ולפני שאדבר על המשכן שגם הוא היה יריעות כרובים, אתן לך עיקר שתסמוך עליו.

אמר אברהם המחבר:
כל יש על שני דרכים.
האחד: יש שהוא גוף, שיש לו אורך ורוחב ועומק. והנה שש פאות. מהאורך יבאו פנים ואחור ומהרוחב ימין ושמאל. ומהגובה מעלה ומטה.
ויש יש שאינו גוף. והם מלאכי השם הקדושים גם נשמת האדם.
ואלה השנים דרכים השם בראם לבדו ואין יכולת בנברא לברוא עצם שיהיה גוף. אף יש שאיננו גוף, והוא נכבד יותר. גם אין בו כח להכחידו עד שיעדר ולא יהיה יש.

ויש דבר סמוך אל יש. ונשען עליו ולא ימצא לבדו והיא הצורה. גם היא על שני דרכים:
האחת: עומדת ולא תסור כצורת הקדושים. והחכמה בנשמה. גם בגופות כחום האש וליחות המים.
והדרך האחר: מקרים אינם עומדים רק מתהפכים ונחלפים וסרים ונעדרים וכאלה יכול האדם לעשות, על כן השם הנכבד לא יתכן שיהיה לו דמות ותמונה לא עומדת ולא נעדרת, כי הוא ברא עצם כל דבר, כי כל צורה עומדת או מקרה.

ואתן לך משל אחד:
קדרות הלבנה כשנכנס צל הארץ בינה ובין השמש בראש התלי או בזנבו.

ואתן לך משל אחר:
ידענו כי כח הנשמה בכל הגוף. ויש מקומות בגוף האדם שיש בהם מהחבלים היוצאים מן המוח שירגישו יותר מהאחרים, כמו העינים והאזנים, כי העצמות גם הכבד לא ירגישו. והנה הלב קבל כח הנשמה יותר מכל איברי הגוף. ע"כ היו איברים רבים משרתים לו וככה השם הנכבד ידענו כי כבודו מלא כל העולם, רק יש מקומות שיראה כח השם בו יותר ממקומות אחרים ובעבור שני דברים:
האחד: כפי מתכונת תולדת המקבל.
והשני: כפי כח העליון שהוא על ראש המקבל.
על כן נבחר מקום בית המקדש. ואם נתן לך השם חכמה בלבך תבין סוד הארון והכפורת. והכרובים שהם פורשי כנפים. ומחוץ לפרוכת דבר המנורה ומזבח הקטורת והשלחן. ומחוץ לפתח המשכן. מזבח העולה. ואת כל כליו. ואת הכיור ואת כנו. ואלה הדברים הם כבוד אלהים. ובעבור זה רמזתי לך כי יש בדורינו אנשים חכמים בעיניהם אולי יהתלו על דברי. והיודע סוד נשמתו ומתכונת גופו יוכל לדעת דברי העולם העליון, כי האדם כדמות עולם קטן. והוא היה סוף בריאתו בארץ וסימן לדבר בגדול החל ובקטן כלה.

והגאון הזכיר:

כי שמונה עשר דברים הם במשכן שהוא עולם אמצעי וכמוהם בעולם העליון וככה העולם הקטן.

הנה הכלל כל כרוב נעשה לקבל כח העליון. גם בעבור שילמוד המשכיל ואין צורך להאריך.

[כו, א]
ואת המשכן -
כאשר הודיעו בתחלה את תבנית המשכן.

מעשה חושב -
אמרו חכמים:
כי מעשה חושב שנים פרצופים.
ורוקם פרצוף אחד. ונכון הוא.
ועל דרך הפשט מעשה חושב אינו רוקם ולא אורג. רק על דרך שעושין היום בגדי משי, כי הצורה שעלתה בלב היא חשבון ומחשבתה ויציירנה בלוח, וישים שני חוטין בחשבון למשוך מרחוק.

[כו, ב]
אורך -
חסרי דעת אמרו:
כי מידת כ"ח בעבור כ"ח מחנות הלבנה והנכון, כי היו עשר יריעות על דרך: נוטה שמים כיריעה, על כן היה מקום קדש הקדשים בחשבון מעוקב.

[כו, ג]
חוברת -
כדמות תואר, או יהיה כדמות פועל שזאת חוברת זאת. והעד: חבור עצבים אפרים הנח לו. שהוא פעול.

[כו, ד]
לולאות -
יש אומרים:
כי כמוהו: ובלולים יעלו אל התיכונה. כי הבי"ת משרת.

הקיצונה -
תאר כמו העליונה.

[כו, ה]
חמשים -
עתה הזכיר מספר הלולאות.

ומלת מקבילות - זאת לקבל זאת.

ויש אומרים:
כי כמוהו ויכהו קבל עם. ומחי קבלו - ופירוש אשה - עצם דבר.
וכן איש, על כן והאיש גבריאל.

[כו, ו]
ועשית קרסי -
כמוהו: כרע בל קורס נבו.
והנה עשר יריעות הוא המשכן והמשכן קראו אחד כולל הכל. כי כל גוף אינו דבר אחד, רק הוא מחובר מאחדים. וככה השם הנכבד שהוא אחד, כולל הכל ונקרא אחד. וכן העולם הקטן והגדול.

[כו, ז]
ועשית יריעות עזים לאהל -
להיות אהל.

ומלת אותם - תוספת ביאור כי היא שבה אל יריעות עזים.

[כו, ח]
ארך האחת -
מלת אחת זרה, כי הייתה ראויה להיות אחדת כי הדל"ת אינה מאותיות המשרתים. רק בעבור שהתחברו שנים. דל"ת ותי"ו שהם ממוצא אחד. יכבד על הלשון על דרך משרת את המלך. וחסרו הדל"ת.

[כו, ט]
חמש -
בשוא ופתח. דרך קצרה כמו: שלוש סאים.
והנה כאשר כפל את היריעה הששית נשאר חציה בסוף, ע"כ כתוב: חצי היריעה העודפת.
ואין צורך להזכיר כי אורך היריעות לרוחב המשכן והנה רוחב המשכן עשר אמות ותשע אמות היו גובה שני צדי המשכן. על כן כתוב: והאמה מזה לכסות המשכן.

[כו, י]
ועשית -
מספר לולאות יריעות האהל, כמספר לולאות יריעות המשכן. וכן הקרסים רק לא היו לולאות האהל וקרסיו לנוכח לולאות המשכן וקרסיו, רק אחריהם לפאת מערב שתים אמות.

[כו, יא]
ועשית -
קרסי המשכן זהב, כי הוא נכבד.

והאהל -
כמו מכסה. על כן קרסיו נחושת ואינם נראים, כי ב' מכסים על האהל.

[כו, יב]
וסרח -
יש חצי שהוא בדרך קירוב. כמו: וחצי שבט המנשה. ובמעשה הקרשים תבין הצורך לפרש.

[כו, יג]
והאמה -
בעודף כמו: אובד. והוא תואר, כי הוא מלרע הטעם.

[כו, יד]
ועשית מכסה -
על מכסה, בעבור הגשם.

[כו, טו]
ועשית -
המשכן אינו רק היריעות והקרשים. וכאשר הודיע המשכן כן הקרשים.

ומלת עומדים –
כפי תולדת העץ, כי האורך הוא הגובה וככה האדם, כאשר הוא עומד והפך זה בשכבו. או מלת עומדים על זויות נצבות.

[כו, טז]
עשר אמות -
אמות המשכן לא ידענו אם הם כאמות יחזקאל שהם אצילה. ובדרך סברא אמות הבית הראשון כן היו, בעבור שמצאנו בדברי הימים כתוב במדה אחרונה.

[כו, יז]
שתי ידות -
מגזרת יד.

משולבות -
אין לו אח, כי אם בין השלבים.

[כו יח]
ועשית -
הנה לא נכתב כמה עובי הקרש.

והראשונים אמרו:
שהיה אמה.
אם כן הוא כותל הדרומי היה שלשים אמות וככה הצפוני. והנה לא נשאר בכותל המערבי רק רחב שמנה אמות וצריכים אנו לשום שם שמנה קרשים. אולי הוצרכו לאמה, כי היה העובי אמה בעבור הבריח התיכון הנכנס בתוך הקרש.

ועל דעת רבינו שלמה:

כי כתב כי במעשה נס היה עומד, כי על דרך הפשט שלושה בריחים תיכונים הם. וככה כתוב מן הקצה אל הקצה לא אל הקצות.

ואם קבלה היא שהעובי היה כך נשמע ונקבל. ואם דרך סברא יש תיקון אחר, כי השנים הבריחים הם עליונים גם השפלים הם עד חצי הקיר. והבריח התיכון שהובא בתוך הקרשים יהיה מבריח מן הקצה אל הקצה. וכמוהו לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן. וכן הפעמונים בתוך הרמונים. ולולי זה לא היו מצפים הבריחים התיכונים זהב.

ואם נאמר כי לא ידענו כמה עובי הקרש, יש לנו לתקן המערב איך היתה. והנה בתחלה היו מתקנים פאת מערב. כי השנים הקרשים שהם למקצועות המשכן, פירושו כמו זויות וככה היה חצי מקצוע החצר כי היה כצורת מרובע ארוך. והנה יש לנו מקצעות ואלה השנים הקרשים לבדם שהם במקצעות אינם כמדת הקרשים הנזכרים, ע"כ הבדילם הכתוב ואמר כן יהיה לשניהם לבדם, לא הקרשים האחרים.
ובאלה שנים קרשים הם מקימין המשכן והיו הששה קרשים באמצע. והנה רוחב המשכן עשר אמות. ולא ידענו אם היו קרשי המקצעות מרובעות או עגולות, כי אין לנו רק אמה אחת.

ועל הדרך שאמר רבינו שלמה:

לא תהיינה אלא הקרשים בטור שוה כי חצי אמה יהיה בפנים כי קרש הוא ואינו בגד. ואחר כן ישימו קרשי צפון ודרום והנה יצא חוץ מן המשכן כפי עובי הקרש. על כן יהיה כנגד עמוד פתח המשכן. ובחצי יריעות עזים יהיה התיקון.

[כו, ל]
והקמת -
שיאמר כן לחכמי הלב, או בעבור שהוא יקימנו בראשונה ואחרים עמו, כי יש צורך לרבים.

[כו, לא]
ועשית פרכת -
ככה מצאנו שיעשה שלמה לפתח הדביר,. אולי הקיר היה עץ, בעבור שהזכיר כי כל מידת הבית היה ששים. ופירש"י זצ"ל כי ארבעים ההיכל ועשרים הדביר ואדני כסף בעבור כבוד הארון. והנה הדביר היה כפל מקום קדש הקדשים באורך וברוחב ובגובה.
ואל תשתומם, בעבור שהוא כתוב כי שלשים אמה היה גובה הבית. והדביר שלישית הבית היה. כי עליות היו על פני הכפורת שהוא הדביר. וכתוב בדברי הימים והעליות צפה זהב.

[כו, לג]
ומלת והבדילה הפרוכת –
זרה, בעבור היותה מלרע.
וכן: והכית בצור.

[כו, לו]
ועשית מעשה רוקם -
פחות ממעשה חושב.

[כו, לז]
והעמודים מצופים זהב, גם וויהם זהב. בעבור כבוד המקום. והאדנים לעמודים נחושת כי הוא אמצעי.