי שעלי מעוטף ומעונה זכרתי את ה' להתפלל לפניו והנה בא אליך תפילתי אל היכל קדשך הוא השמים:

פסוק ט
משמרים הבלי שוא. הם אנשי הספינה המשמרים הבלי שוא הוא העבודת כוכבים ידעתי שהם יעזבו חסדם ולא יקיימו מה שנדרו בעת צרה:

פסוק י
ואני. אבל אני אזבחה לך זבחים בקול תודה והודאה על הנס ואשר נדרתי אשלמה בעבור הישועה של ה':

פסוק יא
ויאמר. ר"ל העיר לבו להקיאו
לדג. יתכן שאחר התפלה חזרה הדגה להקיאו אל פי הדג לעמוד בריוח
ויקא. ר"ל כמו שהעיר לבו כן עשה והקיאו אל היבשה: