[א, א]
ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר -
זה הנביא לא ראינו נבואה כתובה לו אלא זו שניבא על נינוה, אבל מצאנו לו נבואה אבל לא נכתבה שכתוב בספר מלכים: הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר.

ויש בדבר הזה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל:

אמרו יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב, רוצה לומר חשש לכבוד ישראל לפיכך ברח לחוצה לארץ שאינה מקום נבואה כדי שלא ישלחהו האל ית' לנינוה, שידע שיהיו קרובי תשובה ויהיה בזה עונש לישראל ולא חשש לכבוד האל יתברך, וזהו מה שנאמר: ויהי דבר ה' אל יונה שנית, שנית דבר עמו ולא שלישית.

והקשו:

ולא והא כתיב אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא?!

ותרצו:

על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית.

ומהם אמרו:

לא דבר עמו אלא בדבר נינוה ולא בדבר אחר אלא פעם שנית ולא שלישית, ומה שאמר אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי רוצה לומר כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נתהפך להם מרעה לטובה ונביא זה היה משבט זבולון מן הנראה, כי גת החפר היה שם עירו ובחלק זבולון היה כמו שכתוב גתה חפר עתה קצין.

ויש לשאול:
למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש וכולה על נינוה שהיתה מאומות העולם ואין בו זכר לישראל ואין בכל הנביאים זולתה כמוהו?

ונוכל לפרש:
כי נכתבה להיות מוסר לישראל שהרי עם נכרי שאינם מישראל היה קרוב לתשובה ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם וישראל מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב ואינם שבים מרשעם.
ועוד: להודיע הפלא הגדול שעשה האל יתברך עם הנביא שהיה במעי הדג ג' ימים וג' לילות וחי.
ועוד: שהקיאו הדג.
ועוד: ללמד שהאל יתברך חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו ומוחל להם וכל שכן כשהם רבים.

[א, ב]
קום לך אל נינוה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני -
ולא כתב מה יקרא עליה אלא ממה שקרא עליה בסוף ונינוה נהפכת, למדנו כי זאת הקריאה אמר לו שיקרא עליה כי עלתה רעתם לפני, למד כי האל יתברך משגיח אף באומות העולם, כשתגדל רעתם בחמס וכן בדור המבול ובאנשי סדום: כי מלאה הארץ חמס, והחמס מפסיד היישוב והאל יתברך רוצה ביישוב העולם, אבל בשאר עבירות אינם חשובים לפניו שישגיח עליהם אלא בישראל לבדם, כמו שאמר: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה כמו שפירש בנבואת עמוס.

[א, ג]
ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' -
ואיך יהיה יכול לברוח, ודוד אמר: אנה מפניך אברח?!
אלא אין מלפני כמו מפני, כי הנביא היה מלא חכמה ודעת ואיך היה חושב לברוח מפני ה' אלא מלפני ה', היה חושב כי פירש, מלפני מדבר שהוא לפני ה' והוא רוח הנבואה כי חשב שאם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לא תשרה עליו רוח נבואה והיה ממאן ללכת בזה השליחות כי אמר יונה: הגוים קרובים לתשובה הם ואם אלך אליהם בשליחות האל יתברך ישובו מדרכיהם הרעים ויחייבו ישראל בזה שאני והנביאים אחרים הולכים אליהם תמיד בשליחות האל יתברך ואינם שבים מדרכם הרעה, לפיכך היה ממאן ללכת בשליחות זה.

וכן פירשו רבותינו ז"ל:
כי בעבור זה היה נמנע, כי אמר אין השכינה שורה בחוצה לארץ ובעבור שהגויים קרובי תשובה ושלא לחייב את ישראל ברח אמר לו הקב"ה יש לי כיוצא בך.

וה' הטיל רוח גדולה אל הים -
אמר רבי ברכיה:

אדם מבקש לברוח ובורח אצל שהוא יכול לעמוד. יש לך אדם שבורח אצל בורח הים ברח מפני, שנאמר: הים ראה וינוס ואתה ברחת אל הים.

ויונתן תרגם:

מלפני ה' - מן קדם דאתנבי בשמא דה'.

וירד יפו -
מעירו שהיא גתה חפר או מירושלם ירד אל יפו שהיא על שפת הים והוא חוף אניות והנכנס בים יקרא יורד, כמו שנאמר: יורדי הים באניות כי שפת הים הוא מקום נמוך כנגד שאר היבשה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

כי יקרא יורד כנגד האניה שהיא עמוקה ויורד בה, כמו שאמר: וימצא אניה וירד בה, וכן אמר: ויונה ירד אל ירכתי הספינה וכן: יורדי הים באניות.

וימצא אניה באה תרשיש -
באה טעמו מלרע, רוצה לומר שהיתה מוכנת ללכת ולבא תרשישה.

ויתן שכרה -
שכר הראוי לו לתת לה אמר לתת או נתנו מתחלה,

ובדרש:

נתן שכר כל הספינה בעבור שתמהר ללכת ולא תמתין לסוחרים ולסחורות בעבור שהיה רוצה לברוח מהר, וסמכו מזה שאין הנבואה שורה אלא על אדם עשיר.

[א, ד]
וה' הטיל, חשבה להשבר -
על דרך הרחבת הלשון, רוצה לומר אנשי האניה חשבו שתשבר האניה.

[א, ה]
וייראו המלחים -
הם תופשי המשוטים.

אל ירכתי הספינה -
אל אחת מן הירכתים.
וכן: ויקבר בערי גלעד, ועל: עיר בן אתונות.

[א, ו]
ויקרב אליו רב החובל -
הגדול שבספנים כי הספנים נקראים חובלים, לפי שמושכין ומתירין חבלי התורן כפי חכמתם וחובל הוא שם כלל לחובלים,

וכן תרגם יונתן:

רב ספניא,

הוא שם בשקל ואת היותר החרמנו, וגם כן יהיה שם כלל לחובלים והוא הגדול המנהיג הספינה על פיו ימשכו ויתירו הספנים את החבלים.

יתעשת -
יתרצה, וכן אבדו עשתונותיו מחשבות רצונו.
וכן בארמית:

ומלכא עשית לקדמותיה,

רוצה לומר מחשב.

ויונתן תרגם:

יתרחים.

[א, ז]
ויאמרו, לכו ונפילה גורלות -
יש לתמוה בזה הענין איך חשבו כי בעבור אנשי האניה הזאת היה סער גדול בים, וכי לא היו אניות אחרות בים וכי כל האניות שיש להם סער בים מפילים אנשיה גורלות בשל מי הרעה?!

ומצאתי בפרקי ר' אליעזר:

בא עליהם סער גדול בים ומימינם ומשמאלם כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד בה יונה בצרה גדולה שחשבה להשבר, אמרו בשל מי הרעה הזאת לנו, נדעה באשר למי הרעה הזאת לנו בעבור מי הוא.

[א, ח]
ויאמרו הגידה נא לנו באשר למי הרעה -
שאתה הוא מי שבעבורו בא אלינו הצרה הזאת?

הגידה מה מלאכתך –
על איזה עון נתפשת, מה היא מלאכתך אולי היא מלאכת רמאות וחמס ובעבור זה אתה חייב?

ומאין תבא -
אולי ברחת מפני רעה שעשית שם?

ומה ארצך -
אולי בני ארצך הם בני רשעים?!

ואי מזה עם אתה -
מ"ם השמוש כמו הפוך, כאלו אמר ומאיזה עם אתה או יתפרש בלי הפוך זה העם שאתה ממנו, איזה הוא אם הוא עם שנוי מהשם ית' מרוע מעשיהם?

[א, ט]
ויאמר -
בשני דברים השיב להם תשובה על שאלתם, כיון שאמר להם עברי אנכי ידעו עמו וארצו וכיון שאמר: ה' אלהי השמים אני ירא השיב להם על שאלתם מה מלאכתך, כי אין מלאכתו מלאכת מרמה אבל הוא ירא את ה' ולא עושה כל עול.
ומה שאמר: אשר עשה את הים ואת היבשה בעבור שהיה להם סער בים אמר כי אל ית' עשה הים והוא הטיל רוח סער בו והוא ישקיטנו כשירצה ויוציאנו אל היבשה.
ואמר על: השמים אלהי כי הוא מנהיגם ושופטם.
ואמר: על הארץ אשר עשה שפירושו תקן כי לא נבראת מתחלה מתוקנת לצורך הברואים, עד הקוות המים.

[א, י]
וייראו כי הגיד להם -
כשאמר להם: ואת ה' אלהי השמים אני ירא.
אמרו לו: אם כן איך היה זה הסער בעבורך?
אמר להם: אני נביא והאל ית' היה שולח אותי לנינוה והיה קשה בעיני לכתי אליהם וברחתי לי מפני זה ויצאתי מארץ ישראל שהיא מקום הנבואה.

[א, יא]
ויאמרו, כי הים הולך וסוער -
כי אין לנו תוחלת שישתוק הים, כי הנה הולך וסוער יותר.

וישתוק הים -
מקום שאון גליו וכן אמר וישמחו כי ישתוקו.

[א, יב]
ויאמר, בשלי -
בעבורי, כלומר בחטא אשר לי.

[א, יג]
ויחתרו -
החזיקו במשוטות להוציא הספינה אל היבשה כי תופש המשוט ומוליכו בים, הוא כחותר בים.

ויונתן תרגם:

ושייטין,

ומה שאמר להשיב –
לפי שמהיבשה נסעה הספינה וכשתצא אל היבשה הנה היא שבה אליה.

[א, יד]
ויקראו -
מבואר הוא.

אנה -
בה"א.

נקיא -
באל"ף, כדרך בעלי האלף נביא נשיא.

[א, טו]
וישאו -
מבואר הוא.

[א, טז]
וייראו, ויזבחו זבח -
איך זבחו זבח בספינה אלא פירושו כתרגומו:

ואמרו לדבחא דבח קדם ה'.

וידרו נדרים -
שאר נדרים זולתי זבח, כמו לתת צדקה לעניים.