[יד, א]
וידבר -
מדרך האמת אין ראוי למשכיל לחשוב על מעשה השם למה עשה כן, כי כל מעשיו בחכמה וחכמת האדם כאין נגדו. והזכרתי זה, בעבור שתראה בזו הפרשה שצוה השם שישובו אחורנית דרך ערמה. כדי שיצא פרעה וירדוף אחריהם ויטבע בים. ומחשבות השם עמוקות.

[יד, ב]
פי החירות -
הוא הנקרא פני החירות ונקרא כן, בעבור שהפה בפנים. והוא שם מקום.

לפני בעל צפון -
אמרו כי חרטומי מצרים עשו בדבר המזלות צורות נחושת. וזהו בעל צפון שלא יוכל עבד לברוח ממצרים לעבור הצורה. ובעבור זה כתוב: כי ברח העם.

ולפי דעתי:
בעבור שאמר משה לפרעה: דרך שלשת ימים נלך במדבר. נראה לפרעה מדבריו, כי ידע משה הדרך אשר ילכו בה אל המקום אשר יזבחו שם. וכאשר שמע פרעה שישראל החלו ללכת דרך המדבר ואחר שהרחיקו שבו אחורנית ללכת דרך אחרת, אז חשב פרעה כי כל מה שדבר משה בערמה היה, כי אין דעתו לזבוח כי אם לברוח. כי הבורח ישתבש עליו הדרך ולא ידע אי זה דרך ילך.

נכחו -
באה זו המלה בחירק. כמו: אחרי נפלו ורבים ככה.

[יד, ג]
ואמר פרעה לבני ישראל -
כמו: אמרי לי.

נבוכים -
בשורק תחת חולם. כמו: לא תעבורי מזה. כי הוא מבנין נפעל. כמו: נכונים. והנה נבוכו. גם: והעיר שושן נבוכה. כמו: והממלכה נכונה.
והטעם: כאדם שלא ימצא עצה ולא ידע מה יעשה. ונו"ן נבכי ים שורש. ופירושו מעמקי ים ואין לו טעם במקום הזה.

סגר עליהם המדבר -
שנסגרו עליהם דרכי המדבר ולא ידעו אנה ילכו ואנה יצאו כמו הבורחים.

[יד, ד]
וחזקתי -
כאילו שכח המכות שהוכו בעבור ישראל.

ואכבדה בפרעה -
אז יראה כבודי בעולם לטבוע פרעה וחילו.

וידעו מצרים -
הנשארים, גם הנטבעים לפני מותם כי אני ה'.

ויעשו כן -
אחז הכתוב דרך קצרה. לומר ששבו אחורנית.

[יד, ה]
ויגד -
כי אין הולכים כי אם לברוח.

[יד, ו]
ויאסר -
בצווי. כמו: ויבן שלמה את הבית.

[יד, ז]
ויקח שש מאות רכב בחור -
מובחרים במרכבותיו מכל רכב שהיו לו.

ושלישים -
דע כי המלך דומה כמו אחד בחשבון. על כן יקרא משנה אותו שהוא אחריו במעלה השנית. מגזרת שנים. ואשר הוא במעלה השלישית יקרא שלישי.

[יד, ח]
ביד רמה -
לא יצאו כדמות בורחים והיה עימהם כל כלי המלחמה.

[יד, ט]
וירדפו -
מנהג הלשון לומר ככה. כמו: וכל העם רואים.
וירא העם וינועו.
והטעם: כאשר ראו כן נעו ועמדו מרחוק.

וככה כתיב: וירדוף אחרי בני ישראל.
והנה טעם וירדפו כאשר רדפו אחריהם השיגום שהיו חונים על הים.

והזכיר כל סוס פרעה -
שלא באו מפוזרים רק כולם יחד.

ופרשיו -
רכבי הסוסים.

וחילו -
רגליים.

[יד, י]
ופרעה הקריב -
מחנהו. כי הקריב בכל המקרא פועל יוצא.

[יד, יא]
ויאמרו -
מצאנו בלשון הקדש מלות שהם מענין אחד שניהם נחברים והאחד יספיק.
והנה זאת: המבלי אין קברים.
כמו: הרק אך במשה.

להוציאנו -
בקמץ גדול תחת קמץ קטן. כמו: ואומר אין רואני.

[יד, יב]
הלא זה הדבר -
איננו מפורש, רק ידענו כי כן היה. כי איך יאמרו לו בפניו דבר שלא היה. והדבר הזה הוא בכלל ולא שמעו אל משה.

[יד,יג]
התיצבו וראו את ישועת ה' -
כי אתם לא תעשו מלחמה רק תראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום.
יש לתמוה איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם?!
ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?
התשובה: כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו?!
והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות. ולו נתכנו עלילות. סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים. כי אין כח בהם להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות. והיתה להם נפש גבוהה כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת ואלה שמות.

[יד, יד]
ה' ילחם לכם -
בעבורכם. וככה כל מלחמה שאחריה למ"ד היא לעזר.
ע"כ פירש רבי משה הכהן:

כי רבים לוחמים לי מרום. בשבילי. וטעם מרום. מלחמת מרום. כמשפט כל היושבים.

ואתם תחרישון -
הפך ויצעקו בני ישראל.

[יד, טו]
מה תצעק -
יש אומרים:
כי משה היה צועק אל השם. וזה איננו נכון כי כבר דבר לו: ואכבדה בפרעה. רק נאמר על משה שהוא כנגד כל ישראל. בעבור שצעקו בני ישראל אל ה'.

ויסעו -
מעט מעט עד שיגיעו לשפת הים.

[יד, טז]
ואתה -
אמר השם למשה: הרם את מטך ובקע את הים טרם שיסעו, כי לא אמר לו שיכה הים רק שיטה ידו על הים במטה. כדרך: ויט משה את מטהו על השמים. וידענו כי המטה לא בקע הים רק מרגע נטות משה ידו על הים, יוליך ה' את הים ברוח קדים עזה, או יבקעו המים. כי כן כתוב.

[יד, יז]
ואני -
ידענו כי אין ים סוף בין מצרים ובין ארץ ישראל. ואין צורך שיכנסו בים. רק ציווה ה' לעשות כך, בעבור שיכנסו המצרים אחריהם ויטבעו. וממדבר איתם נכנסו ישראל אל הים ולמדבר איתם יצאו כאשר אפרש.

[יד, יח]
וידעו מצרים -
הנשארים.

בהכבדי בפרעה -
שהוא בעצמו יטבע עם רכבו ופרשיו.

[יד, יט]
ויסע מלאך האלהים -
זה היה קודם דבר אל בני ישראל ויסעו. והנה פירש וכבר נסע. וכבר הראיתיך רבים כזה. ובעבור שאלה הג' פסוקים דבוקים זה עם זה וכל אחד יש בו ע"ב אותיות. על כן מצאנו בספרים כתוב סימן סוד השם המפורש.
ולפי דעתי:
בעבור כי מספר השם הנכבד. יעלה לע"ב אותיות כאשר אפרש בפרשת כי תשא. על כן כתוב ככה. ובספר רזיאל הרוצה לעשות שאלת חלום יקרא בתחלת הלילה פסוק: ויהי בשלשים שנה. כי הוא ע"ב אותיות.

מלאך האלהים -
הוא השר הגדול ההולך בענן. והוא הכתוב עליו: וה' הולך לפניהם יומם וכאשר נסע זה המלאך ההולך לפני מחנה ישראל והלך מאחריהם, נסע עמוד הענן עמו.
והאומר כי מלאך אלוהים הוא הענן, יראה לנו אנה מצאנו עמוד הענן נקרא מלאך האלהים. ואם המלאך הוא העמוד, למה אמר פעם אחרת ויסע עמוד הענן מפניהם?!
ואם השיב לנו הטעם כפול. אין משפט לשון הקדש לכפול רק הנבואות והתוכחות, רק המספר כי כן היה המעשה אין ראוי לכפול.

[יד, כ]
ויבא -
המלאך.

ויהי הענן והחשך -
בין מחנה למחנה.

ויאר את הלילה -
כמשפט כל הלילות.

לישראל -
לעבור הים, כי בלילה עברו.

ואמר ר' מרינוס:

כי פירש ויאר את הלילה ויחשיך. וכמוהו ולילה אור בעדני.

ובדברי חכמינו ז"ל:
אור לארבעה עשר.
והמפרש כזה השים חשך לאור ואור לחשך, כי לא יתכן בכל לשון שיהיה פירש מלה אחת דבר והפכו אם לא היה על דרך כנוי. כמו: ברך נבות אלהים.
ומלת אור בעדני פירשתיה שהיה אור בעצמו.

גם חז"ל אמרו:
אור לארבעה עשר לישנא מעליא הוא. והנה הוא כמו כנוי.
ומה טעם להזכיר ויחשך את הלילה כי כל לילה חושך הוא?
רק ויאר את הלילה כאשר עשה מיום צאת ישראל ממצרים, כי עמוד האש בכל לילה היה. ואם אין להם אור איך יעברו את הים, כי הנה פרעה בא בים והשם השקיף עליו באשמורת הבקר ורוב ישראל כבר עברו.

[יד, כא]
ויט, כל הלילה -
פירש בעת עבור ישראל לא סר הרוח.

[יד, כב]
ויבאו בני ישראל בתוך הים -
אל תחשוב בעבור שאמר הכתוב: בתוך הים כי הגיעו עד חצי ים סוף, רק אם נכנסו אפילו חצי פרסה בתוך הים יקרא תוך הים. כמו: והאספסוף אשר בקרבו ולא היו באמצע המחנה.

וטעם בתוך הים –
המקום שהיה שם ים בתחילת הלילה.

והמים להם חומה -
שנקרשו המים.
וכתיב: נצבו כמו נד נוזלים.
ואחר עבור רוב ישראל המים שהיו להם חומה נמסו. וזהו: וישובו המים על מצרים. והם הבדילו בין המצרים ובין היבשה, על כן כתוב: ומצרים נסים לקראתו כי היו חושבים שיצאו אל היבשה. וחומת המים נמסו והפסיקו ביניהם ובין היבשה. והרודפים אין ספק שראו האור, איך היו ישראל עוברים.

[יד, כד]
ויהי באשמורת -
האל"ף נוסף.

וישקף -
הטעם מלאך ה' הוא הנזכר. וכמוהו בדבר גדעון, כי השליח יקרא בשם השולח, כי אחר שצוהו לעשות כן הוא עושה.

בעמוד אש וענן -
בין שני העמודים.

ויהם -
יתכן שבעבור זה אמר המשורר: קול רעמך בגלגל. וככה: וברקים רב ויהם.
ובמקום אחר: ויהמם.

[יד,כה]
ויסר -
מהבנין הכבד הנוסף. והיה לו להיותו ויסר בפתח קטן תחת סמ"ך. וכבר הזכרתי דקדוקו.

ויש אומרים:
כי טעם ויסר את אופן מרכבותיו –
שהתירו קשר האופן מהסוסים לברוח להיותם קלים ומהומת השם הכתובה למעלה, נפלה עליהם ועל סוסיהם ולא יכלו לנהגם רק בכבדות.

ואחרים אמרו:
כי הוא מגזרת סורר, שרצה ההולך לפניהם להפוך המרכבה.
נלחם להם במצרים. בעבורם. והתברר דבר השם שאמר וידעו מצרים כי אני ה' לפני מותם.

[יד, כו]
וישובו המים -
שהיו חומות אליהם, כאשר היו בתחילה.

[יד, כז]
לפנות בוקר -
קרוב מבוקר.

לאיתנו -
לתקפו. והוא שם דבר כמו: נהרות איתן.

נסים לקראתו -
פירשתיו שהם חושבין בנוסם שהם חוזרין ליבשה והם הולכים לקראתו.

ישתחקו עצמות חוי הכלבי שאמר:

כי משה ידע עת מיעוט הים ברדתו. ועת רבותו בעלותו בהמשכו. והוא העביר עמו במיעוט המים כמשפטו. ופרעה לא ידע מנהג הים על כן טבע.

ואלה דברי שיגעון, כי מנהג הים ברדתו לא ייבש מקום וישארו חומות מים מימינו ומשמאלו כי הכל ייבש.
ועוד: כי לא יתברר סוף רדת הים ותחלת עלותו רק אחר שעות. ועוד לא השלימו ישראל לעבור, עד שטבע פרעה וחילו.

וינער ה' -
מהבנין הכבד. וקרוב ממנו גם חצני נערתי, כדרך רמה בים.

[יד, כח]
וישובו המים -
שהיו חומות.

עד אחד -
אפילו אחד לא נמלט. וכן והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד. והמשורר אמר אחד מהם לא נותר.

[יד, כט]
ובני ישראל -
טעם להזכיר זה פעם אחר, כי פרעה היה טובע ועוד נשארו אנשים מישראל בים עוברים. וזה היה פלא בתוך פלא, כי במקום שהיו ישראל עוברים בים היה שם רוח קדים מייבש ובמקום פרעה וחילו הביא השם רוח אחרת להמס המים שנקרשו ונעשו חומות. והנה שתי רוחות בים ושני המקומות קרובים. והעד הנאמן על זה הפירוש שכתוב בשירה: וברוח אפיך נערמו מים. וזאת הרוח הייתה עם ישראל.
וכתוב: נשפת ברוחך כסמו ים. וזו היא שטבעה המצריים, על כן כתוב בסוף השירה: וישב ה' עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.
ואל תתמה איך יכלו לעבור כל הלילה וכי שש מאות אלף רגלי לא היה רביעית המחנה. אולי על דרך אחר עברו. או נקרע לי"ב קרעים כאשר אמרו חכמינו זכרונם לברכה. וישראל לא עברו הים כנגד הרוחב רק נכנסו באורך ויצאו אל המדבר שור, אשר נכנסו משם כאשר אפרש.

[יד, ל]
ויושע -
עתה היו ישראל נושעים מיד מצרים, כי עד עתה היה עליהם פחד המלך וכתוב כי המצריים טבעו בים. והים לא השליכם אל היבשה. כי כן כתוב: תבלעמו ארץ. על כן פירש: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. שהיו ישראל על שפת הים. וראו מצרים מת כאשר טבע.

[יד, לא]
וירא -
כאשר ראו ישראל זו המכה הגדולה יראו מהשם. כמו: ויירא דוד את ה' ביום ההוא במות עוזה אשר שלח ידו בארון.

ויאמינו בה' -
שהוא אמת. והאמינו במשה שהוא עבדו ולא יעשה רק מה שיצונו.