[ל, א]
ועשית מקטר -
שם המפעל. כמו: ומשלוח מנות.

[ל, ב]
אמה -
המזבח גבוה על השלחן חצי אמה. אולי כן היה גבוה על המנורה והיה כנגד הכרובים, שהם פורשים כנפים למעלה.

[ל, ג]
וצפית -
הזכיר גג על זה המזבח ולא כן במזבח הנחשת. ובעבור היותו מצופה זהב נקרא המזבח הזהב. וככה השלחן הטהור, כמו המנורה הטהורה.

[ל, ד]
על שתי צדיו -
תוספת לבאר וה"א בהמה. נוסף כי המלה מלעיל כאשר פירשתי.

[ל, ה]
ועשית -
הבדים. מצופים זהב כבדי הארון.

[ל, ו]
ונתת -
לפני הפרוכת מחוץ.

לפני הכפורת -
שיהא כנגדה נתון.

[ל, ז]
והקטיר -
קטורת סמים עם בשמים. אולי הסמים הם העיקר,. או להפריש בין שתי המרקחות, כי האחד בשמים בלי סמים.

ופירוש בהטיבו –
לתקן הפתילה והשמן.

[ל, ח]
ובהעלות -
בעבור עלות להב הפתילה נקרא כן, והנה בהעלות פעל יוצא.

קטורת תמיד -
בעשותה עולות, על כן הזכיר לדורותיכם.

[ל, ט]
לא -
קטורת זרה, שאיננה במתכונתה.

[ל, י]
וכפר אחת בשנה -
בעשור לחדש השביעי.

וטעם כפורים –
על דם הפר ודם השעיר וזה חיוב כל שנה. ואין צורך להזכיר דם פר המשיח, או הציבור בחטאם, כי אינם תמיד רק לפרקים מעטים.


חסלת פרשת תצוה

ברוך לעד שם אל נישא.
עם ישראל כל טוב עשה.
ולציר גלה פלא נכסה.
תוך פרשת היא כי תשא.

[ל, יב]
החל לפרש כסף הכפורים שהוא חיוב על כל אחד ולא היה נדבה. והזכיר זה בעבור הכתוב למעלה כי אחת בשנה יעשה כפורים. וכסף הכפורים גם כן יהיה אחת בשנה כאשר אפרש ואחר כן הכיור וכנו, שלא יעשו מנדבת הצבור רק ממראות הצובאות לבדם, גם הזכיר שמן המשחה וקטורת הסמים, כי הנשיאים לבדם הביאום ובהזכירו שמן המשחה הזכיר הכלים הנמשחים. גם הזכיר האומן הגדול שהוא הרוקח ואשר יעשה מעצתו כל המשכן והוא בצלאל ואהליאב. והזכיר השבת להזהירם בתחלה שלא יעשו ישראל מלאכה השם בשבת. ואחר כן הזכיר תפלת משה לפני רדתו מן ההר. והוצרך להזכיר מעשה העגל בתחלה לדעת למה התפלל. ואחר כן הזכיר רדתו ושריפת העגל ושובו אל ההר עוד להתפלל שנית בעדם. והזכיר כעס משה להוציא אהלו ממחנה ישראל.

ויש אומרים:
כי הכתוב יספר מה שהיה. ואחר כן הזכיר כבוד משה שראה הכבוד ואחר כן צוהו שירד ויפסול לוחות וכתבם השם פעם שנית. והזכיר התנאים שכרת ברית עם ישראל הם הכתובים בפרשת ואלה המשפטים ואחר כן יזכיר כי קרן עור פניו ברדתו מההר ולוחות הברית בידו.

והגאון אמר:

כי כסף כפורים הוא חיוב על ישראל בכל שנה בין שיספרם מלכם או לא ישא מספרם. וראיתו משאת משה במדבר. ואמר כי ממנו יקריבו קרבנות הצבור. ותיקון הכיור. ויעשו שמן משחה וקטורת הסמים גם ינתן ממנו לסנהדרין. וזה רמז בצלאל ואהליאב.

כי מנהג החושבים שהם בעלי סוד החשבון לכתוב באגרות הפרטים בראש האגרות יכתבו הכלל הנחבר מן הפרטים.

יש אומרים:
כי המגפה שהיתה בימי דוד בעבור שלא נתנו כופר נפשם. ואם זה אמת היא תשובה על הגאון.

וטעם בפקוד אותם -
כי אם לא יתנו כפרם ברגע הפקידה אז יבא הנגף.

ויפת אמר:
אם לא יתנו כפרם בצאת למלחמה ויסופרו, ינגפו לפני האויב.

[ל, יג]
זה -
השיעור כמו: וזה אשר תעשה אותה.

וטעם כל העובר –
שעברו משנותם עשרים. והם כמו שלושה שבועות שנים, אז הוא האדם תמים דעת. גם גופו לא יגבה עוד בקומה, ואלה הגרות גרגרות חרוב הם.

כל הפקודים -
הפועלים.

[ל, טו]
העשיר -

הזכיר טעם לא ירבה ולא ימעיט –
כי כפר נפש הוא.

[ל, טז]
ולקחת -
זה מפורש בפרשת אלה פקודי, כי המשכן איננו עומד רק על כסף הכפורים, זכרון לבני ישראל.

[ל, יז]
וידבר -
תחלת פרשה הוא.

[ל, יח]
ועשית כנו -
כמו מכונתו והעד: מכונות שלמה.
והנה בעבור שהוא כתוב בין אהל מועד ובין המזבח לאות, כי המזבח איננו סמוך אל פתח האהל רק הוא קרוב אליו. והנו באמצע לנכח מזבח הקטרת, והיה הכיור בין האהל ובין המזבח נוטה לאחד הצדדים. ולא הזכירו הכתוב, כי על דרך הסברא אין הדעת נוטה להיות הכיור נכח מזבח הקטורת, שהוא לנכח מקום הכפרת.

[ל, יט]
ורחצו -
הזכיר צורך הכיור, בעבור המשרתים שהם אהרן ובניו ודורותיהם. ולא הזכיר משה עתה, כי הוא לבדו יעשה כן כל ימי היותו חי, אבל הזכיר זה בשעת מעשה.

[ל, כ]
בבאם -
ירחצו מים. הטעם רחיצת מים. כי ידיהם ורגליהם הם הפועלים וכמוהו רבים.

[ל, כא]
ורחצו -
פעם אחרת, שיעשו כן תמיד, או הזכיר זה כי אם לא יעשו כן - הם בני מות.

[ל, כב]
וידבר -
פרשה בפני עצמה.

[ל, כג]
ואתה קח לך -
כדרך: לך לך.
וקחו לכם צאן.
ועל דרך הפשט כמוהו: עשה לך שרף, גם פסל לך, כי כן דרך הלשון.

ומלת מר –
קשה.

והגאון תרגמו:

מוש"ק.

והנה איננו מעצים, אף על פי שיש לו ריח טוב, אולי בעבור זה הפרידו הכתוב מהבשמים כי כתוב: אריתי מורי עם בשמי.
והנה הוא מלוקט. ואומרים המביאים אותו, כי הוא נעשה בגרון הצבי. והנה כתוב: וידי נטפו מר, אולי כן הוא בהיותו לח.

וטעם בשמים ראש –
שיוקח הראש מכל בושם, כי הוא הנכבד מהנשאר באחרונה ואחר שאמר קנמון בשם. מה טעם להזכירו?! אולי שיהיה מהנבחר.
ג"כ הקנה.

וקדמונינו ז"ל אמרו:
כי משקל הכל שוה. וככה נקבל, רק לא ידענו טעם למה הזכיר מחציתו. וטעם החצאים לא אבין. כי אין מנהג בכל ארץ ישמעאל להוסיף על כל דבר שישקל אפילו כמשקל חרדל. ואף כי בכל מעשה רוקח.

[ל, כד]
וקדה -
מהקבלה ידענו שהיא קציעה.

[ל, כה]
ועשית - רקח מרקחת -
כמו: מקטר קטרת.

וטעם שמן משחת קדש –
הוא שמזכיר אחר זה.

[ל, כו]
ומשחת - אהל מועד -
כולל המשכן. והזכיר הנכבד שהוא באהל והוא הארון.

[ל, כז]
ואת -
הזכיר השלחן תחלה, כי הוא הגדול ויש לו כלים רבים, ואחר כן המנורה שיש לה כלים רבים.

[ל, כח]
ואת מזבח העולה -
יש לו כלים רבים.

[ל, כט]
וקדשת -
בשמן המשחה.

וטעם כל הנוגע בהם –
נלמדנו מן: הן ישא איש בשר קדש ע"ד הפשט שהוא כמשמעו. כי אם יגע בשר הקדש בלחם, או בנזיד, או ביין, או בשמן, או בכל מאכל יקדש. וככה מזבח העולה, שגם בו כתוב: קדש קדשים.

[ל, ל]
ואת בניו -
לבדם לא אחרים.

[ל, לא]
שמן משחת קדש יהיה זה -
כל שנעשה במתכונת זה למשוח זרע אהרן.

[ל, לב]
לא ייסך -
אמר רבי מרינוס:

כי ייסך כמו יוסך. וכמוהו ויישם בארון כמו ויושם.

והטעם: כי מנהג ישראל היה לסוך שמן הזכרים גם הנקבות כי כן כתוב: ושמן לא תסוך ולסוך מזה השמן אסור לכהן אף כי לאחרים, כי שמן המשחה יוצק על ראש המשיח.

ובמתכונתו -
הבשמים הנזכרים ובמשקלם.

[ל, לג]
איש -
טעם ואשר יתן ממנו על זר –
שאינו ממשפחת אהרן.

אמר הגאון ז"ל:

קבלה הייתה ביד ישראל שנמשח דוד וזרעו משמן המשחה לא מלכים אחרים. והוצרך לפרש ככה בעבור שלקח צדוק משמן המשחה שהיה באהל מועד ומשח בו את שלמה.

ויפת אמר:

כי על זר שלא מבני ישראל.

ולא דבר נכונה, כי הנה והזר הקרב יומת. ופירש למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא.

ואחרים אמרו:
על שמן המשחה שעשה משה גם זה איננו נראה בעיני, כי בתחלה כתיב: שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם.
ועוד: איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן, מאותו שהוא כמוהו על זר.
והנה אין הפרש בין שמן המשחה שעשה משה ובין הנעשה אח"כ שהוא כמוהו, וחוץ ממשפחת דוד איננו כתוב.

ולפי דעתי: כי כל המצוות אמת הם לדורות ישראל, כמו שלא יעלו עולה רק במקום הנבחר. והנה גדעון ושמואל גם אליהו בהר הכרמל העלו עולות. והזכרתי גדעון בעבור שהעלה עולות ואינו כהן. גם כן שמואל כי לא יועיל אם היה מבני קרח. והנה הכל הוראת שעה. גם ככה נוכל לאמר בדברי שלמה, כי על הוראת שעה ביד נתן הנביא או גד. נמשח בשמן המשחה.

[ל, לד]
קח לך סמים -
קדמונינו ז"ל קבלו כי אחד עשר מיני סמנים הם. והנה הכתוב לבשמים שהם לקטורת הסמים לא פרטם הכתוב. והזכיר הסמים כי לא הזכיר משקלם.

וטעם סמים –
פעם אחרת, אלה סמים ולבונה זכה עמהם.

בד בבד -
כל אחד לבד ירוקח ואח"כ יעורב.

[ל, לה]
ועשית ממולח -
טעם ממולח, הוא מלח סדומית.

ויש אומרים:
שחוק מאד, או מגזרת ארץ מלחה.

[ל, לו]
ממנה הדק -
דקה בכל יכלתך, זהו קטורת תמיד על מזבח הזהב.

[ל, לז]
והקטרת אשר תעשה -
רמז למשה.

לא תעשו -
עם ישראל מדבר.

קדש תהיה לך -
לכהן או לכל ישראל, כמו: זכור ימות עולם בינו.

[ל, לח]
איש -
הזהיר בתחלה ואחר כן הזכיר העונש כמשפט.