[לב, א]
אמר אברהם המחבר:
צריך אני להאריך על דבר העגל.
יש מהקדמונים שאמרו:
שנהרג חור והנה אהרן פחד.

ויש מי שאמר:
כי פחד על ישראל אם יהרגוהו שה' ימיתם כלם.

ועל דרך הפשט, אם מעשה העגל ע"ז, למה פחד אהרן שיהרג והלא מתו אחריו כמה חסידים מישראל שלא הגיעה מעלתם למעלת אהרן בחסידות, לפרסת כף רגל אהרן על ייחוד השם?!

והנה חברי דניאל הושלכו לכבשן האש בעבור שלא השתחוו לצלם, ואיך יעשה אהרן פסל שהמעשה קשה מהשתחוייה?!

והלא אהרן קדוש השם היה ונביא על ישראל ומצוות רבות נתנו על ידו עם משה אחיו, והנה יהיה חור טוב ממנו ואם הוא עשה ע"ז, חייב היה משה להורגו קודם עובדי העגל?!

והנה משה התפלל בעדו והעובדים הרג. ואיך היה אחר כן מכפר על בני ישראל הוא וזרעו עד סוף כל הדורות?!

ואל תשים לבך אל דבר: קח לך עגל בן בקר לחטאת, כי אינו על דבר העגל. כי הנה כמוהו ביום הכפורים לכל כוהן משוח, מצווה לתת פר בן בקר לחטאת. ולא נוכל לומר בעבור חטאת האב, כי כל הכהנים היו בני אלעזר ובני איתמר וכבר נולד פנחס.

ועוד בפרשה, שיתנו ישראל שעיר עזים אחד לחטאת והם לא עשו דמות שעיר?!
גם פרה אדומה איננה לכפר על ע"ז רק לטהר הטמאים!
וכל אנשי המחקר מודים כי השם לא יבחר שליח שידע כי בסופו יעבוד ע"ז, ואין כל נביא שליח. והנה ראינו שאמר משה לפני מותו: תמיך ואוריך לאיש חסידך?!
והנה לא הזכיר דבר העגל. רק לא נמצא בו אלא מה שנמצא במשה והמה דבר מי מריבה כאשר אפרש במקומו.

ויש אומרים:
כי ישראל רמו אהרן שעשו דפוס עגל והשליך אהרן הזהב באש ולא הרגיש. וראייתם ואשליכהו באש ויצא העגל הזה.
וזה אינו נכון! כי אהרן איך בחרו השם, אם היה טפש שירמוהו פתאים.
ועוד: למה בנה מזבח לפניו וצוה שיזבחו זבחים ועולות?!

ואחרים אמרו:
אין זה אהרן שעשה העגל אחי משה. גם זה הבל, כי הקהל לא נקהלו רק על ההוה תחת משה וכן כתוב: והנה אהרן וחור ואם היה אחר למה לא הרגו אהרן או משה ברדתו מן ההר, גם התפלל בעדו. כי איננו נכון שיעשה חסיד ע"ז בעבור אחרים שלא ימותו.

גם אומרים רבים:
כי פירוש חג לה' מחר שהעובדים העגל יהיו נהרגים על יד משה. כי אין משמע דברו רק אחר שבנה המזבח לפני העגל, ציווה להכריז במחנה שישחטו מחר במזבח שבנה. כמו: אסרו חג בעבותים. וכן עשו: וישכימו ממחרת ויעלו עולות.
ומחשבות הלב אינם מועילות, כי הנוקב את השם על פי דבורו יהרג. וככה האומר: נלכה ונעבדה אלוהים אחרים. והמפרש: אנכי עשו בכורך, אנכי מה שאנכי, אבל עשו הוא בכורך אינו פשט ולא יצא מחכמת הדבור.
ואם ישאל אדם בב"ד את חברו האתה הוא חבירי שהלויתי לך כך וכך?
ואמר: אני, לא יוכל לומר מחשבתי הייתה, שאני חברו לא יותר.
גם ככה דברי דניאל לנבוכדנאצר: מרי חלמא לשנאך דרך מוסר.

ועתה אומר לך דעת הגאון רב סעדיה אמר:

כי אהרן עשה בערמה כאשר עשה יהוא. ע"כ בנה מזבח והקשה על נפשו.
א"כ למה התאנף השם בו?!
והנה השיב: בעבור שלא הרגם מיד כאשר עשה משה בבואו.

גם זה איננו נכון, כי הוא קרא: חג לה' מחר. וזה השם הוא שם עצם לכבוד השם. ולא יתערב אחר עמו כמלת אלוהים, שהוא לעניינים רבים.

ועוד: למה לא הזכיר זה בענותו למשה, כי הוא אומר: ואשליכהו באש. ואין המענה דומה לשאלה.

ועתה אחל לפרש דרך קצרה קצת הסוד.
חלילה חלילה שעשה אהרן ע"ז גם ישראל לא בקשו ע"ז, רק חשבו שמת משה שהסיעם מים סוף כאשר פירש . כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני ומשה התעכב שם ארבעים יום. ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל, כי הוא לא אמר להם מתי ירד. גם הוא לא ידע, כי השם אמר לו: עלה אלי ההרה ושב שם עד שאתן לך לוחות הברית.

ומלת אלוהים –
כבוד חונה בצורת גויה. וככה אמרו: אשר ילכו לפנינו.
ואם תשים לבך אל המסע הראשון אז תבין זה.
והנה לכבוד השם נעשה, על כן בנה אהרן מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד השם, וכן עשו כאשר צום. וזו תשובת אהרן כי נקהלו עליו וכמו שהודעתיך כי כל קהילה ואחריה על, היא לגנאי. ואם אחריה אל היא לשבח. כמו: ויקהלו אל המלך שלמה. וזהו: אתה ידעת את העם כי ברע הוא, כי אני לא עשיתי רע להם. כי לא בקשו רק אשר ילך לפניהם ולכבוד השם עשיתיו. רק בעבור שישראל היו מעורבים עם ערב רב. וזהו: כי ברע הוא ולא אמר רע הוא, וחשבו מעטים מישראל שהיתה ע"ז והביאו זבחים והשתחוו לו, ואמרו: אלה אלוהיך ישראל.

ואל תתמה, בעבור שהכתוב אומר: כי שחת עמך סרו מהר - כי לא כתוב כל עמך, הלא תראה כי לא מעל בחרם רק עכן לבדו והנה כתוב: חטא ישראל גם עברו גם גנבו גם כחשו גם שמו בכליהם והנה כל עובדי העגל לשם ע"ז, שאמרו: אלה אלוהיך ישראל או הייתה כן במחשבתם לא היו רק שלשת אלפים. והנה הם חצי עשירית עשירית המחנה.

והכלל: כי לא נעשה כהוגן ע"ד שנחשב לפתאים שהיה ע"ז. ואל תתמה בעבור שהתאנף השם באהרן. כי זה בעבור שהיה הוא הסבה, כי הנה נענש עם משה אחיו על דבר מי מריבה ולא חטאו בזדון. וכתוב עליהם: לא האמנתם בי, מריתם, מעלתם.

וחכמי המזלות אמרו:
כי המחברת הגדולה לשני העליונים הייתה במזל שור. וזה כזב כי לא הייתה רק במזל דלי. ועל דרך חכמת מזלות היא מזל ישראל, ורבים נסו זה הסוד דור אחר דור. גם אני ראיתי ככה והנה שמוהו בחצי השמים.

[לב, ב]
ויאמר פָּרְקוּ -
על משקל בָּרְכוּ מהבנין הכבד הדגוש. מנהג מצרים היה לשום נזמים באזניהם. וככה כתוב במדינים, כי ישמעאלים הם.

[לב, ג]
ויתפרקו אשר באזניהם -
באזני הבנים והבנות. והנשים הנזכרים למעלה.

[לב, ד]
ויקח מידם ויצר -
מגזירת צורה. כמו: ויצר את שני העמודים.

ומלת בחרט-
כמו דמות.
וכןף בחרט אנוש' בדמות אנוש ואין טעם להיותו מגזרת החריטים.

מסכה -
התוך כמוף הפסל נסך חרש.

[לב, ה]
וירא אהרן -
בלב. כמו: וראיתי אני בלבי.
וירא יעקב כי יש שבר.

[לב, ו]
וישכימו ממחרת -
היום שנבנה המזבח.

[לב, ט]
ויאמר -
טעם קשה ערף –
שלא ישמע מה שצוה.
משל לאדם הולך לדרכו במרוצה ולא ישיב עורף לקורא אליו. וזה המשל בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע"ז. והשם שלח להם נביאים לאמר: איש גלולי מצרים השליכו, כי כן כתוב ומשה ספר זה המעשה לבנים לפני מותו. והוא שומר הטעמים לא המלות.

כתוב: לך רד כי שחת עמך.
וכתוב: קום רד.
ושם כתוב: וישתחוו לו ויאמרו אלה אלהיך.
וכתוב: ועתה הניחה לי
ותחתיו: הרף ממני.
וכתוב: ויחר אפי בהם ואכלם.
ותחת זה: ואשמידם ואמחה את שמם.
וכתוב: ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו.
והטעמים שוים והנה רמז לו, אם לא בעבור כבוד משה היה משמיד אותם, על כן הוצרך להתפלל.

[לב, יא]
ויחל משה -
זאת הגזרה לא מצאנוה מזה הטעם, כי אם על פנים, כמו: יחלו פני נדיב.
ולפי דעתי כמו: ופניה לא היו לה עוד וכלם ככה, על כן אסור לומר חליתיך או אחלך. כי יבא מגזירת: אשר חלה ה' בה.

יש אומרים:
כי זאת התפילה היא הנזכרת בפרשת והיה עקב. וזו התפילה הייתה ראויה להכתב אחר שוב משה אל ההר, על כן: וינחם ה' אחר שהתפלל והתנפל מ' יום.

ואם נחם על הרעה בראשונה מה טעם לומר: אולי אכפרה בעד חטאתכם?!
כי ירד ושרף העגל והרג עובדיו אז שב להתפלל לשם בעד ישראל ובעד אהרן שהיה הסבה.

ואחרים אמרו:
כי תפלת אל תשחת עמך, איננה זאת הנזכרת במקום הזה.
ולפי דעתי: כי טעמי התפילה שוים כאשר אפרש, כי איך יחלה פני השם לפני שרוף העגל. וישק את בני ישראל ויהרוג עובדיו. רק השם רמז לו שיתפלל אחר רדתו ויסיר העגל, על כן כתוב: אולי אכפרה בעד חטאתכם אחר שהסיר החטאת כאשר כתוב: ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל.
והנה בעבור שהשם אמר לו: ועתה הניחה לי. הזכיר התפילה שהתפלל בהתנפלו לפני השם. וזאת הפרשה הייתה ראויה להכתב אחר: וישב משה אל ה'. ואין מוקדם ומאוחר בתורה, רק רצה לדבק דבר מי אשר חטא לי. עם ועתה לך נחה את העם.
וכתיב: ויגוף ה' את העם.

ויחל -
הנה כתוב: ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה כי אמר ה' להשמיד אתכם. וזהו: הרף ממני ואשמידם. כי אין הדעת סובלת שיתפלל משה בעד ישראל ועו"ג ביניהם, עד שהסיר אותה.

והנה למה ה' יחרה אפך בעמך
כמו: אל תשחת עמך ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדול ובזרועך הנטויה
וזהו: אשר הוצאת ממצרים בכח גדול וביד חזקה.
וכתוב: זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב.
וזהו: זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת.
והטעם: שתזכור להם שבועתך. ולא פירש זה בפסוק זכור לעבדיך. כי אינו כמו: זכור עדתך קנית קדם בעבור הלמ"ד.
והנה פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם.
וזה כמו: למה יאמרו מצרים לאמר.

[לב, יב]
וטעם ברעה הוציאם –
כאשר רמזו קדמונינו:
כי במזל רע יצאו ממצרים. והנה יאמרו אין יכולת לשם לנצח כח המזל להציל הדבקים בו. ובראותו כי אין יכולת לו הרגם. וזה יהיה חלול השם. והנה התנפל ארבעים יום. והשם אמר לו: כי לא אעלה בקרבך. והנה לא ירשו הארץ.
ואז אמר משה כל פרשת ראה אתה אומר אלי. ואחר כן צוהו השם שירד ויפסול לוחות ויעלם בידו אל ההר. אז ירד השם בענן וקרן עור פניו, וכתב השם הלוחות השניים. על כן כתוב: בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועשית לך ארון עץ. והנה יעשו ישראל הארון והוא שעשה בצלאל.

[לב, יד]
וינחם -
חלילה להנחם השם, רק דברה תורה כלשון בני אדם. כמו: ויעל וירד.
ישמח ה' במעשיו.
ויתעצב אל לבו.
והנה שמואל אמר: וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם.
ושם כתוב: נחמתי.

ויש מפרשים אותו:
לשון וועד ואין צורך.

[לב, טו]
ויפן -
הזכיר במקום הזה וההר בוער באש.

וטעם ויפן –
כאדם מסתכל מה יעשה וראה כי חייב לרדת מהרה. כדרך: ויפן כה וכה.

וטעם בידו –
ברשותו. כמו: ולקחת בידך עשרה אנשים כי תמהים אנחנו איך יוכל להוריד לוח אחד. ואף כי שנים ביד אחד. ואחר שהכתוב מפורש שהיו כתובים משני עבריהם אינם אלה שני האבנים מהאבנים הנזכרים בחשן. כי מה שיכתוב מעבר אחד יראה בעבר האחר. ואין פירוש כתובים נראים, רק כתובים, כי כאשר כתב מזה העבר, כן היה כתוב בעבר השני והנה הלוח עב. ואין צריך מ"ם וסמ"ך שבלוחות שיעמדו בנס, כי מחלוקת היא בפירוש מלת אשורית אם מאושר באותיותיו, או על שם שעלה עמהם מאשור.

ועוד: אילו היו נראים יראו הפוכים. ואין ראוי לטעון עלי אם היו אלו האבנים יקרות. והתשובה: כי היו יקרות מאד בעבור מכתב אלוהים, שהוא חרות עליהם. כי היו צריכים להיות עבות ואנה ימצא אבן יקרה מאד וארכה אמה ורחבה אמה וחצי. ואמה קומתה?!

ועוד: מאין יפסול משה שני לוחות אבנים יקרים כמדת הראשונים?
והנה לא ידענו היאך היו כתובים עשרת הדברים בשתי הלוחות ולא יהפכם. על כן כתוב: מזה ומזה הם כתובים אחר שאמר: כתובים משני עבריהם.
ולא נוכל לדעת אם הלוח נכתב כלו או נשארו לו מארבע פאותיו שיורין, כאשר נעשה אנחנו היום בספרים.
או אם היה המכתב עב או דק?
ודבר שלא מצאנוהו בקבלה אין טעם לסברותינו.

[לב, טז]
והלחת -
קדמונינו אמרו:
כי נגזרו להיותם ככה כאשר פירשתי בראש ספר בראשית.
ולפי דעתי: כי פירוש מעשה אלוהים שהיו ככה כמדה הראויה נבראים. והזכיר זה בעבור שהשנים פסלם משה.

יש אומרים:
כי חרות כמו חרוש.
ויש מהפכים אותו חתור.
והנכון: שאין חבר לו אולי הוא כדמות פתוח.

[לב, יז]
וישמע יהושע -
שנשאר בתחתית ההר.

ברעה -
מגזרת תרועה. כמו: אשא דעי שהוא מן ידע. ככה יאמר מן רעה ירע, וכמוהו: למה תריעי ריע.

[לב, יח]
ויאמר -
אמר הגאון:

כי גם אלה דברי יהושע.

ולפי דעתי: שהם דברי משה. והעד הכתוב אחריו: ויהי כאשר קרב אל המחנה.

חלושה -
שם כמו גבורה.

קול ענות -
כמו: נגינות וזהו: ויקמו לצחק.

[לב, יט]
וירא את העגל ומחולות -
ה"א העגל משרת בעבור האחרת. כמו: וירא את העגל והמחולות סביביו, ומרוב קנאת משה שבר הלוחות שהיו בידיו כמו שטר עדות. והנה קרע שטר התנאים, וזה היה לעיני כל ישראל כי כן כתוב.

[לב, כ]
ויקח את העגל -
יש אומרים:
כי וישרוף כמו: ויתך באש. ואין צורך כי יש דבר שיושם באש עם הזהב ומיד ישרף ויהיה שחור. ולעולם לא ישוב זהב וזה דבר מנוסה ואמת הוא.

ויזר על פני המים -
הם מי נחל יורד מן ההר וצוה שישתו כל ישראל מאלה המים. וזה היה כמו: ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים. והנה המים חדשו אות בעובדי העגל בפניהם או שצבתה בטנם. כי לולי זה איך הבינו בני לוי עובדי העגל מי היו. וכבר אמרנו כי היו מעטים שהיתה מחשבתם רעים ומחשבת הכל לטובה הייתה כפי סברתם.

[לב, כא]
ויאמר וגו.-
הנה משה שאל: למה הוצרך אהרן לעשות העגל?!

[לב, כב]
ויאמר אל יחר אף אדני -
בעבור גודל מעלתו. וכבר פירשתי כי ברע הוא.
וככה: ויאמרו לי ואומר אליהם.

[לב, כה]
וירא משה את העם כי פרע הוא -
כמו: באין חזון יפרע עם.
ותפרעו כל עצתי.

ומלת לשמצה –
שם התואר תחת שם הפועל. להיותם שמץ ודופי ודבה.

בקמיהם -
כמו: רבים קמים עלי.
אף מן קמי דרך קצרה.
ותרגם ארמית, כדרך והנה קמתם תחת אבותיכם.

[לב, כו]
ויעמוד משה -
ככה המנהג בכל מחנה שיעמוד במקום אחד, כמו שנה לעשות סוכות ולהיות שערים למחנה, כי אין צורך לשום יד מחוץ למחנה.

מי לה' -
יגש אלי –
או יקרב, או יבא, או יתאסף.

בני לוי -
שהם ממשפחתו.

[לב, כז]
ויאמר -
טעם אלהי ישראל –
בעבור שחשבו עובדיו שהוא ע"ז.

והרגו איש את אחיו -
אפילו יהיה אחיו.

ורבים פירשו:
האומר לאביו ולאמו על זה המעשה והוצרכו לפרש, אביו ואמו אבי האם ואין צורך כאשר אפרש במקומו.

[לב, כח]
ויעשו בני לוי -
ולא כל בני לוי.

[לב, כט]
ויאמר משה -
וכבר אמר להם, כמו: וייצר ה' אלוהים ורבים ככה.

ומלת מלאו –
דקדוקו זר,כי פעם הוא פעל יוצא ופעם עומד והבנין קל.

וטעם כי איש בבנו –
אפילו יהיה העובד בנו, או אחיו שיהרגהו.
והשכר הוא שיתן עליכם ברכה.
וזהו: בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי.
והטעם: שאמר לו השם זה הטעם בהר סיני. על כן אמר: ואלה תולדות אהרן ומשה. ביום דבר ה' אל משה בהר סיני.
והנה כאשר נעשה המשכן נבדל אהרן ובניו לשרת השם וכן הלוים, אז הייתה מחלוקת קרח, כי בכור היה כאשר לקח השם הלוים תחת הבכורים שיהיו קדושים, בעבור שהם העלו העולות והשלמים זבחו על המזבח, שנעשה לפני העגל.

[לב, ל]
ויהי ממחרת -
יום רדתו.

ועתה אעלה -
לשוב אל ההר להתנפל לפני השם לכפר על ישראל כאשר פירשתי. אולי יכתוב לוחות אחרות לכרות ברית עם ישראל, וזהו: הנה אנכי כורת ברית, כי הלוחות כשטר עדות.

[לב, לא]
וישב -
אמר הנגיד: (ר' שמואל הנגיד)

כי אנא מבולע הלמ"ד. כמו אל נא. ופירוש אל מגזרת הואל.

וזה רחוק, רק אנא אל נא תעשה ככה. ופירוש אנא כמו פיוס או דרך הודאה, כמו זה וככה: אנה ה' כי אני עבדך.

[לב, לב]
ועתה -
כבר פירשתי בספר דניאל: וספרין פתיחו.
כי כל הגזרות על הכללים ועל הפרטים הם במערכות שמים. וככה הודו חכמים בני חיי ומזוני. רק השם יוסיף בעבור יראתו, כאשר פירשתיו.

[לב, לג]
ויאמר וגו' -
אמר הגאון:

זהו וינחם ה'. כי אמר להשמיד הכל.

והטעם הנה לא אמחה מספרי רק אשר חטא לי במחשבתו, על דרך: למען תפוש את בית ישראל בלבם. ולא נהרגו כי לא עבדו וזהו: ויגוף ה' את העם בעבור שנעשה העגל. ובא ספק לאנשים בסתר.

[לב, לד]
ועתה אל אשר דברתי לך -
אל מקום הכנעני. וזה כדרך כעס כי בעבורך נשאתי חטאתם ואתה שאהבת אותם כל כך לך נחה אותם.

וביום -
תחלת כל שנה יום הפקידה.

[לב, לה]
ויגוף -
אולי לא הייתה המגפה בשנה הראשונה, רק ספר הכתוב מה שהיה אחרי נסעם מהר סיני.