רד"ק ליונה פרק ב


[ב, א]
וימן ה' -
ענין זמון, כמו אשר מנה מאכלכם והאל ית' הזמינו לפי שעה שבשעה שהוטל יונה בים הזמין הדג שבלעו ולא טבע בים וזה היה אחד מן הנסים.

ובפרקי ר' אליעזר ר' טרפון אמר:
ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה.

[ב, ב]
ויתפלל יונה -
נס גדול היה שהיה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות והוא חי.
ועוד נס אחר שלא נדהם אלא עמד בדעתו ובשכלו והתפלל.

הדגה -
כמו הדג ויבא בלשון זכר ונקבה, כמו: והדגה אשר ביאור מתה.

ויש דרש:
כי נקבה היתה ומ"ם ממעי אינה במקום בי"ת אלא רוצה לומר כי מתוך הצרה התפלל, וכן: מבטן שאול שועתי,
ממעמקים קראתיך ה',
מן המצר קראתי יה.


[ב, ג]
ויאמר ויענני -
כיון שעמד בחיותו ידע שיצא ממעי הדג בשלום.

[ב, ד]
ותשליכני מצולה, ונהר יסובבני -
הנהר הנכנס בים.

והחכם ר' אברהם אבן עזרא פירש:
כי במקום התחברות היה עם הנהר היה זה.

כל משבריך וגליך -
בהשבר גלי הים בעת הזעף יקראו משברי.

[ב, ה]
ואני אמרתי נגרשתי -
שחשבתי כשהטילוני בים שאני מת ונגרשתי מנגד עיניך, כלומר מהשגחתך עלי עד שחשבתי שהסתרת פניך ועיניך ממני, אך עתה שעשית עמי הנס הגדול הזה ועודני חי במעי הדג ידעתי שאוסיף עוד להביט אל היכל קדשך בבית המקדש ומקום הנבואה ומקום השגחתך עוד תשיבני אליו, ואם אני ברחתי ממנו ופירש להביט להתפלל נגד ההיכל.

[ב, ו]
אפפוני מים עד נפש -
סבבוני מים עד שכמעט יצאה ממני נפשי עד שבלעני הדג.
וכן כי באו מים עד נפש.

סוף חבוש לראשי -
הסוף הוא הגומא ויש ממנו גדל על שפת היאר או הים, לפיכך נקראים סוף שגדל על שפתו סוף רב ויש ממנו שגדל בקרקע הים בעיקרי ההרים והוא שקורין לו אלג"א בלע"ז והוא דק וארוך ונכרך בראשי הדגים, וזהו שאמר סוף חבוש לראשי.
ופירש לראשי - לראש הדג שבלעני כי הוא היה כמו ראשו כל זמן שהיה במעי הדג.

ויש מפרשים:
סוף - ים סוף.
ואומרים כי ים סוף הוא נכנס בים יפו.

ועל הדרך הזה
תרגם יונתן:
ימא דסוף תלי עיל מן רישי:

[ב, ז]
לקצבי הרים ירדתי -
לסוף ההרים אשר בים, כלומר לעיקריהם שהוא קרקע הים וקצב וקץ אחד הוא.

וכן תרגם יונתן:
לעיקרי טוריא נחתית.

הארץ בריחיה בעדי לעולם -
מתחילה חשבתי שהארץ שהיא היבשה היו בריחיה בעדי, כלומר שהיתה בורחת בעדי שלא אצא אליה לעולם שיהיה הים קברי ואחרי שאני חי במעי הדג ידעתי שהעלית משחת חיי, והשחת הוא הקבר ואצא עוד אל היבשה.

ה' אלהי -
ששפטת אותי בדין.

ויונתן תרגם:
ארעא נגדת בתוקפהא וגומר:

[ב, ח]
בהתעטף עלי נפשי -
זה הלשון נאמר על רוב הצרה שתקצר נפש האדם בו וכן נפשם בהם תתעטף, אמר כשהיתה בצרה נפשי שבלעני הדג מתחילה חשבתי כאלו אני מת ועם כל זה את ה' יתברך זכרתי והתפללתי אליו.

ותבא אליך תפלתי -
וכיון שנשארתי כך חי במעי הדג, ידעתי שבאה אליך תפלתי.

אל היכל קדשך -
הוא השמים, וכן נאמר: בהיכל קדשו, ה' בשמים הכין כסאו ועל דרך הזה נאמר: ותבא תפילתם למעון קדשו השמים.

[ב, ט]
משמרים הבלי שוא -
אנשי הספינה שהיו עובדים אלילים והם משמרי הבלי שוא, ידעתי שאחר שנמלטו מן הצרה יעזבו חסדם שייראו את ה' וזעקו אליו ונדרו נדרים לא יקיימו מה שנדרו וישובו לעבודת אלהיהם, אבל אני לא כן כי בקול תודה אזבחה לך.

משמרים -
אינו פעל יוצא אלא הוא כמו שומרים.

ויש מפרשים:
חסדם יעזבו -
מן חסד הוא, כלומר יעזבו אליליהם שהם חסד ונבלה.

וכן הוא בפרקי רבי אליעזר:
כיון שראו המלחים כשהגיעו אל נינוה את כל הנסים שעשה הקב"ה עם יונה עמדו והשליכו איש אלהיו בים, שנאמר: משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו חזרו ליפו ועלו לירושלם ומלו את בשר ערלתם, שנאמר ויראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבחים.
וכי זבח זבחו?!
אלא זה דם ברית מילה שהוא כדם זבח ונדרו להביא איש את אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו ליראה את ה' אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרים גרי הצדק

ויונתן תרגם:

לא כעממיא פלחי טעותא וגו':

[ב, י]
ואני בקול תודה -
שאודך בקול תודה בתוך קהל ואזבחה לך זבח תודה כאשר נדרתי.

ישעותה לה' -
פירש ואומר כי הישועה לה' לבדו, שהושיעני בפלא גדול שעשה לי.

[ב, יא]
ויאמר ה' לדג -
העיר את רצונו שיקיאנו אל היבשה.

הפרק הבא    הפרק הקודם