[יא, א]
ויאמר ה' -
היה ראוי שתהיה דבקה בפסוק הזה פרשת ויאמר משה כה אמר ה' ונכנסה ביניהם פרשת עוד נגע אחד. והטעם: להורות זה שאמר: כה אמר ה'.

ומתי נאמר לו?
וזה נאמר לו במדין עוד. הנה אנכי הורג את בנך בכורך ובבוא מכת בכורים ציווה מאת השם בהר סיני שישאלו איש מאת רעהו וכבר פירשתי למה שם כתוב ושאלה אשה משכנתה. וכאן כתיב: וישאלו איש מאת רעהו.
והנה פירוש ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד - וכבר אמר השם זה למשה כי רבים ככה. ויאמר גרש יגרש. כאשר אמר וביד חזקה יגרשם מארצו.

[יא, ב]
דבר נא -
כבר פירשתי נא - כי הוא עתה.

[י, ג]
ויתן -
ספר הכתוב כי השם קיים מה שהבטיח למשה. ונתתי את חן העם.

וטעם גם האיש משה –
כי היו רבים מהם משאילים אותם, מפני כבוד משה.

ובעיני העם -
עם מצרים.

[יא, ד]
כחצות הלילה -
יש מדקדקים שאמרו כחצות שם הפועל. והטעם: כאשר יהיה חצי הלילה בשוה, כי רצו לדמותו כמו: ויהי בחצי הלילה וידוע כי אין יכולת בחכם לידע רגע חצי היום, כי אם בטורח גדול בכלים גדולים של נחשת. ואף כי חצי הלילה שהוא יותר קשה.
ולפי דעתי:
אין צורך לכל זה, כי פירוש כחצות הלילה, כאשר יעבור חצי הלילה הראשון וככה בחצי הלילה הנשאר. והעד הנאמן: ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת.
חצות לילה אקום להודות לך.

וטעם אני יוצא - על הגזירה היוצאת מאת השם.

[יא, ה]
היושב על כסאו -
הראוי לשבת על כסאו אחריו.
והזכיר הנכבד מכל מצרים שהוא בן אדוניהם, שהכל עבדים לו. והנבזה מהכל, בכור השפחה שהוא עבד.

וטעם אשר אחר הרחים –
שהוא טוחן. כמו: ויהי טוחן בבית האסורים.
וכבר אמרתי, כי הנביאים אינם שומרים המלות רק הטעמים. כי מלת הגמיאיני השקיני. וזכור ושמור ושוא ושקר לא תחמוד ולא תתאוה שוים בטעם.
ועוד אדבר על זה בתפלת משה.

והנה בכור השפחה - כמו בכור השבי - כי השבויה שפחה היא ותישן בבית הבור בלילה כמנהג האסורים, כאשר הזכיר יוסף כי שמו אותי בבור.

[יא, ו]
והיתה -
לא ראינו כזאת בכל המקרא לומר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף, ותחסר מלת על וככה הוא אשר כמוהו לא נהיתה ועל כמוהו לא תוסיף צעקה.

וטעם כמוהו –
שוד או שבר או מות והדומה להם.

[יא, ז]
לא יחרץ כלב לשונו -
שיפחידם כמו: לא חרץ לבנ"י לאיש את לשונו. והטעם שיהיה נובח או נושך. והנה בארץ לא יחרץ להם כלב לשונו ולבהמתם. ואף כי ישלח מן השמים משחית להכות בכוריהם.

[יא, ח]
וירדו -
והשתחוו לי לאמר. על פיך.

וכל העם אשר ברגליך -
שהם ברשותך שאוליכם אל המקום שארצה כמו: ויעל ברגליו.
והנה בעבור שאמר לו: אל תוסף ראות פני, יצא בחרי אף.

[יא, ט]
ויאמר -
כמנהג העברים כמשפט הלשון. וכבר אמר השם. ורבים כמוהו.

[יא, י]
ומשה -
אע"פ שעשו כל המופתים הנזכרים לא רך לבו לשלחם, כי השם חזקו. והיה ראוי להיות פרשת ויהי בחצי הלילה אחר זה להיות המכות על הסדר, רק נכנסה פרשת החדש הזה באמצע, להודיע איך נמלטו בכורי ישראל בבוא המשחית על המצרים.