[לג, א]
וידבר לך עלה מזה -
כי ההולך לפאת שמאל עולה הוא. על כן ירד אברם מצרימה. כי הוא בדרום. וכל זה אעשה בעבור שבועתי לאברהם ליצחק וליעקב.

[לג, ב]
ושלחתי לפניך מלאך -
לעזרך ולא אמר המלאך הנודע, כי השם בקרבו.

[לג, ג]
כי לא אעלה בקרבך -
לא יעשו משכן, כי לא אשכון תוך בני ישראל.

וטעם פן אכלך בדרך –
אם יעשו פעם אחרת כמעשה הזה מיד אכלם. ובא פתח קטן תחת גדול ולא נדגש הלמ"ד, כי המשפט להיותו כן. כמו: אֲחַוְךָ שמע לי.

[לג, ד]
וישמע העם את הדבר הרע -
ומהו?
הוא הכתוב אחריו: ויאמר ה' אל משה אמור אל בני ישראל.
וכמוהו: ויאמר ה' אל משה במדין וכבר פירשתי הגם לחם יוכל תת.
כי כמוהו: ויצו שחקים ממעל.
וכבר ציווה שחקים וככה זה. ואין צורך לתיקון הגאונים שעשו ככה תמיד.

[לג, ו]
ויתנצלו בני ישראל את עדים -
מן עדים. והם בגדי תפארת ותכשיטים, כמו הנזמים והטבעות. על דרך ואעדך עדי. כי התאבלו על דבר העגל.

[לג, ז]
ומשה יקח -
עתיד תחת עבר. על דרך: יעשו עגל בחורב.

האהל -
אהל שלו. כמו: ויבאו האהלה.
והנה משה נבדל מישראל בעבור הכבוד שידבר עמו. וזה היה אחר שהוריד הלוחות השניים כתובים והחלו ישראל לעשות המשכן, וקרא לאהלו אהל מועד, כי השם נועד לו שם, עד שנעשה המשכן ואין מוקדם ומאוחר בתורה.

ויש אומרים:
כי זה הוא אהל המשכן וספר הכתוב אנה היה המשכן לפני שיקימו הדגלים החמשים יום.

[לג, ט]
והיה -
גם זה היה אות שהיו רואים כל רגע שיבא ממחנה ישראל אל האהל, מיד היה רואה עמוד הענן.

[לג, י]
וראה -
וזה המעשה היה אחר פרשת ראה: אתה אומר אלי, כי היא הייתה בקרב הארבעים יום שהתנפל על דבר העגל. ואחר כן ירד ופסל את הלוחות, אז עבר השם על פניו ויצא לידי מעשה מה שאמר לו: וראית את אחורי.

[לג, יא]
ודבר ה' אל משה פנים אל פנים -
בפרשה הסמוכה אפרשנו.

ומשרתו יהושע בן נון נער -
והוא חיה מאה ועשר שנים.

וחכמים אמרו:
כי שבע שנים כבש ושבע שנים חלק, אם כן היה בן חמישים ושש שנה ואיך קראו הכתוב נער?! וככה דקדוקו: ומשרתו יהושע בן נון, שירות נער.

[לג, יב]
ויאמר משה ראה -
כאומר ראה הצרה שאני עומד בה. ועתה אומר דקדוק הפרשה.
אמר הגאון:

ידעתיך. כמו כבדתיך.

ואין זה נכון כי הנה אחריו ואדעך כאשר ידעתני.

[לג, יד]
אמר הגאון:
פני -
חמתי. כמו: ופניה לא היו לה עוד. והנה מה יעשה במלת אין פניך הולכים?!
ולפי דעתי: כי פירוש פני, אני בעצמי. כמו: ופניך הולכים בקרב.

[לג, טז]
ונפלינו -
מגזרת: והפלה ה'. מבעלי הה"א.

[לג,יח]
כבודך -
כמו עצמך. כי כן כתוב: בעבור כבודי [וכו']. עד עברי.
באברהם כתיב: ויקרא בשם ה'. ובני אדם הם הנקראים לעבוד השם, על כן מלת בשם, דבקה עם השם הנכבד. ואין ככה ויקרא בשם ה'. כי השם הוא הקורא.
וככה וקראתי בשם ה' לפניך.

[לג, כ]
לא יראני -
קמוץ.
כמו: ואמר אין רואני,
להוציאנו ממצרים.
אם שוב ישיבני ה'.
ופירוש וחי - כמו ויחיה. כי מיד ימות.
כי מנוח אמר בעבור שראה המלאך: מות נמות כי אלוהים ראינו.
גם יעקב אמר: כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי. ואף כי השם הנכבד.

ויש אומרים:
לא יראני האדם -
רק יחיה לעולם וזה הפך הלשון.

ואחרים אומרים:
פירש מלת לא ישרת בעבור אחר.
וכן הוא: לא יראני האדם ולא החי והטעם: המלאכים.

[לג, כא]
ונצבת על הצור -
הוא ראש ההר, כי כן כתוב: ונצבת לי שם על ראש ההר.
ואמר שהוא יתיצב שם ובעבור הכבוד, הוא ישימנו בעצמו בנקרת הצור. כי כן כתוב: ושמתיך ולא שיכנס הוא מעצמו.

ועתה אזכור כלל טעם הפרשה. אמר הגאון:

כי השם אמר למשה העל את העם הזה מזה המקום שחטאו בו. ובמקום אחר אסלח להם ומשה השיב אם לא ישוב אפך עתה במקום הזה אל תעלנו מזה

והנכון בעיני: בעבור שהשם אמר לו ושלחתי לפניך מלאך.
אז השיב משה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי.
אם הוא הכתוב בו: כי שמי בקרבו.
והשם השיבו אני בעצמי אלך והניחותי לך.
והנה טעם לך, כי עמך לבדך אלך ולא אשכון בתוך בני ישראל.
על כן השיב משה: אם אין פניך הולכים עם הגוי הזה שהזכיר למעלה. וראה כי עמך הגוי הזה. אל תעלנו בלשון רבים, והעד הנאמן על זה הפירוש ובמה יודע איפה, כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו.
והשם השיב: גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני.
ובעבור זה שמח משה ואמר: ילך נא ה' בקרבנו. הפך כי לא אעלה בקרבך.
ומשה בקש לראות השם.
והשם השיבו: כי לא יראני האדם וחי.

וזהו האמת כי ההרגשות אינם מרגישות רק המקרים, על כן ויראו את אלהי ישראל.
גם ואראה את ה'. וכן נבואת יחזקאל הכל במראות אלהים.

והנה אמר בכאן: וראית אחורי.
ובמקום אחר: ותמונת ה' יביט.
ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך.

והגאון אמר:

כי הפנים פני האור והמשל פני השמש והאחורים הנשאר מהאור התדבק באחד.

ואין צורך לכל זאת.
ולפני שאפרש זה אומר: דע, כי השם לא דבר עם משה פנים אל פנים רק בארבעים יום השלישי והלאה. ובעבוֹר השם על פניו אז קרן עור פניו, כי תחלת נבואתו ע"י המלאך הנראה בסנה. ושם כתוב: ויאמר ה'. וככה: וה' הולך לפניהם יומם. כי השליח ידבר על לשון השולח. וזה היום שראה משה מה שבקש, היה לו כיום מתן תורה לישראל, ולא הגיע אדם לפניו ואחריו אל מעלתו.

וחכמינו אמרו:

שהראה לו קשר של תפילין.

ודבריהם נכון, רק לא כאשר יפרשוהו חכמי דורנו שהוא כמשמעו כי סוד עמוק הוא.

אמר אברהם המחבר:
כבר פירשתי השם הנכתב ואינו נקרא הוא שם העצם והעצם הוא הכבוד. וכאשר תחבר מספר כל האותיות יעלה לשנים ושבעים, על כן אמרו חכמינו: כי הוא שם המפורש. וכאשר תחבר מרבע הראשון אל מרבע האמצעי באמת יהיה כמספר השם.
גם כן מחברות החמשה כוכבי לכת, גם בחברך האותיות שיבטא האדם בהם בחצי השם, יהיה כמספר השם. ובחברך מרבעי הזוגות שהם במעלה הראשונה. יהיו כמספרם המחוברים מחצי השם. וכאשר תכפול בחצי השם הראשון על החצי, אז תמצא מרובעי הנפרדים. ובהסרך מרובע הראשון ממרובע השנים. אז ישאר כחשבון מעוקב האות השני. ואם תחסר מרובע השנים ממרבע השלשה. אז ישאר בחשבון מעוקב האות השלישי. וזה השם הנכבד הוא האחד שהוא בעצמו עומד. ואין לו צורך לאחר לפניו. ואם תסתכל מפאת החשבון שהוא ראש הכל. וכל חשבון מהאחדים הוא האחד שהוא הכל.
על כן סוד התפילות והתהילות וטעם והתגדלתי והתקדשתי
ועוד: אשר בך אתפאר.
והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות, כי מאתו יצאו. והנה הגויות העליונות שהם המאורות והכוכבים אין להם פנים ואחור. אף כי לנשמת האדם העליונה ואף כי למשרתי עליון, אף כי לעליון העליונים, והנה האורך בין שתי הנקודות והנקודה הקרובה אל הפועל שר הפנים ושר הכח. והנקודה האחרת סוף הכח ותנועת האדם לפנים. והגוף העליון אל הימין. והצמח אל העליון.
והנה משה יכול לדעת ולראות בעין לבו איך הבריאות דבקות ביוצר בראשית הנקרא אחורים, ומדרך הכבוד אין כח בנברא לדעת זה. וזהו: כי לא יראני האדם וחי. בעבור היות נשמת האדם עם הגוף. והנה אחרי מות המשכיל תגיע נשמתו למעלה גדולה שלא יגיע בו בחיי האדם. והנה משה שב כללי. על כן אמר השם: ידעתיך בשם כי הוא לבדו יודע הפרטים וחלקיהם בדרך כלל. ובעבור כי הנכבד באדמה הוא האדם. על כן צורת הכרובים. והנכבד באדם ישראל. על כן דבר קשר של תפילין. ועל כן כתוב בשיעור קומה, כי השם הוא בורא כל גוף וכל נכבד מהגוף. והנבזה מהגוף הוא המקרה.

ואמר ר' ישמעאל:
כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואני ור' עקיבא ערבים בדבר זה. וזהו: נעשה אדם בצלמנו כדמותינו.

ודע כי כל הצמחים והחיים בארץ והעוף והבהמה והחיה והרמש וכל אדם קשורים בעליונים. כי הכללים קשורים בארבעים ושמונה צורות הגלגל. וזהו: אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים והמוסיפים להאיר עיניהם. מטעם הענין אולי ידעו זה ולא רצו לגלות הסוד לתלמידים. והעד הנאמן ולא חלק להם. וידוע כי המחברות הם מאה ועשרים. מחברות השבעה והמחברת הגדולה במספר כלם. היא אחת. והמחברת השנייה היא אחת ועשרים. וכנגדה מחברת החמשה ככה. וזה המספר יצא משבעה. ומחברת השלשה חמישה ושלשים שגם זה המספר יוצא משבעה מחברות וככה מחברת הארבעה והנה מחברות הששה שבעה. והמחברת שהיא כוללת המשפחות לכל האדמה כפי מזל כל גבול מהשבעה גבולות שהם כל הישוב. ועליהם כתוב: אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחורף שהשתנה בכל הגבולות אתה יצרתם. ואין השינוי בא מהשמש רק בעבור נטותה לפאת צפון ודרום.

והנה המחברת השניים העליונים במזל טלה היא בכל תשע מאות וששים שנה. ושניהם סובבים ממזל התחברותם אל מזל תשיעי בכל עשרים שנה. ככה יתגלגלו שתים עשרה פעמים עד מאתים וארבעים שנה. ומשם יתגלגלו כמספר הזה ובדרך הזה במזלות העפר. גם במזלות הרוח. גם במזלות המים. ואל יעלה על לבך כי הארבעה תולדות הם בשמים. ויש חום בשמש וקור בלבנה ובשבתי חלילה חלילה כי הבריות העליונות נכבדות הן. ועליהם כתוב: כי הוא ציווה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבר. רק נקראו ככה בעבור המקבלים והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם ושיעבור א' מהם החק שנתן לו השם.
גם כן כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם. על כן לא ייטיבו ולא ירעו והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו, כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדתו כן יקרנו. חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הכוכבים שיהיה דבק בו. אז ינצל מהגזרות.

ואתן לך משל חשוב שהיתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשיה או ימותו. ובא נביא והזהירם שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם ושבו אליו בכל לבם. ובעבור שדבקו בו נתן בלבם שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם והנה עשו כן. וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגוו כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות ושטף כל העיר והנה לא סרה גזירת השם והוא הצילם. וחשוב כי המשרתים ירוצו כסוסים עוברים במסלה ולא ירוצו להרע או להטיבו רק ככה דרכם וחשוב כי במסלה איש עור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל. והוא נשען על פקח שידע סורם. והנה הוא ישמרנו כי ברוצם בצד זה יוליך העור לצד האחר ומרוצת הסוס לא תשתנה והעור ימלט. ובעבור זה אמר ה' אחר אשר חלק. ואתכם לקח ה' להיות לו לעם נחלה. ככה: לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. וזהו: ונפלינו אני ועמך.
וזהו שאמרו חכמינו ז"ל:

אין מזל לישראל כל זמן שהם שומרי התורה. ואם לא ישמרוה ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה.

כי כל מחברת ומזל דלי במערכת רעה. הנה יבא רעה לשונאי ישראל. והיודעים חכמת המזלות יודו כן. והנה הייתה במערכת השמים במחברת שיעמדו בגלות מצרים עוד שנים רבות. ובעבור שצעקו אל השם ושבו אליו הושיעם השם.
וכאשר יקרה לכלל כן יקרה ליחיד, על כן שומר תורה אשרהו.
והנה ידעתיך בשם. כמו יודע ה' דרך צדיקים.
והנה הראני נא אינו במראית העין.
והנה על פניך. על פניך הפנימים והם פני הלב.
וטעם כל טובי. שאינו כמו הכל ולא בכל ולא עם הכל.
וטעם וחנותי את אשר אחון. על משה. כי אעביר כל טובי על פניך. ולפני עברי ארחמך. וזהו שאסוך כפי עליך והנה זה הוא הפירוש. והכף כדמות סתר, כמסתיר עצם השמש בכפו שלא תפרד נשמתו מעל גויתו.
והנה וראית את אחורי מפאת שהוא הכל וכבודו מלא הכל ומאתו הכל וכל תמונתם כל, וזהו ותמונת ה' יביט.

[לג, כב]
ושכותי -
בשי"ן או בסמ"ך שוה הטעם.

ומפרשים אמרו:
כי כפי עב. כמו: על כפים כסה אור.
הן על כפים חקותיך. ואינו רק כמשמעו.

[לג, כג]
ופני לא יראו -
הם הנראים. ולא כן: ולא יראו פני ריקם, כי הזכרים הם הנראים.