[כד, א]
ואל משה אמר -
כל מה שהזכיר למעלה עד עתה הם התנאים שיספרם לישראל. ואחר כן אמר למשה: אחר שתכרות להם ברית תעלה אלי אתה ואהרן ובניו וע' מזקני ישראל שהם הבכורים הקדושים.

[כד, ב]
ונגש -
אל תתמה בעבור שאמר בתחלה עלה אל ה' ואחר כך ונגש משה לבדו. ולא אמר ונגשת, כי כן מנהג הלשון. וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. והטעם: מאתו. ושמואל אמר: וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל. ולא אמר ואותי. ורבים ככה.

[כד, ג]
ויבא משה -
לא הזכיר וירד מן ההר, כי אין צורך.
וטעם: ויבא משה - בתוך מחנה ישראל.

ויספר לעם את כל דברי ה' -
מצוות עשה ולא תעשה שהם כתובים מן: אתם ראיתם כי מן השמים עד סוף כי יהיה לך למוקש.

ואת כל המשפטים -
אשר שם לפניהם הם הנזכרים בפרשת הזאת.

ויען כל העם -
כאילו הוא איש אחד.

[כד, ד]
ויכתוב משה -
אחר שספר להם כל דברי השם המצוות והמשפטים כתבם וזהו ספר הברית.

ויבן מזבח תחת ההר -
במקום שעמדו ישראל בעת מתן תורה.

ומלת ויבן משרת בעבור אחרת כאילו כתוב ושתים עשרה מצבה בנה.

[כד, ה]
וישלח את נערי -
הם הבחורים בני הזקנים הבחורים שיעלו עם משה.

ויעלו עולות -
וזהו: וזבחת עליו.
והזכיר עם השלמים פרים, כי האוכלים רבים היו.

[כד, ו]
ויקח חצי הדם -
מהעולות והשלמים.

ומלת באגנות –
כלים עגולים, כמו: אגן הסהר ובלשון ערבי אגא"ן.

וחצי הדם -
של עולה והשלמים זרק על המזבח לשם.

והנה באגנות ישמש לשנים, שנתן חציו באגנות וחציו אחר באגנות.

[כד, ח]
ויקח -
כאשר קרא באזני הזקנים וקבלו על נפשם, אז לקח חצי הדם הנשאר וזרקו על העם. והם הזקנים. כי הם כנגד כל ישראל. כמו שכתוב בפר העלם דבר של צבור: וסמכו זקני העדה את ידיהם שהם כנגד כל ישראל. וזאת הזריקה, כמו: ויז על אהרן ועל בגדיו וקראה דם הברית.

[כד, ט]
ויעל -
לא הזכיר ההר, כי אין צורך.

[כד, י]
ויראו -
במראה נבואה. כמו: ראיתי את ה' יושב על כסא.

אמר הגאון:

כי ספיר לבן. ראייתו לבנת הספיר. ואיננו רק אדום. והעד, כי מנהג הלשון לכפול הטעם במלות שונות. והנה כתוב זכו נזיריה משלג צחו מחלב. והנה הטעם כפול. אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם. והנה ספיר כמו פנינים.

ועוד: אם לבנת הספיר הוא לובן, מה טעם לומר כמעשה. היה ראוי לומר כמראה?!
והנכון כי לבנת מגזרת לבנה. כמו חשכת מים. מגזרת חשכה.

והנה לבנת הספיר –
כאבן ספיר שראה יחזקאל במראות הנבואה ההוא דמות כסא.

וטעם וכעצם השמים לטוהר –
תחת לבנת הספיר והוא הרקיע שהוא כעין הקרח, שהוא נטוי על ראשי החיות שראה יחזקאל.

והנה כתוב: ויראו את אלהי ישראל –
ושם כתוב: היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל כי תפש דרך קצרה, כי היא תחת רקיע. גם הוא תחת הכסא. והכל תחת השם הנכבד.

[כד, יא]
ואל אצילי -
כמו: ומאציליה. ולא הזכיר זקנים להכניס עמהם נדב ואביהוא.

וטעם: לא שלח ידו –
כי ראו השם הנכבד ולא מתו. כאשר אפרש בפסוק: כי לא יראני האדם וחי.

וטעם ויאכלו וישתו - שירדו שמחים מההר.

ויאכלו -
זבחי שלמים שזבחו נעריהם.

וישתו -
בשמחה.

ורבי יהודה הלוי אמר:

כי טעם ויאכלו, כי הוצרכו שיאכלו אע"פ שנהנו מזיו השכינה. והזכיר זה בעבור משה שחיה ארבעים יום וארבעים לילה בלא אכילה ככתוב בפרשה אחרי זאת.

[כד, יב]
ויאמר-
ושב שם עד שאתן לך.

אמר חכם אחד בספרד:

כי הלוחות הראשונים שהיו מעשה אלוהים והטעם מתוקנים נבראו כמדת הארון. כי גם השניים מעשה אלוהים היו שהוא בורא הכל. רק משה תקנם כי התיקון נקרא מעשה כמו וימהר לעשות אותו. ובעבור שהוא כתוב לוחות אבן. ולא הזכיר אבנים כאשר הזכיר בשניים. והנה הראיתי לו בעלותי ההרה לקחת שני לוחות האבנים. ושלש פעמים הזכיר. כי על כן פירש לוחות האבן שהם ממין אבן לא מעץ.

אמר הגאון:

כי אשר כתבתי. דבק עם לוחות האבן לא עם התורה והמצוה כי השם לא כתב רק עשרת הדברים. ופירוש התורה. תורה שבכתב. והמצוה. תורה שבע"פ כי כל המצוות ניתנו למשה בסיני בימים שעמד בהר. וכן כתוב ואתה פה עמוד עמדי.

ולפי דעתי:
כי התורה הדבור הראשון והחמישי והמצוה השמנה דברים.

[כד, יג]
ויקם משה -
מדרך הסברא כי יהושע הלך ממחנה ישראל עם משה וישב בתחתית ההר עד רדת משה, כי הנה לא ידע דבר העגל שנעשה. ואין טעם לשאול מה אכל, כי המן סביב למחנה לקט ואכל יום יום.

[כד, יד]
ואל הזקנים -
הידועים הם שראו השם הנכבד.

והנה אהרן -
גם הוא בכור היה. ואולי היה חור והוא מהשבעים ושניהם ידינו תחת משה עד שובו. וכבר פירשתי, כי יתרו לא בא רק בשנה השנית.

[כד, טו]
ויעל ויכס -
וכבר כסה הענן בששה לחודש.

[כד, טז]
וישכון -
וכבר שכן הכבוד. כי כן כתוב: וירד ה' על הר סיני.
ועוד: ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים

ויכסהו הענן -
את משה ואדם לא ראהו.

ויקרא אל משה ביום השביעי -
ואין צורך לשאלת הגאון למה לא עלה לראש ההר בתחלת עלותו, כי לא יוכל לעלות כי אם ברשות.

[כד, יז]
ומראה -
הנה ההר כולו מכוסה ענן. ובראשו הכבוד, ששם השם הנכבד היה נראה כאש אוכלת.

[כד, יח]
ויבא - ויעל אל ההר -
הטעם: אל ראש ההר ששם הכבוד.

ויהי משה בהר -
שלא ירד וכתוב על אלה הארבעים יום: לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי. וזה פלא גדול לא נהיה כמוהו לפניו.

חסלת פרשת משפטים