ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' -
וכי מלפני ה' הוא בורח והלא כבר נאמר: אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים וגו'.
וכתיב: עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.
וכתיב: בכל מקום עיני ה' צופות.
וכתיב: אם יחתרו בשאול משם ידי תקחם.
וכתיב: אין חשך ואין צלמות להסתר?!
אלא אמר יונה: אלך לחו"ל שאין השכינה נגלית שם, שהגוים קרובי תשובה הם, שלא לחייב את ישראל.
משלו משל לעבד, שברח מרבו כהן לבית הקברות, אמר: אברח לי לבית הקברות, מקום שאין רבי יכול להלך אחרי,
א"ל רבו: יש לי (א) עבדים כמותך!
כך אמר יונה: אלך לי לחו"ל וגו'.
אמר הקב"ה: יש לי עבדים כמותך, שנאמר: וה' הטיל רוח (סערה) [גדולה] אל הים.

ויתן שכרה -
(בשמואל ברמז קי"ג):

רבי לוי ורבי יהודה בר נחמיה הוו נסבין תרתין סלעין מטול מצמתא קהלא, קומי דרבי יוחנן, על ר' לוי ודרש:
יונה בן אמתי מאשר היה, הה"ד: אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון.
וכתיב: קום לך צרפתה אשר לצידון וגו' הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך.

ותני רבי אליעזר:
יונה בן אמתי בן זבולון היה, דכתיב: (ויפול) [ויעל] הגורל (החמישי) [השלישי] לבני זבולון. וכתיב: משם גתה חפר.
וכתיב: יונה בן אמתי מגת החפר.

בשבת חרינא א"ר לוי:
יפה למדני רבי יוחנן, אמו מאשר ואביו מזבולון, שנאמר: זבולון לחוף ימים ישכון וירכתו על צידון - ירך שיצא ממנה עד צידון היתה.
וכתיב: וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש, הוי: והוא לחוף אניות.

אמר רבי יונה:
יונה בן אמתי מעולי רגלים הוה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקדש.
ללמדך, שאין השכינה שורה אלא על לב שמח, שנאמר: והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.

וה' הטיל רוח (סערה) [גדולה] וגו' סער גדול -
נמצאת אומר: שלש (בנים) [רוחות] הם (כתבו ברמז רי"ט).

א"ר נתן:
לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים, שנאמר: שאוני והטילוני אל הים.
וכן אתה מוצא באבות ובנביאים, שנתנו נפשם על ישראל:
במשה מהו אומר? ועתה אם תשא חטאתם וגו' ואם ככה את עושה לי הרגני.
בדוד אומר: ויאמר דוד אל ה' הנה אנכי חטאתי ואלה הצאן מה עשו וגו'.
נמצא כל מקום האבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל.

תניא ר' אליעזר אומר:
(ב) בחמישי נהפכו מי מצרים לדם,
בו ביום יצאו אבותינו ממצרים,
בו ביום עמדו מי הירדן לפני ארון ה',
בו ביום סתם חזקיהו כל המעיינות,
בחמישי ברח יונה מפני אלהים.

ולמה ברח?
שפעם ראשונה שלחו להשיב את ערי ישראל ועמדו דבריו, (ג) שנאמר: הוא השיב את ערי ישראל.
פעם שנית שלחו על ירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה, עשה הקב"ה ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא החריבה, וקראו אותו נביא השקר.
פעם שלישית שלחו אל נינוה להחריבה, דן יונה בינו לבין עצמו ואמר: יודע אני שהגויים קרובי תשובה הם ויעשו תשובה, ומשלה רוגזי על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר, אלא אף עובדי אלילים קורין אותי נביא השקר, אברח למקום שאין כבודו שם!

משל למלך בשר ודם שמתה אשתו כשהיא מניקה ובקש אשה מניקה להניק את בנו.
מה עשה?
קרא למניקתו להניק את בנו, כדי שלא יאבד ברעב.
מה עשתה מניקתו של מלך?
הניחה את בנו וברחה.
כיון שראה המלך כך, שלח אגרת לתפשה ולחבשה בבית האסורין ולהורידה למקום שיש בו נחשים ועקרבים.
לימים עמד המלך על פי הבאר והיתה בוכה וצועקת למלך, נתגלגלו רחמי המלך עליה והפקיד המלך להעלותה ולהחזירה.
כך יונה, כיון שברח מן הקב"ה הסגירו בים במעי הדג, עד שצעק לפני הקב"ה והוציאו, ירד ליפו ולא מצא אניה לירד שם והיתה אניה מיפו מהלך שני ימים.
מה עשה הקב"ה? הביא עליה רוח סערה והחזירה ליפו, וראה יונה ושמח שמחה גדולה.
אמר: עכשו אני יודע שדרכי מיושרת לפני.
אמר להם: ארד עמכם.
אמרו לו: הרי אני הולכים לאיי הים תרשישה.
א"ל אעפ"כ, בשמחת לבו של יונה הקדים ונתן שכרה שנאמר: ויתן שכרה וירד בה.
פרשו לים עמד עליהם רוח סערה מימינם ומשמאלם וכל האניות עוברות ובאות בשלום ובשתיקה ואותה אניה בצרה גדולה וחשבה להישבר.

ר' חנינא אומר:
משבעים לשון היו באניה וכל אחד אלוהו בידו ומשתחווים ואומרים: נקרא איש אל אלוהו והאל אשר יענה ויציל הוא האלהים וקראו ולא הועילו מאומה, יונה בצרת נפשו נרדם ויעף לו, בא אליו רב החובל, אמר לו: אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם?!
מאיזה עם אתה?
אמר לו: עברי אנכי!
אמרו לו: שמענו שאלהיך גדול, קום קרא אל אלהיך, אולי יעשה לנו ככל נפלאותיו שעשה בים. אמר להם: בשבילי צרה זאת, שאוני והטילוני אל הים.

א"ר שמעון:
עדיין לא קבלו עליהם להשליכו לים, עד שהפילו גורלות ונפל הגורל על יונה.
מה עשו?
נטלו כלים שבאניה והשליכום לים להקל מעליהם ולא הועילו.
רצו לחזור ליבשה ולא יכלו, נטלו את יונה והעמידוהו על ירכתי הספינה, אמרו: ריבון העולמים, אל תתן עלינו דם נקי, שאין אנו יודעים מה מעשה של זה האיש.
הטילו אותו עד ארכבותיו והים עומד מזעפו, נשאו אותו אצלם והים הולך וסוער.
הטילו אותו עד טבורו והים עומד מזעפו, נשאו אותו אצלם והים עומד וסוער,
הטילו אותו על צוארו וכו' (כדלעיל), עד שהטילו כולו, שנאמר: וישאו את יונה.

ר' מאיר אומר:
ממונה היה הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר: וימן ה' דג גדול, נכנס לתוך פיו כאדם שנכנס לביהכ"נ גדולה, והיו שתי עיניו כחלונות, אמר: פנסאות מאירות ליונה.

ר' מאיר אומר:
מרגלית היתה תלויה במעיו של דג ומאירה ליונה כשמש הזה שההאיר בגבורה, וראה יונה כל מה שבימים ובתהומות.
א"ל הדג ליונה: אי אתה יודע, שיומי בא להתאכל לתוך פיו של לויתן?
אמר לו: הוליכני אצלו ואני מציל אותי ואותך מפיו.
הוליכו אצל לויתן, אמר לו: בשבילך ירדתי לראות את מדורך בים, ולא עוד אלא שאני עתיד לירד וליתן חבל בראשך ולעשות סעודה ממך לצדיקים. הראהו חותמו של אברהם אבינו, הביט לברית וראה לויתן וברח מלפניו מהלך שני ימים.
אמר לו: אני הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבימים ובתהומות:
והראהו נחל גדול של אוקינוס, שנאמר: ונהר יסובבני,
והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם, שנאמר: סוף חבוש לראשי,
והראהו מקום שמשברי הים אליו יוצא, שנאמר: כל משבריך וגליך עלי עברו,
והראהו עמודי ארץ במכוניה, שנאמר: הארץ בריחיה בעדי לעולם,
והראהו שאול תחתית, שנאמר: מבטן שאול שועתי,
והראהו גיהינום, שנאמר: ותעל משחת חיי,
והראהו היכל ה', שנאמר: לקצבי הרים.

מכאן אנו למדים, שירושלים על שבעה הרים עומדת.
וראה שם אבן שתיה קבועה בתהומות,
וראה שם בני קרח עומדים ומתפללים עליה.
והיה יונה שלשה ימים ושלשה לילות במעי הדג ולא התפלל.
אמר הקב"ה: אני הרחבתי לו מקום במעי דג זכר, כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל, אני מזמן דגה מעוברת שס"ה אלפים רבבות דגים קטנים, כדי שיצטער ויתפלל לפני, מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים.
באותה שעה זימן לו הקב"ה דגה מעוברת, ואמרה לו דגה לדג: איש נביא שבמעיך שגרני הקב"ה לבלעו, אם אתה פולטו הרי טוב ואם לאו אני בולעך עמו.
אמר לה: מי יודע אם הדבר שאתה אומר אמת?
אמרה לו: לויתן.
הלכו אצל לויתן, אמרה לו דגה: לויתן מלך על כל דגי הים, אי אתה יודע ששגרני הקב"ה אצל דג זה לבלוע איש נביא שבמעיו.
אמר לה: הן.
אמר לו דג ללויתן: אימתי?
אמר לו: בשלוש שעות אחרונות כשירד הקב"ה לצחק בי שמעתי כן, מיד פלטו ובלעתו הדגה והיה בצער גדול מתוך הדוחק ומתוך הטינוף, מיד כוון לבו בתפלה שנאמר: ויתפלל יונה וגו' במעי הדגה,

אמר: ריבון העולמים אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים וגו' - אתה מלך על כל הממלכות ואדון על כל רוזני תבל, כיסאך שמי שמים וארץ הדום רגליך, מלכותך במרום וממשלתך בעומק, מעשי כל האדם גלויים לפנים ותעלומות כל גבר פרושות לך, דרכי כל אדם אתה חוקר ומצעדי כל חי אתה בוחן, סתרי כליות אתה יודע, רזי לבבות אתה מבין, כל מסתרים גלויים לך, אין תעלומות לפני כסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך, כל רז ורז אתה סודר, וכל דבר ודבר אתה סח, בכל מקום אתה שם, עיניך צופות רעים וטובים, בבקשה ממך ענני מבטן שאול והושיעני במצולה ותבא באזניך שועתי ומלא בקשתי, שאתה יושב ברחוק ושומע בקרוב, נקראת מעלה ומוריד נא העלני, נקראת ממית ומחיה הגעתי למות החייני, ולא נענה עד שיצא דבר זה מפיו: אשר נדרתי להעלות את לויתן ולעשותו לפניהם אשלם ביום ישועות ישראל, ואני בקול תודה אזבחה לך.

מיד רמז הקב"ה לדג והקיא את יונה תתקס"ח פרסאות ליבשה, וראו המלחים את כל האותות והנפלאות שעשה הקב"ה עם יונה והשליכו איש את אלהיו, שנאמר: משמרים הבלי שוא, וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו בשר ערלתם, שנאמר: וייראו האנשים יראה גדולה וגו', (ד) וכי זבח זבחו, אלא ברית מילה, שהוא כדם זבח, ונדרו איש אשתו ובניו וכל אשר לו לאלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר ועל גרי הצדק.