פסוק א
שנית. בדבר השליחות אל נינוה:

פסוק ב
אשר אנכי דובר אליך. והוא מה שקרא ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת ולא הוצרך לפרש כי מאיליו יובן:

פסוק ג
מהלך. כשיעור הליכת שלשה ימים:

פסוק ד
ויחל. כשהתחיל לבוא בעיר מהלך יום קרא ואמר הנה יש עוד זמן ארבעים יום ואח"ז תהיה נינוה נהפכת ר"ל כמהפכת סדום ועמורה מיש לאין:

פסוק ה
באלהים. ר"ל בדבר האמור בשם האלהים
ויקראו צום. הכריזו יום צום:

פסוק ו
ויגע הדבר. השמועה הגיעה לאזני המלך וקם מכסאו לשבת על הארץ והעביר מעליו לבוש מלכות:

פסוק ז
ויזעק. צוה להכריז בקול זעקה לאמר מעצת המלך ומעצת גדולי המלכות נגזר לאמר האדם והבהמה וגו' ובעבור עגמת נפש ציוו למנוע מאכל מבהמות למען יכנע לב האנשים
אל ירעו. מוסב על הבהמה :

פסוק ח
ויתכסו. גם זה מן הכרוז שצוה שכולם יתכסו בשקים להראות הכנעה מרובה ושהאנשים יקראו אל אלהים בכל לב וכל אחד ישוב מדרכו הרעה ומן החמס אשר עשו בכפיהם:

פסוק ט
מי יודע. גם זה מן הכרוז שאמר מי היודע דרכי התשובה ישוב לה' ואז ינחם האלהים וישוב מחרון אפו ולא נהיה נאבדים מן העולם:

פסוק י
כי שבו. כי כן עשו כדבר המלך, ועם כי לא נזכר
וינחם. נתחרט על הגזרה: