[כג, א]
לא תשא שמע שוא -
שלא יוציא מלבו דבר שוא, להוציא דבה.

וטעם: אל תשת ידך עם רשע –
להתחבר עמו בעדות שוא לעשות חמס לנקי, אולי העני יעשה זה למלאות חסרונו.

[כג, ב]
לא -
אם ראית רבים יעידו על דבר שלא ידעתו, לא תאמר בלבבך אלה לא יכזבו.

ואמר הגאון:

כי שתים מצוות יש בפסוק הזה:
האחד: מצוות לא תעשה.
והשניה: מצוות עשה.
כי אמר חייב אתה אחרי רבים להטות, כי חשב כי מלת להטות כמו לנטות.

ואינה כן רק הוא מהבנין הדגוש הכבד. כמו: ארור מטה משפט גם נמצאת בלא משפט ומטה גר.

וחז"ל פירשו:
כי מזה נלמוד כי הלכה כרבים. ומה שהעתיקו הוא האמת ואחר שהכתוב אמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות - מזה נלמוד כי אם יהיו הרבים לטובה שהיא מצווה ללכת אחריהם.

לא תענה על ריב -
מצווה על כל ישראל ואף כי הדיין שהוא שהריב לפניו לעזור לרעהו.

[כג, ג]
ודל -
גם זה דבק שתחשוב, כי טוב תעשה בעזרך הדל ובמקום אחר: לא תהדר פני גדול.

[כג, ד]
שור אויבך -
בחירק תחת היו"ד. והוא פועל. כי מלת ואָיַבְתִּי. מהפעלים היוצאים. והטעם אע"פ שתדע שהוא אויבך וככה שונאך.

ונאמר: אויבך - כי נכון לדבר ככה גם כן שונאך. אולי באה זו הפרשה אם היה השור והחמור של עני יהיה שכרך הרבה מאד, שעשית מצוות השם. וגם גמילות חסד עם עני.

[כג, ה]
וחדלת -
כמו: חדל לך מעשות הדבר. וכן: ושמרת, והטעם: חדל שתעזוב הדבר לו לבדו. רק תתיר עמו הקשרים ותעזוב המשא ויפול מזה הצד ומזה הצד ויקום החמור.

ויש אומרים:
כמו: ויעזבו את ירושלים. לטעון המשא בדרך רחוקה.

[כג, ו]
לא תטה -
עם הדיין ידבר. וכמוהו: לפני ה' אלוהיך תאכלנו. הראוי לאכול. כאלו הוא מדבר עם כוהן ויבדילנו מכל ישראל שידבר עימהם. והאומר כי הוא בכור עדר הבל הוא.

[כג, ז]
מדבר שקר -
עם הדיין ידבר. שלא ידין דין שקר, וכמוהו: צדק צדק תרדוף.

ונקי וצדיק אל תהרוג -
באותו הדבר. אם ידעת שהוא רשע בדבר אחר, שלא תאמר הואיל וככה עשה רשע אחר קשה אהרגנו ואסיר המכשול מהדרך, כי אני אקח הדין ממנו ולא ימלט מידי.

[כג, ח]
ושחד -
גם הזכיר כל זה. כי העשיר יתן שחד לדיין, להטות מדין דלים.

ויסלף דברי צדיקים -
אמר הגאון:

כי צדיקים תאר לדברי.

ולא יתכן זה כי דברי סמוך.

וטעם צדיקים –
בדין לא צדיקים במצות.

[כג, י]
ושש שנים -
הזכיר גם זה, בעבור: ואכלו אביוני עמך.

[כג, יא]
והשביעית תשמטנה -
היא שתקרא שמטה לה' ולא יגוש איש את רעהו האביון.

ונטשתה -
שלא תזרע. וכמוהו: ונטוש את השנה השביעית.

[כג, יב]
ששת -
גם הזכיר זה. בעבור וינפש בן אמתך.

והגר אשר בשעריך -
שהוא עני ושכיר לך.

[כג, יג]
ובכל אשר -
עתה הזכיר עבודת כוכבים, והטעם כל מה שאמרתי הם מצותי ומשפטי. ולא כן. משפטי אלוהים אחרים.
ואמר: לא תזכירו - שלא תזכירו שמותם להישבע בהם גם שלא ישביעו בהם עובדיה. וזה ולא ישמע על פיך שתשביע בו אחרים. שלא תאמר לעובד כוכבים השבע לי באלהיך.

[כג, יד]
שלש רגלים -
פעמים.

לי -
לבדי תהיה עבד. שתעבוד שלוש רגלים בשנה ותבא לפני כעבד שיביא דורון לאדונו. על כן כתיב אחריו: (את) [אל] פני האדון ה' כמו לפני האדון ה' וכן: ולא יראו פני ריקם.
והזכיר זה בעבור כי יש ימים ידועים הולכים עובדי אלילים להבליהם. על כן כתוב: תחוג לי - לבד.

ומלת תחוג –
תזבח. כמו: אסרו חג בעבותים.

רגלים -
מגזרת רגל, כי רובם רגלים הם.

[כג, טו]
את חג המצות -
החל ממנו כי הוא ראשון לחדשי השנה.

והנה כתוב: שבעת ימים תאכל מצות. כמו: חג הסכות תעשה לך שבעת ימים.
והנה הוא חיוב. ואין כמוהו ששת ימים תעשה מעשיך. כי אחריו כתיב: שתשבות ביום השביעי. ואין ככה שבעת ימים תאכל מצוות.
ועוד: למה לא כתב שבעת ימים לא תאכל חמץ?!

חדש האביב -
פירשתי.
רבים חשבו כי לא יראו פני ריקם – כמו: ופני לא יראו.
וזה איננו נכון, כי הבאים אל בית השם הם נראים. והעד: ונראה את פני השם
גם יראה כל זכורך את פני ה', כמו לפני השם.

[כג טז]
וחג הקציר -
בכורי קציר חטים.
והנה חג המצוות לעולם יהיה בו אביב שהוא בכורי השעורים. והמרחק בין בכורי שעורים לבכורי חטים, כמו: שבעה שבועות תספר לך.

וחג האסיף בצאת השנה -
ותכנס שנה אחרת. והחל ממרחשון לזרוע.

[כג, יז]
שלש -
ואלה השלש פעמים שאמרתי לך, לא יראו פני ריקם.
הזכרים לבדם שהם בני מצוות ואינם חולים שלא יוכלו לבא.

[כג, יח]
דם זבחי -
הוא זבח חג הפסח, הנאכל על מצוות ומרורים.

חלב חגי -
הוא שה תמים שהוא חיוב.
וכן כתוב: בהעלות העולה והחלבים עד הבקר.

[כג, יט]
ראשית -
זהו: ואם תקריב מנחת בכורים, כי עם היחיד מדבר כאשר אפרש במקומו.
והזכיר זה אחר לא תשחט על חמץ דם זבחי, כי משם יחלו הבכורים..

אמרו חסרי הדעת:
כי גדי - מגזירת מגד.
ולא יתכן כי מ"ם מגד שרש והעד הנאמן: עם פרי מגדים, כי ככה לא ימצא בלשון הקדש.

ועוד: מה טעם לא תבשל?
ואין כח ביד אדם לבשל המגד. וכתוב: וממגד תבואת שמש.
מה טעם לומר בחלב?
ואנה מצאנו כלשון הזה.

ועוד: מה טעם אמו? ואנה נקרא העץ אם המגד.
וכל זה חשבו, בעבור שמצאנו זאת המצוה עם ראשית בכורי אדמתך.
והנה גם היא במקום אחר עם הבשר לא תאכלו כל נבלה. והוא הישר, רק הזכירה עם הבכורים. כי אז ירבו ויגדלו הגדיים. ויש אחר שאמר: לא תבשל כמו לא תאחר. שיעמוד עם אמו יותר משבעה ימים, ואם כן מה טעם להזכיר המצוה הזאת פעם אחרת?!

ועוד: כי ראייתם בשל הקציר ואיננו רק בשול כי השמש מבשלת כמו האש. וככה: הבשילו אשכלותיה.

ורבי שלמה אמ:
כי גדי הוא הקטן הרך וזה השם יאמר לקטן השור והכבש וראייתו: גדי עזים, כי מה צורך לסמכו. ואיננו כן, כי גדי לא יקרא רק שהוא מהעזים ובלשון ערבי הוא גדי, ולא יאמר על מין אחר, רק יש הפרש בין גדי ובין גדי עזים. כי גדי גדול מגדי עזים. כי עודנו צריך היותו עם העזים. וככה: שעיר ושעיר עזים.

וחכמים קבלו שלא יאכל ישראל בשר בחלב. ועתה אפרש.
דע כי מנהג התורה לדבר על ההווה, כמו: בת היענה. למה שינה הכתוב לומר ככה ותהיה הבת כוללת כל המין. וכזה לא מצאנו. דע כי בשר יענה יבש כעץ ואין המנהג שיאכלנו אדם, כי אין בו ליחה ולא יאכל מכל המין. רק הבת כי היא נקבה וקטנה יש בה מעט ליחה ולא כן הזכר הקטן, וככה אין אדם אוכל בשר בחלב, כי אינו מאכל ערב והבשר לא יתבשל רק בזמן רב. והחלב אינו כן. כי אין המנהג עד היום בארץ ישמעאל שיאכל אדם טלה מבושל בחלב, בעבור שיש בטלה ליחה רבה. וככה בחלב והנה הוא מזיק, על כן לא יאכל. ובעבור כי בשר הגדי אין בו ליחה וכשהוא קטן הוא חם על כן יבשלו הגדי בחלב.

ואל תתמה בעבור שלא נהגו אנשי אלה המקומות לאכול גדי עזים. כי כל הרופאים מודים כי אין בשר כמוהו ואפילו לחולים התירו שיאכלוהו. וכן אוכלים אותו בספרד ואפריקא וארץ ישראל ופרס ובבל.
גם ככה היה מנהג הקדמונים, שני גדי עזים טובים.
ונעשה לפניך גדי עזים.
והכהן אוכל גדי עזים אחד לחטאת ובעבור שאין מנהג אדם לאכול בשר חי, אסור לבשל הגדי בחלב אמו.

ויש אומרים:
כי אין בשול כי אם באש.
והלא כתוב: ובשל מבושל במים ובדברי הימים ויבשלו בסירות?!
ואין לנו צורך לבקש מה טעם איסורו, כי נעלם מעיני הנבונים. אולי היה כי אכזריות לב הוא לבשל הגדי עם חלב אמו, כדרך ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו. גם לא תקח האם על הבנים.
ומנהג רוב האדם שאין להם צאן ויקנו החלב בשוק והחלב יהיה מאוסף משיות רבות, אולי הקונה הגדי לא ידע אנה אמו והנה אם קנה חלב, אולי יש בו חלב אם הגדי שקנה ויהיה עובר. וכל ספק שהוא מן התורה לחומרא.
והנה גם הישמעאלים מודים כי אם יבושל הגדי בחלב אמו, שהתולדת שוה אז הוא יותר ערב והכתוב דבר על ההווה.

והנה קדמונינו ז"ל החמירו להסיר כל ספק ואסרו בשר בחלב. והשם שנתן להם חכמה הוא יתן משכורתם שלמה. ועוד אדבר למה הזכיר הכתוב זאת המצוה פעם שנית גם שלישית במקום כל אחד מהם.

[כג, כ]
הנה אנכי -
אמר השם למשה שיאמר גם זה לישראל. כי אם יקבלו כל הדברים והמשפטים מתחלת אתם ראיתם אז יביאם אל הארץ ורבים השתבשו בזה.

יש אומרים:
כי המלאך [הוא] ספר תורה, בעבור כי שמי בקרבו.

ואחרים אמרו:
[הוא] ארון הברית.
ופירשו: ושמע בקולו הכתוב בו, ואמרו: לא ישא השם לפשעכם. וכל אלה דברי רוח, כי כל התורה והמקרא מלאים מזה הטעם.
הוא ישלח מלאכו לפניך
המלאך הגואל אותי מכל רע.

ומשה אמר: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים.
ומלאך פניו הושיעם
ויצא מלאך ה'
ויאמר ה' למלאך המשחית בעם.
אלהי שלח מלאכיה.
דמי לבר אלהין, ורבים כאלה.

ובספר דניאל:
שר יון ושר פרס.
כי אם מיכאל שרכם.
והוא הנקרא הגדול כי הוא נכבד מאחרים רבים.
גם כתוב עליו: אחד השרים הראשונים בא לעזרני. שפירושו: במעלה, כמו: היושבים ראשונה במלכות. וזה המלאך הוא מיכאל.

לשמרך בדרך -
שלא יגע בך רע.

אשר הכינותי לך -
כדרך: בהנחל עליון גוים, כאשר אפרש.

[כג, כא]
השמר -
כל מלאך עושה דבר השם לא יוסיף ולא יגרע. וככה שטן איוב מלאך היה. וככה היוצא לקראת בלעם לשטן לו. והנה השומע בקול המלאך, הוא שומע בקול השם הנכבד.

ומלת אל תמר בו –
קשה.
והנה נראה הטעם, כמו: וימרו בי, רק היה ראוי להיותו תמרה. על כן הוצרכו חכמי ספרד לאמר בו, כי הוא מפעלי הכפל ועל דרך ויסב אלוהים את העם.
כי כל הגזרה היא מפעלי הכפל.
כי ורחבה ונסבה מבנין נפעל.
כמו: ונבלה שם מגזרת בלל.
ונבקה רוח מצרים מגזרת בוקק.

ואל תתמה, בעבור שהם שנים שרשים והטעם אחד:
כי הנה שורר בביתו,
כי שרית עם אלהים.
וכמוהו: אל תמר בו וממר ליולדתו, על משקל מכס. שהוא מגזרת: תכוסו על השה, מפעלי הכפל.
ודע כי שמי בקרבו דבק עם השמר מפניו ושמע בקולו, כמו: ואך לאמתך תעשה כן
וכבר פירשתי כי השם הנכבד הוא שם העצם, כי הוא לבדו.
גם ימצא תאר השם, כי הוא הכל ומאתו הכל.

וטעם בקרבו –
משל לעגול שהנקודה היא קרובה אל כל מרחק, על כן היה כבוד השם בקרב המחנה. ונוסע בתוך המחנות.
וכן כתוב: כי אתה ה' בקרב העם הזה וכתוב ויוצר רוח אדם בקרבו.

ואל תשתומם בעבור שהוא כתוב, כי אם שמוע תשמע בקולו. ואחר כן: ועשית כל אשר אדבר והנה אתן לך משל:
כל חכמי המדות הביאו ראיות גמורות כי עצם הלבנה גוף מקבל אור השמש, כי הוא בעצמו אין נוגה לו. ובעבור זה תקדר השמש בהתחבר הלבנה עמה ביום. ושניהם בגלגלים הדומים לגלגל המזלות. ואין הקדרות רק שתכנס הלבנה תחת השמש ושתיהן עגולות. והנה פני הלבנה שהם לצד השמש כולם אור. ופניה שהם למעלה ממנו חשך ולא אור. והנה תסתיר אור השמש. גם במחצית חדש הלבנה בהיכנס צל הארץ בין השמש ובין הלבנה, לא יישאר ללבנה אור והנה ידענו כי אור הלבנה בלילה תאיר האויר והנה אם אמר ראובן זה אור הלבנה יאמר אמת. ואם אמר שמעון זה אור החמה יאמר אמת.

[כג, כב]
בעבור שמצאו חכמי ספרד איבה בהעלם היו"ד. וכתוב: ואיבתי את אויביך
גם ציד חיה
אמר צידים.
ודין עני לא דנו
וכתוב: והיה ה' לדיין.
על כן אמרו: אין פועל פחות משלש אותיות. על כן איבה מעלומי העין.

[כג, כג]
כי -
צום בעת בואם אל הארץ שיסירו כל עבודת כוכבים והזכיר שישה גויים ולא חשש להזכיר הקטן שבהם. ובעבורו אמר: והכחדתיו מיד. כי האחרים מעט מעט יגרשם. או פירוש והכחדתיו כל אחד ואחד. כמו: בנות צעדה עלי שור.

[כג, כד]
לא -
זהו שהזכרתי. שתחלת ספר הברית אתם ראיתם שהזהיר על עבודה זרה וסוף הספר להזהיר על עבודה זרה שהוא הסוף. כי יהיה לך למוקש רק יש הפרש שבתחלת הספר ציווה שלא יעשון עם השם אלהי כסף. ובסוף ספר הברית ציווה להכרית ע"ז הנמצאה בארץ כנען שעשאום יושביה. כי העובד עבודת כוכבים כאילו הוא עובר על כל מצוות לא תעשה. ולא יועילוהו כל מצוות עשה בעולם הזה ובעולם הבא.

[כג, כה]
ועבדתם -
הטעם לא תעבדו רק השם שהוציאכם מבית עבדים והביאכם אל ארץ הגוים שעבדו אלוהים אחרים ולא יוכלו להצילם מידכם, ועבודת השם היא לעשות כל אשר ציווה לאהבה אותו ולדבקה בו ולהישבע בשמו ולהתפלל אליו, ולזבוח לפניו תמידין ומוספין ולכבדו בתת המעשרות. הנה שכרו אתו והם ד' דברים בעולם הזה:
הא': וברך את לחמך ואת מימיך.
והב': והסירותי מחלה מקרבך.
והג': לא תהיה משכלה ועקרה בארצך.
והד': את מספר ימיך אמלא.
והנה כל אלה בגוף האדם.

ועוד: כי הפך אלה הברכות אעשה בכל אויביך. והוא את אימתי, וגם את הצרעה.
אמר אברהם המחבר:
יש חכמים גדולים חכמי השתי תורות. ולא התעסקו בחכמת התולדה, על כן לא יכולתי לפרש אלה הברכות אם לא אזכיר מעט מן החכמות, בעבור שגוף האדם מהעולם השפל והנשמה העליונה קשורה בו. ויש אמצעים בין הנשמה והגוף. והנה הם שני כוחות. ובלשון הקדש יקראו על הרוב רוח ונפש. כי הנשמה היא החכמה ומושבה במוח הראש וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ. והרוח בלב ובו חיי האדם. והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה והיא בעלת הכעס.
וכן אמר שלמה: אל תבהל ברוחך לכעוס, כל רוחו יוציא כסיל. והנפש בכבד והיא המתאוה לאכול. וככה כתוב: כי תאוה נפשך. ותאות המשגל ממנה.

והנה יש אדם שנברא שתהיינה לו אלו השלש הנזכרות חזקות או כלן רפות. או זו חזקה וזו רפה, או לא חזקה ולא רפה. והנה בני אדם על כ"ז מינים משונים. והשם הנכבד נתן התורה לחזק ולהגביר ולהגדיל הנשמה העליונה ואז לא ימשול הגוף עליה, ואם לא תהיה התורה נשמרת אז יגבר הגוף על הנשמה.

והנה אתן לך משל.
ידענו כפי חכמת התולדת כי כל אדם שגברה על תולדתו מרה אדומה יהיה בעל אף, כי כן תולדת האש. כי המרה האדומה דומה לה והנה הנשמה רודפת אחרי הגוף, כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול. גם נחשב אדם שאין חום בגופו ובא אחר וחרפו וקללו עד שכעס. והנה הוליד בגופו חום שלא היה שם לפני כעסו. והשם יתעלה למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו. וכאשר ישמרוה ימצאם חכמתם וידריכם דרך ישרה לכל דבר שלא יזיק להם. והכלל שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה ולא הפך הדבר, שהנשמה סרה אל משמעת הגוף. ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף, שיקבל האדם מן השמים והוא הנקרא תולדת. והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה. כי מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך: אתה תאכל ולא תשבע.

והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף והנה לא יפחד שומר התורה מהם. וזהו וברך את לחמך. ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שנוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים ועל זה כתוב: והסירותי מחלה מקרבך. והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד. על כן כתוב גם בחליו: לא דרש את ה' כי אם ברופאים. והנה דברתי על חכמת הרפואות. ועתה אדבר על חכמת המזלות.

דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים ברגע הולדו. וערך אלה אל אלה והדבר עמוק מאד. והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלה, כי תולדת הרחם להשכיל הילודים. או שתהיה עקרה ולא תלד, והנה אם היה הדבק בשם במולדו וכפי תולדתו שלא יוליד בנים. השם הנכבד אם היה דבק בו. יאמץ כח תולדת הכליות, ויתכן עלילות הזרע עד שיוליד בנים. על כן אמר השם לאברהם: התהלך לפני והיה תמים. וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל: צא מאצטגנינות שלך. ואם תכרות ברית עמי שתעבדני אני ארבה אותך במאד מאד. כי אנצח התולדת. ואין זה ניצוח במערכת הכוכבים כי לא נבראו להיטיב או להרע לעולם השפל, רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם. והנה אם נשמור לא נקבל. ועוד אדבר על זה בפרשת כי תשא.
והנה הברכה השלישית שיהיה כל אחד מהם מוליד בנים ולא ימותו בחיי אביהם.

[כג, כו]
ומלת עקרה - כוללת אשת איש ובהמתו.

והרביעית שגם הוא יחיה שנים רבות. והנה ידענו כי לכל איש זמן קצוב וזמן ידוע שיכול לחיות כפי רוב החום והליחה התולדת לא אש זרה וליחה נכרית כי היא הפך התולדת והדבק בשם יחזק החום והליחה בכח הנשמה ואז יחיה האדם יותר מהזמן הקצוב.
וכן כתוב: יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה.
וכתוב: בחצי ימיו יעזבנו.
וכתוב: כי אם ה' יגפנו או יומו יבא.
והנה המת במלחמה או במגפה, לא מת ביומו בזמן הקצוב כפי תולדת החום והליחה, כי מחוץ באו לו מקרים והנה השם שדבק בו יצילנו מכלם. ובתורה: פן ימות במלחמה.
ואמר שלמה: למה תמות בלא עתך. ואין זה הפך חכמת המזלות כי דבר המזל תלוי בדברים רבים. כאשר אפרש בפסוק ונפלינו אני ועמך, על כן כתוב: הנני יוסיף על ימיך. ומה אוסיף עוד להאריך.

[כג, כז]
את אימתי -
הוא פחד בנשמה. והנה תבוא לגוף חולשה מיד. וזה ונתתי את כל אויביך אליך עורף, שיתנו לך את ערפם. והטעם: שיברחו מפניך בראותך אותם.

[כג, כח]
ושלחתי את הצרעה -
מכה בגוף. מגזרת צרעת שתחלש כח הגוף והזכיר משבעה הגוים שלושה והוא הדין לכלם.
גם יתכן להיות זו המכה יותר קשה בנזכרים מהאחרים.

[כג, כט]
לא -
אמר הגאון:

זהו לסימן כאשר תראה כי פרית ורבית. אז יכרתו כל השבעה עממין.

ואין צורך, כי הזכיר הטעם למה לא יגרשם בשנה אחת וזהו: פן תהיה הארץ שממה. כי ארץ ישראל תהיה ארוכה מאד. ויוצאי מצרים לא יוכלו לישבה כלה, כמו: פן תוקדש.

[כג, ל]
מעט -
עד שתפרה שתוכל לישב כל הארץ. ועתה יפרש אורך הארץ ורחבה.

[כג, לא]
ושתי את גבולך -
וזהו וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. והנהר, הוא נהר פרת.

[כג, לב]
בין כך ובין כך לא תכרות להם ברית.

וטעם לאלהיהם -
שתשחיתם.

[כג, לג]
לא ישבו בארצך -
כאשר תפרה תשחית ותכחיד כל השבעה עממין.
עד כה ספר הברית.