[ב, א]
וילך -
בערים רבות היו ישראל יושבים כי רבים היו. וכלם יקראו ארץ רעמסס, אולי בעיר אחרת הייתה זאת.

בת לוי -
בן ישראל והיא אחות אביו. ולא דבר נכונה האומר: כי תבואת השדה הנזרעת בשדה אחרת תצליח רק באותו שדה עצמו לא תצליח כראוי, כי עיקר איסור ערוה היה להיות ישראל קדושים.

[ב, ב]
ותהר -
אין ספק כמו שהזכרנו כי אהרן גדול בשנים ממשה. וככה קבלו אבותינו שפועה הייתה מרים, וכתוב: ותתצב אחותו מרחוק.
והנה ידענו כי תחלת קץ ארבע מאות שנה היו מיום שנולד יצחק, כי הוא לבדו יקרא זרע והנה בן שישים שנה הוליד את יעקב, ויעקב הוליד את ראובן בן שמנים וחמש, והיה ברדתו אל מצרים בן מאה ושלשים שנה. חברנו עליהם שישים של יצחק עלו ק"צ והנה נשארו ר"י נוציא מהם שבעים שנה שחיה יוסף אחרי כן, והנה נשארו ק"מ ושנות לוי ברדתו אל מצרים מ"ג, והנה חיה כ"ב שנה אחרי יוסף. והנה נשארו קי"ח, כי כתוב הוא וימת יוסף בן מאה ועשר שנים. ומתי מלך המלך החדש וכמה שנים בנו ערי מסכנות, והנה קרוב מלדת משה נגזר על הזכרים.

ובן זוטא אמר: (פרשן קראי)
כל המספר דבר מעשה לא ישא פנים לנכבד להזכירו תחלה.
וכתיב: ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם והנה היא קטנה. והנה זה המוכה בסנוורים שכח שם חם ויפת. וכתיב: ויולד נח. ויפת הוא הגדול.
ועוד: שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו. והיא נקברה במערה קודם אברהם ל"ח שנה. ודע כי הנו"ן תמצא חסרה או מובלעת בדגשות בתחלת המפעל כנו"ן גש הלאה. ויגש אליו. ובאמצע כמו: וגם אף עלה בישראל. או: ויחר אף. והנה הנו"ן מובלעת באמצע על כן נדגש פ"א.
ויחר אפו, ישוב אפך. וככה נו"ן נתן במלת תתי. כי הוא כמו: תנתי. כי תי"ו האחרון איננו שורש רק הוא כמו: שבתי. לכתי. לדתי.
גם בסוף תת פחדך. טוב תתי אותה לך. וככה בשמות כי בת הייתה ראויה להיות לשון נקבה. כמו מן בן בנה. והיא תתערב עם אשר בנה בית. והנה החליפו הה"א בתי"ו כמו גבירה גברת. עטרה עטרת. פעם סמוך ופעם איננו סמוך כמו: עטרת תפארת.
והנה חסרו הנו"ן להקל על הלשון ויאמרו בת. ומלת רחל בתו. כמלת אמת חסדו ואמתו. והנה התי"ו לשון נקבה והנה הנו"ן מובלעת. ול' רבות אמונות ולא אמתות ולא אמתיות. כמו בנות ולא בתות ולא בתים.

ותהר -
לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן, כי לא התחדש דבר בלדתם.

ומלת טוב –
כאשר תמצא באיש מלא דעת.
יתכן היותו בנשמה, כמו: טוב עם ה' וטוב עם אנשים. או טוב עין. או בגוף או בצורה טוב תאר. או מראה. ובעבור שמצאנו בילד כי טוב הוא, אין לפרשו כי אם בצורתו טוב מכל הילודים.

שלשה ירחים -
יש אומרים:
כי בחדש השביעי מתחלת ההריון נולד.
גם זה דרש, כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרתה האשה.
ולפי דעתי:
כי הכתוב ספר החדשים שיכלה להצפינו, כי אין כח באדם לראות באשה מתי תלד כי רחוק הוא שהוא נולד בחדש השביעי מתחלת ההריון, כי הנולדים ככה הם קצרי קומה. ויותר חיים ונכבדים הם הנולדים באחד עשר. כי רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים. והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה, והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים. וחמשה פעמים נסיתיו גם אני כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון, היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה.
גם מעלה הצומחת רגע ההריון שם תהיה הלבנה רגע המולד.
והנה המעמד הקצוב הם רנ"ט ימים ושליש יום. והאמצעי רע"ג. והגדול שהוא הארוך רפ"ז. וחכמי המולדות יודו כן. ואין טענה מהשבטים. כי להיותם על הסדר איננה ראיה. כי הרבה כאלה בתורה, על כן יתכן שרחל נתנה שפחתה ליעקב בלדת שמעון. גם נולד יששכר קודם אשר. ודינה בבטן אחת נולדה עם זבולון. על כן מלת ואחר ילדה בת. כמו: ואחרי כן יצא אחיו. שלא זכר ותהר לכל אחד. גם לתקופת הימים שלוש היו.

[ב, ג]
ונדגש צ' הצפינו כדגשות קו"ף, אם יקרך עון לדבר בם צחות. ובעבור היות הצדי בשו"א נע נרפה הפ"א שהיה ראוי להדגש. והוא שם הפועל מהבנין הכבד הנוסף. ואין צורך לבקש למה לא צפנתהו עוד, אולי השכנות המצריות שמעו קולו כי לא היו לבדם דרים בארץ רעמסס. וכתב: ושאלה אשה משכנתה. ובאה מלת תיבת גומא מלעיל בעבור היות הניגון בתחלת מלת גומא.

ותחמרה -
נחה ה"א כה"א ויקרא לה נובח בשמו. וזאת המלה נגזרת מן בחמר והוא טיט אדום מדבק נמצא בארץ ישראל. וכמוהו: בארות בארות חמר.
ובלשון ישמעאל יקרא אל חמר.
ויוכבד עשתה כן, כי אמרה: אל אראה במות הילד. אולי אחותו נתנבאה לעשות כן. ומחשבות השם עמקו ומי יוכל לעמוד בסודו ולא לבדו נתכנו עלילות, אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים.
הלא תראה שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס. והושיע בנות מדין מהרועים, בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנן מהמים שדלו.
ועוד דבר אחר: כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם.
בסוף. כמו: קנה וסוף קמלו. והוא צמח מן היאור.

[ב, ד]
ותתצב -
מלה זרה, כי שמו נח נעלם בין שתי התוי"ן תחת היו"ד.

אמר ר' משה הכהן: ( בן ג'יקטילא מדקדק פרשן ומשורר)
כי תי"ו לרדת ולגשת נוסף בעבור חסרון הפ"א מן פעל וככה לדעת, כי בעבור אות הגרון נפתח. ועתה החליפו התי"ו לה"א במלה לדעה. כמו: אשר תנה הודך.

[ב, ה]
ותרד -
מארמונה.

לרחוץ -
מנהג המצריות היה.
והזכיר דבר נערותיה שהולכות על מקום היאור. כמו: ויד תהיה לך. בעבור ששלחה אמתה והיא אחת מהנערות לקחת התיבה. כי בת המלך לא תכנס אל מקום הסוף. כי במקום רחוק מן היבשה הושמה התיבה, שלא יגיע אליה כל עובר.
ועוד: כי אין מדרך הדקדוק להיות זרוע כי המ"ם רפה ומ"ם אמה ארכו דגוש.
ועוד: כי אמה ארכו מדה לא זרוע.

[ב, ו]
ותפתח ותראהו -
אחר שאמר ותראהו הוסיף לבאר. כמו: ובית דוד כאלהים. כמלאך ה'.

והנה נער בוכה -
היו איבריו גדולים כאילו הוא נער. וראתהו מהול ובעבור יפיו חמלה עליו. וזה טעם: כי טוב הוא.

[ב, ז]
ותאמר וגו' ותינק -
בעלי היו"ד בראשונה. יש מתחלף היו"ד. כמו מן ידע בוי"ו תודיע.
ויש שיושם נח נעלם בין האות המשרת והעי"ן תחת יו"ד ופעם נכתב ופעם לא נכתב, וככה ותיניק לך את הילד.

[ב, ח]
ותאמר לכי -
כמו: שבי, וילך וישב:

[ב, ט]
היליכי -
כמו: היניקי, כי שנים שרשים הם.
ילך גם הלך והטעם אחד. כי אין הה"א מאותיות המשך על כן ה"א אחרת כמוה.
ועוד: כי האל"ף גם היו"ד והוי"ו ימצאו בתוך המלה, פעם נכתבים ופעם נחים נמצאים במבטא לא במכתב ופעם נעדרים. והה"א לעולם באמצע היא נראית. ומלת בלטיהם. איננה כמו: בלהטיהם כאשר אפרש.

ותאמר -
אמר הגאון:
כי היליכי הם שתי מלות.
ולא דבר נכונה, רק היא מלה אחת על משקל והיניקהו לי כמו שאמרתי. והוא מהבנין הכבד הנוסף.

גם אמר:
שהוא כמו הא לך והנה הא כמו וגם אני הא.
ואנחנו לא מצאנו בכל המקרא לנקיבה ליכי כ"א לך, רק היא מלה אחת.

ותניקהו -
מעלומי העי"ן מן הפעלים השניים הנראים. והנה בפסוק אחד שנים שרשים והטעם אחד וככה הטיבי נגן צווי. כמו הליכי, אך הטיבו כל אשר דברו כמו: והם הביאו אליו מעלומי העי"ן:

[ב, י]
ויהי לה לבן -
כמו: ואלה בני מיכל.
זרובבל בן שאלתיאל.
והוא בן פדיה אחי שאלתיאל ובעבור שגדלו נקרא בנו.

שם משה, מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרים היה מוניום.
וכך כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים, אל לשון קדרים. גם ככה בספרי חכמי יון. אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה. ואל תתמה בעבור שאיננו משוי. כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים.

[ב, יא]
ויצא אל אחיו -
המצרים, כי בארמון המלך היה.

וטעם מאחיו –
אחר הזכיר עברי ממשפחתו. כמו: אנשים אחים/

[ב, יג]
נצים -
שם התאר מבנין נפעל, והשלם ננצים כמו: נראים.

לרשע -
העושה חמס:

[ב, יד]
הלהרגני אתה אומר -
בלבך.

אכן -
כמו: אם כן.

[ב, טו]
וישמע -
ארץ מדין סרים היו אל משמעת פרעה, על כן הוצרך להיות רועה צאן, שלא יעמוד בישוב אולי יכירוהו. וכאשר אמר לו השם שמת פרעה ועבדיו שברח מפניהם, ונולד לו בימים ההם בנו הקטן, אז אמר ויצילני מחרב פרעה. כי כל ימי חייו היה ירא ממנו.
ואחר שהזכיר וישב בארץ מדין. שב לפרש למה ישב, כי בתחלה ישב לפני הבאר הידועה כדרך ויצא יעקב וגו' וילך. ושב לומר: ויפגע במקום:

[ב, טז]
ולכהן -
הוא יתרו ולא רעואל, וכל כוהן שבמקרא משרת הוא לשם או לעו"ג, והעד: וכהנו לי וכהני ה'. ויתרו היה כוהן לשם, כאשר אפרש עוד.

[ב, יז]
ויבאו -
מ"ם ויגרשום. כמו נו"ן. שלא תתערב המלה עם הנו"ן הנוסף לעתיד. וככה צאנם במ"ם שלא להתחבר שני נוני"ן:

[ב, יח]
ותבאנה אל רעואל -
אבי אביהן היה. כי יתרו היה חותנו והוא חובב.
וכתוב: ומבני חובב חותן משה.
וכתוב: לחובב בן רעואל המדיני:

[ב, יט]
ותאמרנה -
הן הוסיפו או לא הספיקו המים, שדלו הם לצאן.

[ב, כ]
ויאמר אל בנותיו -
אבי האב יקרא אב. כמו: אלהי אבי אברהם.
גם נבוכדנצר אבוך ובן הבן יקרא בן. וככה: הבנות בנותי. והבנים בני.
ואנת ברי בלשצר.

ויאמר -
הנה תפש הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר ותקראנה לו, כי ידוע הוא מדרך הסברא.

קראן לו -
מלה זרה, בעבור שאין על משקלה.

[ב, כא]
ויואל -
אולי לא היה שם יתרו בן רעואל, על כן לא הזכירו הכתוב.

[ב, כב]
ותלד -

כי אמר -
משה.
וזאת צפורה הוא האשה הכושית אשר אמר. ואשר כתוב בדברי הימים דמשה אל תאמן.
וכלל אומר לך, כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו, ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה. וככה ספר זרובבל. וגם ספר אלדד הדני ודומה להם:

[ב, כג]
וימת מלך מצרים -
עתה יוכל משה לשוב אל מצרים. וישראל עשו תשובה, כי יחזקאל הזכיר שהיו ישראל עובדים גלולי מצרים. על כן ענם השם ותחת אשר לא עבדוהו עבדו אכזרים:

[ב, כד]
וישמע -
טעם ויזכור שהגיע קץ:

[ב, כה]
וירא -
החמס שהיו המצרים עושים בגלוי

. וידע -
העשוי בסתר.